אהבת ציון לה

הודאה בשבח והלל, ואמר ברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך, דהיינו שנתן הודאה לה' שהתשועה היה על ידי אברהם ובזה בודאי היא מתקיימת

ומעתה אחי גם אנחנו נברך את אדונינו הקיסר יר"ה בברכות מלכי צדק לאברהם, ונאמר ברוך אדונינו הקיסר פראנץ לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך, ובזה אנו בטוחים שיהיה התשועה דבר המתקיים, וומשול עלינו עוד שנים הרבה וימים על ימי אדונינו יוסיף ויקויים בו מקרא שכתוב (איוב ק') אם זך וישר אתה כי עתה יעיר עליך ושלם שנות צדקך והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד יחי אדונינו הקיסר פראנץ יר"ה ואשתו החסידה הקיסרית וכל בית אוסטרייך, אמן: דרוש שנים עשר

בשרתי צדק בקהל רב לכבוד החברא קדישא דגמילות חסדים פה ק"ק פראג יע"א ביום ג' ער"ח שבט תקע"ו לפ"ק בבהכ"נ קלויז. ממני שמואל לנדא בן הגאון מוהר"י זצ"ל

הרבה פ' בא על פסוק ולקחתם אגודת אזוב הה"ד כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי למה נמשל הקב"ה לתפוח מה תפוח זה נראה לעין כלא כלום ויש בו טעם וריח כך הקב"ה חכו ממתקים וכולו מחמדים ונראה לאומות עובדי אלילים ולא רצו לקבל התורה והיתה התורה בעיניהם כדבר שאין בו ממש, ויש בו טעם וריח, טעם מנין שנאמר טעמו וראו כי טוב ה', וריח שנאמר וריח שלמותיך כריח לבנון, אמרו ישראל אנו יודעין כחה של תורה לפיכך אין אנו זזין מן הקב"ה ותורתו שנאמר בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי וכן יש דברים שהן נראין שפלים וצוה הקב"ה, לעשות מהן כמה מצות האזוב נראה לאדם שאינו כלום וכחו גדול לפני אלהים שמשל אותו לארז בכמה מקומות בטהרת מצורע ובשריפת הפרה ובמצרים צוה העשות מצוה באזוב שנאמר ולקחתם לכם אגודת אזוב וכן בשלמה אמר וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר ללמדך שקטן וגדול שוין לפני הקב"ה, ובדברים קטנים הוא עושה נסים ועל ידי אזוב שהוא שפל שבאילנות גאל את ישראל

הרבה יש לדקדק בדברי חז"ל האלה דאיך היה בעיני אומות העובדי אלילים כדבר שאין בו ממש הא יש בו טעם וריח ומלשון המדרש משמע שהאומות ידעו שיש בו טעם וריח. ועוד כמה דקדוקים יש במאמר הזה והכי ה"ל לומר שהאומות עובדי אלילים לא, רצו לקבל את התורה והיתה בעיניהם כדבר שאין בו ממש אבל ישראל אמרו אנו יודעין כחה של תורה ויש בה טעם וריח לפיכך אין אנו זזין מן הקב"ה

