אהבת ציון לז

שעל ידי שמתרגמים לו כל מלה ומלה הוא לומד לשון הקודש וכל אחד לפי דרכו תופס את לשון הקודש ואף אם הנער יוצא מבית הספר ועוסק במלאכה או במו"מ או בלימוד דברים אחרים עכ"פ נשאר הרושם בלבו ואמונתנו תקועה בלבו כל ימי חייו והוא יתד בל תמוט לעולם. וכבר אמרתי בדרוש הספד בשעת קבורת הרב הגאון מו"ה יעקב ג"ב זצ"ל שכל חכמי האומות מתמיהים על עם בני ישראל אשר זה קרוב לב' אלפים שנה הם בגלות מפוזרים ומפורדים בין העמים מקצה הארץ ועד קצהו ובכמה דורות אשר נרדפו ברדיפות רבות ונדו מדחי אל דחי והים סוער עליהם בצרות רבות ובכל זאת נתקיימה האומה הישראלית אשר לא כן בשאר האומות אשר נשכחו זכרונם ותמיד כשגברה, אומה אחת על אומה אחרת נתבטלו ונמחה שמם מתחת הארץ ואין זכרון לראשונים ותמיד נתבטל המיעוט במרובים וגוי ועם אשר נכנעו תחת עם אחר נשכח עד שאין לך אומה אשר יהיה לה יחוס ממי יצאו ומי היו מולידם, ומאיזה שורש הם נצמחים. והחכם הצרפתי מאנטיסקיע בספרו לעטר פערמתן (אגרת רסי) מבאר ונותן טעם לשבח שקיום האומה הישראלית הוא על אשר החזיקו גם בינותם את לשון הקודש ומתוך קיום הלשון נתחזקו להקים מנהגם ודתם אשר נחלו מאבותם ומתוך קיום הזה עמדו על נפשותם ומקרה הזמן והשיעבוד אשר נשתעבדו לא פעל בהם שום השתנות ותורת ה' ולשון הקודש הוא להם לציונים לבל יאבד זכרם מדור דור שאל ידח ממנו נדח לעולם ונתקיים בנו הבטחה (ויקרא כ"ו מ"ד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם, מה שלא עשו שאר האומות כאשר נכבשו תחת ממשלת אומה אחרת אחזו הלשון ונימוסי אותה אומה הגוברת הגדולה ומרובה והנימוסים והלשון ממשיך גם הדת ונתערבו זה בזה ונתבטלו במיעוטם וברוב הימים נשכח נצר ושורש מחצבת אבותם. אבל לאומתנו הישראלית לא פעל בהם מקרי הזמן, וכל האומות מתמיהים ואומרים הן עם חכו ונבון הגוי הזה אשר בכל הצרות וגליות אשר עדו עליהם נשארו במעמדם. וזה שאמר ישעיה הנביא ע"ה (נ"ד י"ז) כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאום ה' ואאמ"ו הגאון זצ"ל פי' כוונת הפסוק הזה דכל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי דהיינו שכל ויכוח אשר יתוכחו עמך על עניני אמונה לא יועיל להם ואמר הטעם הואיל וזאת נחלת עבדי ה' שיש להם הכל בקבלה. ועיין באגרת תימן להרמב"ם ז"ל מה שכתב בפי' הפסוק הזה. ולפי דרכנו כוונת הנביא בזה כל כלי יוצר עליך לח יצלח דהיינו כל הצרות והגליות אשר נלחמו נגדך לא יצלך להעביר אתכם מאמונתכם וקאמר הנביא איך אפשר שלא יתבטלו במיעוטם בתוך שוביהם על זה אמר וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי דהיינו אף שתגלה למקומות רחוקים אשר להם לשון לעצמם ותקום אתך למשפט לקבל את לשונם והלשון עצמו יבוא להלחם עמך שיהיה למודך ותפלתך בלשון המדינה ותשכח את לשון הקודש אשר הוא הקשר החזק ואמיץ להחזיקך בתורת ה', תרשיעי כי אף שתצטרך להשתמש בלשון המדינה אשר אתה בתוכה אעפ"כ תרשיעי שבעסק, לימוד התורה ותפלה ישאר בידך הלשון הקדוש, כי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאום ה' כי הלשון הקדוש הוא נחלתך מאת ה' כי התורה ניתן לנו בלשון הזה והוא מדבק אותך שלא תשכח התורה מפיך ומפי זרעך עד עולם

