אהבת ציון ד

לפניך צדיקים אנחנו ורשענו נגד פנינו ענה: אני הגבר ראה בשבט עברתו, וגם אני בחטאי יסרני ה' להביאני הלום לראות בצרות העניים אשר לא הורגלתי במדינת פולין, לכן אני ואתם נשימה על לב ונחקורה ונשובה מדרכינו הרעים וממעללינו המקולקלים. והנה גם כי לא נזכור צרות ראשונות אשר כבר עדו ועברו על ראשינו, הנה צרות אחרונות מה שיש לנו לירא מיום הדין ומיום: התוכחה ומלמד שהשטן מקטרג בשעת הסכנה במלחמה כבידה כי גבר האויב ורבים קמים עלינו וכבר ראיתם הפורעניות מה שאירעו לכם, ולעולם יקדים אדם תפלה לצרה ויום הדין הגדול והנורא בא בזמן קרוב ואם לא עכשיו אימת נשוב בתשובה וכל אחד ישים על לבו אם אין אני לי מי לי וכל אחד יקום בלילה בראש אשמורות ויתודה על חטאיו, כולי האי ואולי ישוב ה' מחרון אפו ונחיה ולא נאבד

ועלינו ועל כיוצא בנו אמר הנביא (ירמיה ב') תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחיך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך. ולכאורה יפלא לשון דעי וראי כי הוא כפל לשון הלא כל הרואה יודע. ולא עוד דבדבר הנראה אינו שייך ידיעה רק ראיה ובדבר שעבר שייך ידיעה ואינו שייך ראיה. אמנם הנביא אמר שאין אנו צריכין למוכיח כי תיסרנו רעתנו דהיינו הרעות הבאות עלינו הנה מיסרות אותנו ומשובותינו תוכיחנו ולמה לנו למוכיח כי הצרות המה למזכרת עון ומעצמנו ראוי לנו לשום על לבנו כי כל זה הבא עלינו בחטאינו, ואמר דעי היינו מה שכבר אירע לך בשנים שעברו על זה ראוי שתדע, ואח"כ אמר ראי היינו גם עתה תראה בעיניך הצרות שהמה עדיין לפניך ואתה רואה חרב ורעב מוכנים, כל זה ראוי לך לשום על לבך כי רע ומר עזבך את ה'

ונחוץ הדבר מאוד לשוב בתשובה כי בנפשנו הוא וחז"ל אמרו אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה. וביאור הדברים שאין בעל הרחמים מתחיל להעניש תיכף בנפשות כי אם התחלת העונש הוא בפגיעת שאר דברים ואם ח"ו כבר ייסר בממון ובשאר צרות ולא שב החוטא בתשובה אזי נוגע עד הנפש והנפש החוטאת תמות ח"ו. והנה הבהמה ועוף השמים וחית הארץ יש להם הבנה להציל נפשם מדבר הממיתם וכל בעלי החיים בורחים מן האש ומן המים ויגיד עליהם רועה צאן ובקר כאשר תרעינה באחו הם בורחים ומונעים עצמם מכל עשב השדה אשר הוא להם סם המות, ואיך לא יחוס האדם אשר נתן לו ה' בינה יתירה על נפשו ומדוע לא יחמול על עצמו ועל בניו לגרום ח"ו מיתה ברוע מפעליו. וע"ז נאמר (איוב י"ב ז') ואולם שאל נא בהמות ותורך ועוף השמים ויגיד לך או שיח ארץ ותורך ויספרו לך דגי הים, מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, דהיינו כשהאדם רואה יסורים וצרות הבאים עליו ילמוד מבהמה ומעוף ומרמש הארץ ודגי הים שבורחים מדבר הממית כן יבין האדם להציל עצמו ממיתה כשרואה מדת הדין שולט עליו ואמרו חז"ל שוב יום אחד לפני מיתתך וכל יום יכנס מורא בלבו פן ח"ו למחר ימות והחיים יודעים שימותו ואין האדם בטוח בחיים אפי' רגע וראוי שיהיה כל ימיו בתשובה וק"ו אנחנו בני העיר הזאת שכבר יסר אותנו הקב"ה ברכושנו ובבתינו ואם ח"ו נקשה ערפנו יגיע עד הנפש