ונראה לומר דזה גופא היה הטענה ומשום הכי אמרו שאין ממש בתורה הואיל ויש בה טעם וריח, ודבר זה יבואר בדרוש הזה. המדרש הזה בא להורות וללמד שאין לאדם ילוד אשה קצר המדע וחסר תבונה להתבונן במצות ה' ובדברי תורתו הקדושה, ולא להמציא טעמי מצות למה צוה ה' לעשות מצוה זו ושלא לעשות דבר זה ואף שגדולי חכמי ישראל כתבו טעמי מצות, הרמב"ם בספר המורה והרא"ה בספר החינוך שחקרו למצוא טעם למה צוה ה' כן, לא היה כוונתם להעמיד יסוד המצוה על הטעם לומר שהטעם מהמצוה הוא הסיבה והפעולה אשר על ידה צותה התורה לעשות כן או לחדל מזה, חלילה וחלילה לומר כן דעל ידי כן יתבטל ח"ו תורת ה' ומצותיו ויצא מזה תקלה לחלל מצות ה' ולומר כשבטל הטעם בטל המצוה. ולא די שאין בכח השגתנו למצוא טעם, ברור על כל מצוה ומצוה, אף גם זאת יש עוד כמה טעמים הנעלמים מאתנו, שאין אנו יכולים לידע תכלית שום דבר ופעולותיו ואנן מקוצר השגתנו אין בנו כח לידע סיבות דברים אשר הם ברומו של עולם ומי' יודע דעת עליון ב"ה להגביל גבול לומר שלא ימצא סיבה אחרת באיסורים כי אם קיום בריאת הגוף וטמטום הלב, הלא יכולין, להיות עוד כמה תיבות וטעמים לחדול מהאיסורים מלבד הטעם אשר אנו מדמין למצוא מדעתנו, וכמו שאמרו חז"ל דמקרא אחד יוצא לכמה טעמים כמו דאיתא במסכת סנהדרין דף ל"ד ע"א וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים. ואם כן אף שמצאנו טעם הגון על מצות עשה או לא תעשה אין לשפוט מזה שאם יתבטל הטעם יתבטל המצוה כי בודאי יש עוד כמה טעמים אשר מכריחים ומחייבים לשמור המצוה מכח שאר טעמים ואם כי אין אנו יודעין יתר הטעמים מה הם זהו מצד חסרון דעתנו וקוצר השגתנו ויגיד עליו רעהו כמה וכמה מצות ה' אשר אין אנו יודעין על מה ולמה צוה לנו הקב"ה לעשותם כמו הקרבנות ודיני טומאה וטהרה ולקיחת עץ ארז ואזוב ועוד רוב מצות עשה ולא תעשה אשר נלאו כל חכמי לב למצוא להם טעם נכון ומספיק וכל המדברים בסברות להמציא עליהן טעם המה כעורים הממששים באפילה ואם לא נחדל להמציא טעמים למצות ה' כל אחד לפי השגתו מאת החונן לאדם דעת על כל פנים אין להעיד יסוד על טעם זה כי בודאי יש עוד טעמים רבים לכל מצוה, וכמו שכל תשמישי העולם וכלי הטבע כל אחד פועל פעולות רבות כמו השמש מזריח ומאיר לעולם ומחמם ומושך האדים הלחים מהארץ ושאר פעולות וכמו שאמרו חז"ל שהשמש פועל פעולות המתנגדים שמשחיר ומלבין, הרוח מביא האדים ומפזרם להמטיר גשם על פני הארץ ומקרר האויר ומחלק האויר הנס ומעופש, ונושא וממתיק מנקה ומטהר האויר ומערב הרוחות והאוירים וממזג אותן ומנגב הרטיבות, וכמו כן כל ארבעה יסודות רבו פעלתם, והנראה והידוע בהם הוא האש יש לו פעולות שונות הנראה לעין כל, האש מאיר ומחמם ומבשל ומבדיל כל גוש מהרכבת חלקיו, האש מייבש הרטיבות וממעך וממסס גוש נגוב. וכמו כן המה מצות ה' ודברי ה' יתברך אינן מוסבים ומוגבלים לפעולה אחת כי אם להרבה פעולות טובות, וזה שאמר ירמיה הנביא ע"ה (ירמיה כ"ג כ"ט) הלא כה דברי כאש נאום ה' וכפטיש יפוצץ סלע והכוונה בזה שדבר ה' הוא כאש מה האש הזה ריבוי פעולותיו נראה לכל אדם כך המה דברי ה' יש בהם כמה סיבות ופעולות וכפטיש יפוצץ סלע שנפרד לכמה חלקים כן. דברי ה' נפרדים לכמה פנים בתורה ומקרא אחד יוצא לכמה טעמים