דמעתה דעו נא אחי ורבותי חזקו ואמצו למען תורתנו הקדושה ולמען קיום דתנו וזכרון אבותינו שלא תשתכח ח"ו לשון הקודש ושלא להשתמש בלימוד התורה ובתפלה בשום לשון כי אם בלשון הקודש וכך תדריכו את בניכם בענין הלימוד א ב כדי שילמוד לקרות בלשון ובכתב עברי ואח"כ כשיודע לקרות ירגילו אותו בק"ש ובתפלות של שחרית ומנחה וערבית וילמדו עמו פירוש המלות בלשון דייטש כדי שידע כוונת המלה אשר מתפלל בלשון הקודש. ודבר זה דבר, קל הוא לחנך את הנערים בזה מתוך סדרי התפלות שנדפסו בברלין, ואח"כ נדפסו פה ק"ק פראג וגם בעיר מלוכה וויען אשר מצד אחד הוא התפלה בלשון הקודש כאשר סדרו לנו אנשי כנסת הגדולה ומצד השני הוא פי' המלות בלשון דייטש בלשון צח ונקי וכשיבוא הנער שיהיה בן שש או בן שבע שנים יתחילו ללמוד עמו התורה בלשון הקודש בפירוש לשון דייטש כמו שנדפסו בחומשים בברלין ובוויען ובפראג ללמוד לשון דייטש על בוריה ושאר דברים אשר הוא צורך גדול ובלתי ידיעת לשון דייטש וכתיבתו אי אפשר לעמוד במדינות, האלה בזמן הזה מי שאינו יודע לכתוב ולקרות לשון דייטש לא יחשב ולא יצליח לשים מלאכה כלל והחיוב מוטל על כל איש ואיש ללמד את בנו הלשון ונימוסי מדינה. אשר הוא דר שם וישגיחו האבות שבניהם יצליחו בתורה ובדרך ארץ והנער יאחז בזה וגם מזה לא תנח ידו וילך ממדריגה, למדריגה עד שיגיע לעשר או לשתים עשרה שנה כל נער לפי תכונתו וכחו ואז כשיגיע לשתים עשרה שנה יתנכר הנער במעלליו ואם נראה בו שהוא ראוי ללמוד עוד אז יבחנו במה שירצה ובמה שיבחר אם בלמוד שאר החכמות או בלמוד גפ"ת כדי שיגיע להוראה ואם אינו נראה בו שיצליח בלמוד אז יתנוהו ללמדו אומנות או משא ומתן כל אחד לפי דרכו ואת אשר יבחר בו יקרב ולכל הפחות יהיה הגירסא דינקותא תקוע בלבבו וידע שהוא איש יהודי ואף שעוסק בלימוד איזה אומנות או משא ומתן ישגיחו עניו שעכ"פ בשבתות ובימים טובים ובימי החול בשעה שמתבטל מעסקי פרנסה יעסוק בתורה וילמוד ש"ע א"ח ומשנה ויהיה בכל דרכיו דעהו לעבוד את ה' בכל לבבו ובכל נפשו. וזה הוא דבר קל אחר שכבר הורגל בימי נעוריו בלימוד התורה ועליו נאמר (איוב ח' י"ב) עודנו באבו לא יקטף ולפני כל חצר ייבש. כי עשב השדה אם יתייבש יש לו תקנה שגזעו מחליף אבל עץ אין גזעו מחליף וכשאינו מקבל לחלוחית בזמנו יקטף ואין גזעו מחליף דהיינו מה שנוטעין בלב הנער בעודו רך עושה רושם ולא יקטף ונשאר שמור בלבבו, אבל אם יעברו שניו בלי לימוד חכמת התורה אז ייבש מהר ולא יצליח מה שילמדו עמו אח"כ כשיגיע לגדלות קצת ולא יכנוס לתוך לבו הקשה כי כבר נעשה כעץ יבש. לכן יש להזהיר האבות שיתאמצו ללמוד עם בניהם התפלה ומקרא בלשון הקודש בזה יהיה האמונה תקוע בלבו כמ"ש לעיל ולזה אמר שלמה המלך ע"ה (משלי כ"ב) חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה, דהיינו שתחנך אותו על פי דרכו שתתאמץ ללמוד עמו שיעשה רושם בלבו ולא אמר למוד להנער על פי דרכו כי הלימוד לבדו אינו עושה רושם לתקוע הדברים בלבו רק אמר חנוך לנער על פי דרכו לשון חנוך הוא ההרגל שמרגיל לו הלשון כאשר ניתן מיד ה' וזה עושה רושם בקרבו עד גם כאשר יזקין לא יסור ממנה. אבל אם יתחילו ללמוד עם הנער התפלה וקיצור התורה רק בלשון דייטש ולא יזכר לו בתחילת למדו העיקר בלשון הקודש אז יהיה נקל בעיניו התפלה והתורה יען כי הוא נדמה לדברי חול כאשר נדבר אליו בלשון המורגל ואינו נכנס בלבו עם התעוררות התלהבות ואם יגדל אז יהיו הדברים בעיניו כשאר דברי חול ויבעט