והנה ישעיה הנביא (א' ה') אמר על מה תוכו עוד תוסיפו סרה כל ראש לחלי וכל לבב דוי מכף רגל ועד ראש אין בו מתום וגו' ארצכם שממה עריכם שרופות אש אדמתכם לנגדכם זרים אוכלים אותה וגו' ונותרה בת ציון כסכה בכרם וגו' לולי ה' צבאות הותיר לנו וגו' והאלשיך כתב לפרש כוונת הנביא לא זו שאין המכות פועלים להחזיר אתכם בתשובה אלא אדרבה ע"י המכות אתם מוסיפים סרה שאתם אומרים שכל המכות המה במקרה ודרך העולם הוא כן באשר שכל ראש לחלי וכל לבב דוי ע"ש באלשיך

ואני אומר הפירוש שהנביא הוכיח אותם כי באותה מכה אשר הקב"ה מעניש אותם באותה מכה בעצמה הם מוסיפים סרה. ונחזי אנן בדורנו זה שהקב"ה מיסר אותנו להכביד עלינו עול כבד ואין זה כי אם מצד עוונותינו הסב הקב"ה ליתן עלינו עול הכבד הזה, הרי שהגלות הוא עלינו עונש מן השמים להניע את לבבינו ואנחנו בדבר הזה אנו מוסיפים סרה וכל אחד ואחד עושה תחבולות להקל מעליו העול ומכביד העול על חבירו

וכן הוא בעונש השריפה הגדולה שבערה ה' במחנה העברים ונשרפו הבתים בזה עצמו אנו מוסיפים סרה בהסגת גבול זה לזה בבנין הבתים ויתר הגזילות והחמס הנעשים בבנינים, ודור המבול נתחייבו בעון הגזל יותר משאר עבירות וידעתי כי כל איש יצדיק עצמו אבל אם יחפש הדק היטב כל אחד יראה הנגע בקירות ביתו וליום הדין אבן מקיר תזעק וכפים מעץ יענה וקורות ביתו של אדם מעידין עליו אם לא ישוב בתשובה קודם יום הדין ויפייס את הנגזל במה דיתפייס וגם הנגזל ראוי לו להיות רך להרצות ולהתפייס כי קשה גזל הנאכל ורבותינו עשו תקנת השבים

הרי שבנו בעו"ה נתקיים על מה תוכו עוד תוסיפו סרה. ומלבד האמור לעיל הכוונה שבעונש עצמו תוסיפו סרה יש לפרש עוד כוונת הנביא על מה תוכו עוד תוסיפו סרה כי כבר שלטה עונש המכות בכל הגוף ואין שום אבר שלם ואם יוסיפו סרה שוב אין אבר שלם להכות בו עוד כי כבר כל ראש לחלי וכל לבב דוי ועל מה ועל איזה אבר תוכו עוד אם תוסיפו סרה ולא נשאר כי אם עונש מיתה ח"ו, ונתקיים בנו בחוש ארצכם שממה עריכם שרופות אש אדמתכם לנגדכם זרים אוכלים אותה, כי העני אשר היה לו שטח התחתון מבית אינו בידו לבנות ביתו התחתון אז העליון בונה גם שטח של מטה ומחזיק לעצמו. וכן להיפוך אם היה לעני שטח העליון והגג אין בידו לבנותו אז התחתון בונה הכל ומחזיק לעצמו הבית והעליה הרי נתקיים אדמתכם לנגדכם זרים אוכלים אותה

ואמר הנביא עוד ונותרה בת ציון כסוכה בכרם וגו' לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט וגו'. דהנה עוד יש לנו לפרש הכתוב על מה תוכו עוד תוסיפו סרה משל לאדם שהיה לו בן סורר והיה מכהו ורודהו כל היום כדי להדריכו בדרך ישרה וכל זמן שמצפה שיועילו הכאותיו ויחזור מעט מעט לדרך הישר ע"י ההכאות הוא מוסיף להכותו עד שיסיר הבן אולתו וישוב לדרך טוב והישר, אבל יש בן כסיל אשר כל ההכאות לא יפעלו בו והוא מוסיף ושונה באולתו ואם תכתוש אויל במכתשת לא תסור אולתו מעליו ומאז והלאה נמנע אביו מהכותו כי למה יכהו בחנם ואינו מצפה עוד טובה ממנו. וזה דברי הפסוק על מה תוכו כלומר למה ועל מה תוכו ללא הועיל הלא בכל זה תוסיפו סרה כבר הכיתי אתכם וכבר כל ראש לחלי וכל לבב דוי מכף רגל ועד ראש וגו' וכל זה הוא בלי תכלית וכמאמר הכתוב לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו. אלא שלפי זה נמצא חוטא נשכר ויהיה רשע מאריך ברעתו ולא יקבל שום מוסר ולא יירא עוד מעונש כי יאמר לא יענשהו הבורא לשוא, אלא שבאמת כך הוא המדה והקב"ה צריך להכות את הרשע לעונשו או בעוה"ז או בעוה"ב כדי לצרף את העולם כי אי אפשר להביא שנת הגאולה כי אם בהסיר מתחלה כל בדילנו ולצרף כבור סיגנו לבל ידח ממנו נדח, וזה שאמר הכתוב ונותרה בת ציון, בלשון בתמיה הכי לעולם תהיה בת ציון כסוכה בכרם