ובזה נראה ליישב מה שמקשים התוס' במס' סנהדרין ובפרק ט' דמס' שבת דהנה התוס' מפרשים כפטיש יפוצץ סלע שהאבן מפוצץ את הפטיש ופי' הכתוב הוא כמו אבנים שחקו מים שהאבנים נשחקו מן המים כמו כן הוא הפי' שהפטיש מתפוצץ מן הסלע ומקשים התוס' דהכא במס' סנהדרין מדמה דברי תורה לפטיש ובפ"ק דקידושין ובפ"ה דסוכה תנא דבי ר"י אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח שנאמר אבנים שחקו מים, ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר כפטיש יפוצץ סלע וקא מדמה יצה"ר לפטיש ע"ש בתוס', אמנם לפי דרכנו ניחא דיש לומר דגם בפ"ק דקידושין הפירוש כפטיש יפוצץ סלע כמו במס' סנהדרין ומדמה דברי תורה לפטיש דהנה במהרש"א בח"א במס' קידושין כתב אם אבן הוא דהיינו מצד חומר הגוף ואם ברזל הוא להחטיאו מצד כח הנדמה ע"ש במהרש"א. והנה יש לפרש כוונת מהרש"א דיש לומר דהכוונה היא אם אבן הוא דהיינו שבא עליו מצד החומריות שהוא מצד התאוה החומרית ומעורר בו חלק החומר לתאוה לעריות ומאכלות אסורות לגזל ולגניבה אז בקל יכול לברוח מן החומריות על ידי התורה אשר נמשל למים ואבנים שחקו מים שמכח חכמת התורה כובש את יצרו ומסיר ומשכח, תאות החומר אמנם אם ברזל הוא דהיינו שבא עליו מצד הנשמה שהוא השכל והחוש ובא בכלי ברזל להלחם בו ולהסית ולהדיח אותו ממצות ה' ונוח להמסית להמשך למינות כשבא בדרך אמונה מבלי להכחיש נתינת התורה מן השמים אך הוא בא בתחבולות שקר בטענה לומר שאין עון בביטול המצות וממציא לו טעמים על המצות ובדיעה נפסדת מקרב לו אל השכל לומר שהקב"ה צוה בתורתו כך וכך מטעם אשר היה צורך בו בעת מתן תורה והיה צורך שעה בדורות הקודמים אבל לעת עתה ובמדינות, האלה נשתנו העניינים והנהגות העולם ואין שום חיוב במצות ה'. בזה צריך להתחזק וללחום נגד היצה"ר אם בא בטענות כאלה להדיח כי העובר עבירה מפני שגברה עליו תאות החומריות האיש הזה יודע, שהוא עושה עבירה רק שלא היה יכול לכבוש התאוה ותיכף אחר שמילא את תאותו הוא מתחרט כמו שאמרו חז"ל שהרשעים מלאים חרטה ויש תקוה שישוב בתשובה אבל מי שיצה"ר מחטיאו בטענה נפסדת להדיחו מתורת ה' זה אינו מתחרט כי אומר לא פעלתי און והותרה לו וזה היא הכוונה במאמרם אם ברזל הוא דהיינו שהוא בא בכלי זיין להדיחו והוא קשה כברזל ואמר תנא דבי ר"י דגם אם אדם רואה שהיצה"ר בא עליו בטענות שכליות להדיחו ממצות ה' ג"כ יש תקוה לשבור מוטות ברזל האלה אם מושכהו לבית המדרש ומתעסק בעיון בלימוד התורה ומתבונן בה ורואה כמה מצות ה' אשר אין למצוא להם טעם והם בגזירת מלכו של עולם מבלי אפשר לעמוד על טעמם ופעולתם אז יראה ויבין כי כל מצות עשה ולא תעשה אשר אינו מפורש בתורה שהם תלוים בארץ ובזמן נוהגים בכל עת וכל זמן. ואף שיש למצוא טעם לחלק אין ממש בטעם זה ואין בנו כח להשיג אם לא יש עוד טעמים הנהוגים ומכריחים לקיים המצוה גם עתה ולשמור מצות ה' בכל עת והיינו הטעם שמקרא אחד יוצא לכמה טעמים ויש במצות עשה ולא תעשה כמה טעמים אשר אין בכח השגתנו להשיגם כמו שאמר שלמה המלך ע"ה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ודברי תורה הם עמוק עמוק מי ימצאנו ועל זה מביא הפסוק כפטיש יפוצץ סלע שדברי ה' נמשלים לפטיש, זה שהסלע מחלקו לכמה חלקים. וא"כ גם במס' קידושין כפי דרשא דתניא דבי ר"י ג"כ הכוונה כפטיש יפוצץ סלע שדברי תורה דומים לפטיש כמו שדרשו במס' סנהדרין ומיושב תמיהת התוס' הנ"ל

היוצא מזה שאין לנו לחשוב מחשבת פיגול להמציא טעמים למצות ה' כדי להקל מעלינו עול תורה ומצות ואפי' במצות שכליות בלאו דלא תחבול בגד אלמנה לא קיימא לן כר"ש דדריש טעמא דקרא דמוקי הקרא דוקא באלמנה עניה ולא בעשירה אף שהדבר הזה הוא מילתא דמסתבר בחוש ובשיקול הדעת אפ"ה אנן לא קיימא לן כוותיה ופסקינן להלכה