בלימוד עניני האמונה כי לא עשו הדברים רושם בלבו. ואין לדמות לימוד האמונה משארי אומות אשר ילמדו להנערים קטנים בלשון המדינה. כי על פי רוב הם מצות וגדרים שכליות אשר שכל כל אדם סובלתן ויכירו בו כי הוא לתקן הישוב ותיקון המדינות וחבורת ריעים, אשר לא כן הדת הישראלי אשר העול מצות קשים מאוד ואיש יהודי הוא נגדר בגדרים מכל צד הן באכילה ושתיה והן במלבושים ובכל הנהגותיו הוא מוגדר מכל צד ויש לו ללחום תמיד עם התאוה והתשוקה וצריכין לחנך הנערים במצות בימי נעוריהם בעודנו רק בשנים עד שהמצות נעשים לו לטבע ויהיה בו כח לעמוד נגד התאוה והתשוקה בכל הנהנותיו ולזה צריך התאמצות ובתחבולה יעשה מלחמה נגד התאוה. וצריכין אנו לנטוע בלב נערי בני ישראל הידיעה שהוא נבדל מכל עם ולשון בעניני מצות התורה. והדרך הנכון לזה הוא אם ישריש בלב הנער הלשון הקדש ומודיעים לו ראה לנו עם בני ישראל נשאר הלשון הזה להשתמש בו בעבודת השם יתברך ב"ה כי בלשון הזה דיבר הקב"ה עם משה רבינו ועם עבדיו הנביאים ובלשון הזה ניתן לנו תורתנו הקדושה ומצות ה' אשר הם חוקים מאתו יתברך אשר צוה לעמו ישראל ובזה ישרשו הדברים בלב הנער אשר עדיין רך ונוחים דברים האלה לתקוע בלבו ליתן כבוד לאלהי ישראל ומעטר את התורה הזאת ומחבבה באימה וביראה ומקבל עליו מצות מבלי לבחון על מה ולמה צוה ה' לנו מצות האלה רק מפני אהבת ה', וכאשר שומע המצות בלשון הקודש באותו לשון עצמו כאשר יצאו מפי ה' אל משה אז נתעורר בו רוח יראת ה' ונדמה לו כאילו רוח ה' מדבר אליו דברים האלה כי בלתי זאת אי אפשר לקרב להנער טעם למצות ה' ויבעט בהם אם ילמדו לו בלשון המורגל אשר משתמש לדברי חול ושחוק

לכן אחי אל תרעו וחלילה לנו לשנות מנהגי ישראל אשר לא לחנם התקינו חכמינו ז"ל להתפלל בלשון הקודש וללמוד מקרא בלשון הקודש. ודבר זה מוסכם ומקובל בכל בני הגולה בכל מקום אשר יהודים דרים ובכל נפוצות ישראל בכל ארצות מזרח ומערב וספרדים ואשכנזים כולם מתפללין בלשון הקודש ולא בלשון המדינה אשר הם שוכנים בקרבה ומלמדים לנערים מקרא בלשון הקודש כמו שמקובל אצלינו ומתרגמין כל פסוק ללשון אשר הורגלו בו. אוי לנו שכך עלתה בימינו שהיהודים קני הדעת חותרים חתירות להרחיק את בני ישראל מעיקרי התורה. ואנשים האלה לכבוד עצמם הם דורשים לאסוף הון מחיבוריהם וספרים אשר הם עושים בלשון דייטש ובהעתקת קצורי התורה ואומרים ללשוננו נגביר מי אדון לנו וידעתי כי האנשים האלה אינן מרגישין בהפסד ומכשלה אשר יסתעף מזה, ובטוח אני בהם שאם יתנו אל לבם דברים האלה שהם בעצמם יכירו ויקבלו את האמת ממי שאמרו

היוצא מכל דברי הנ"ל שכמו שבעשיית המצות יש כמה מצות אשר אין להתבונן בהם למה צוה לנו הקב"ה מצוה זו כמו כן יש כמה אברים הנכתבים בתורתנו הקדושה שאין כל אדם כי אם מעוטא דמעוטא יודע למה נכתב זה בתורה, וזה שאמר המדרש שהיתה התורה בעיני האומות שהיו בשעת מתן תורה והיו ריקים מכל מדע ותבונה והיה בעיניהם התורה כדבר שאין בו ממש ויש בו טעם וריח והיינו כמו שהטעם והריח הוא דבר הנפסד ואינו מתקיים כשנתיישן כן חשבו האומות אז על התורה ומצות שאינן נצחיים אבל בני ישראל הכירו שלימות התורה ומצות ה' ולכך אמרו ישראל אנו יודעין כחה של תורה לפיכך אין אנו זזין מן הקב"ה ותורתו שנאמר בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי וכן יש דברים שהן נראין