אחיי זה אלף תרפ"ח שנים אשר כנסת ישראל בגלות המר הזה ואין איש שם על לב לשוב בתשובה לקרב הגאולה, האפס לנצח חסדו נשכבה בבשתנו ותכסה כלמה פנינו. האמנם כי אם נשוב עתה הוא תשובה גרועה מאוד כי לא שבנו לא מאהבה ולא מיראה כי אם אחר שכבר שלטה בנו הפורעניות. וידוע כי שלשה מיני תשובה יש כל אחת מעולה מחבירתה, ודבר זה פירשו לנו חז"ל במס' יומא דף פ"ו ר' חמא בר חנינא רמי כתיב שובו בנים שובבים דמעיקרא שובבים אתם וכתיב ארפא משובותיכם לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה רב יהודה רמי כתיב שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם וכתיב הנה בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה לא קשיא כאן מאהבה ומיראה כאן ע"י יסורים, ופי' רש"י שם בד"ה כי אנכי בעלתי בכם אלמא עבדים מיקרו ומשני כאן ע"י יסורים שלא שבו עד שנתייסרו ביסורין קרויין עבדים ע"ש. הרי בתשובה מאהבה מיקרו שובבים מעיקרא וכאילו לא חטא מעולם ובתשובה מיראה מתרפא מכאן ולהבא אבל בתשובה ע"י יסורין שוב אינו נקרא בן רק עבד. ובזה אמרתי פירוש הפסוק (ירמיה ב') העבד ישראל, אם יליד בית מדוע היה לבז עליו ישאגו כפירים נתנו קולם וישיתו ארצך לשמה עריו נצתו מבלי יושב, הנביא מקונן העבד ישראל שכבר יצאו ממדרגת בן ונקראו עבד והראיה ע"ז שיצאו מכלל בן ונכנסו במדרגת עבד כי מדוע היה לבז שכבר נענשו ובאו עליו יסורים והנביא מתמה על גוי קדוש איך נתרשלו מלשוב עד שבאו יסורים בשלמא מי שהוא במדרגת עבד בלא"ה לא הפסיד בזה כי מעיקרא היה עבד ועכשיו ג"כ הוא במדרגת עבד אבל אתם עם קדוש אשר הייתם בנים למקום מדוע כבר היה לבז ולא הקדימו התשובה טרם שבא הפורעניות

וגם אנחנו בהאי צערא יתבינן כי כבר עברו צרות רבות על ראשינו וכמה פורעניות כבר היו בקהלתנו וראוי להקדים תפלה לפורעניות וא"כ יש לדאוג כי התשובה יהא נחשב לא לתשובה מאהבה ולא לתשובה מיראה כי אם לתשובה מחמת יסורין ח"ו

אך אחיי מצאתי לנו רפואה מן התורה שאף שכבר באו היסורין אם אנו נותנין לבנו לשוב בכל לב באהבה גמורה עדיין אנו יכולים לעשות תשובה ויכולין לזכות בחילא דתיובתא יתיר להשיג מדרגת אהבת ה'. דלכאורה יש לתמוה על הך מימרא דרב יהודה דמוקי האי קרא דאנכי בעלתי בכם וגו' בעושין תשובה ע"י יסורין דאז הוא במדרגת עבד דהוא נגד מקרא מלא בתורה בפרשת נצבים כתיב והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך וגו' ושבת עד ה' אלהיך וגו' ומה כתיב בתריה ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך, הרי שמקרא זה מדבר שכבר באה הקללה והיסורים מ"מ יכול לזכות עדיין למדרגת אהבה, אך באמת דברי ר"י ודברי הכתוב בתורה שניהם אמתיים וצדקו יחדו, כי גם בתשובה ע"י יסורין יש שני אופנים, יש עבד שמרד על אדונו והאדון אסרו בכבלים ורודה במקלו אז העבד מבקש מחילה מאדונו ומתחנן על נפשו ומבטיחו לחזור למוטב ולעובדו כפי החיוב המוטל על העבד. הנה הסיבה של התחנונים והבטחת העבד אינן מפני אהבת העבד אל רבו רק להנאת עצמו להסיר ממנו היסורין. אבל בן שחטא לאביו עד שכעס אביו ליסרו