אהבת ציון לד

החשך נרגש הטובה הגדולה של האור המאיר לו, כן הדבר מי שלא היה בצרה מימיו אינו מרגיש בשמחת התשועה והרחבת הלב כי השלום והשלוה אשר הוא בתמידות אצלו נעשה לו כמנהג הטבע ואינו עולה על דעתו מהרגשת הצרות כלל ואינו שמח בשפעת שלומו, אבל מי שהיה בצרה ואח"כ מצא רווחה זה מרגיש בטובה כי הוא מבחין בין טוב לרע. וזה שאמר אז יאמרו בגוים היינו האומות אשר יושבים בטח באין מחריד כמו שאמר ירמיה הנביא (מ"ה י"א) שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא על שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר, יאמרו הגדיל ה' לעשות עם אלה שהגדולה אשר הגדיל ה' אותם הוא כל כך כערך רב וטובה גדולה שגם אנחנו אשר לא היינו בצרה כלל ג"כ היינו שמחים בגדולה זו, וזה הוא בערך קל וחומר שיאמרו הגוים אם אנחנו היינו שמחים בגדולה הזאת מכל שכן אלה שהיו בצרה גדולה ובהכנעה על אחת כמה וכמה שמרגישים הטובה הזאת לשמוח בתשועה הזאת לפי ערך הגדולה אשר הגדיל ה' לעשות עמהם,, ועל זה מוסיף המשורר ואמר שובה ה' שיבת ציון. ואין זה לשון תפלה, אלא שמלת שובה הוא המקור ושיעור הכתוב הוא שבותנו שהשיב ה' אותנו היה כאפיקים בנגב, כמו בארץ יבשה אשר צמא למים ולא יצלח בו צמח ועשב השדה, הלא מתנה טובה היא לארץ הזאת שיבואו עליה אפיקי מים להשקותו והטובה הזאת נראה במופת לכל אדם, כן הוא תשועתנו שהושיע ה' לנו, כי היינו כמו ארץ הנגב על דרך שאמר יחזקאל הנביא (ק' ל"ז פ' י"א) העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו, כן היינו יבשים מגודל הצרות ותוגה כמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ק' כ"ב פ' ט"ז) יבש כחרש כחי והקב"ה נתן שקוי לעצמותינו והושיע לנו מצרה לרווחה, והשלים המשורר להפלגת השמחה בתשועה הזאת ליתן משל להאמור מקודם, ואמר הזורעים בדמעה ברנה יקצרו, שמי שלוקח תבואה מן השוק אינו שמח בו כל כך אך מי שזרע ויגע בו והיה לו עמל וצער ברנה יקצרו זה מרגיש השמחה ביתר שאת ויתר עז, הלך ילך ובכה נושא משך הזרע דהיינו מה שמצטער מתחלה על יגיעותיו בוא יבא ברנה נושא אלומותיו כשרואה הברכה אשר ברכו ה' והשפיע עליו להוציאו מיגון לשמחה: אחי הלא ידעתם ויש לכם לב להבין על מה דברים האלה הטבעו הלא ידעתם על מה אשר באנו היום אל המקום קדוש הזה להודות ולהלל לה' בקהל עם על גודל התשועה הגדולה אשר עשה לנו, מלך ביפיו ראו עינינו בגודל הנצוח והצלחה אשר חזר אדונינו מלכינו הקיסר פראנץ יר"ה אשר אותו בחר ה' לעשות התשועה הגדולה הזאת להוציא מצרה כמה מדינות ומלכיות אשר גם אנחנו וגם כל יושבי איירפא היה מבולבלים במהומה גדולה בחרב ובמלחמה והיו מוכנעים ביד צר הצורר אותם והיו עמלים תחת עול כבד, ובעוצם כח גבורי חיילותיו הכריע לכף זכות לנצח האויב ולשום שלום בכל ארצות אייראפא והושיע אותם ה' על ידי אדונינו הקיסר פראנץ יר"ה, וימלא שחוק פינו ולשוננו רנה ליתן שבח והודאה לאל המושיע לנו. והנה אנחנו יושבי חלק אייראפא מרגישים ושמחים ביותר כי התשועה היה בזמן קצר מאד ממש שלא כדרך הטבע, הללויה בתוף ומחול, עורו נבל וכנור נקומה ונשירה ונזמרה לאלהינו בשירי דוד המלך ע"ה (תהלים קמ"ז)

הללויה כי טוב זמרה אלהינו כי נעים נאוה תהלה, בונה ירושלים הי נדחי ישראל יכנס הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם. היינו למי טוב הזמרה ונאוה התהלה, למי שהיה בצרה ואח"כ הושיע ה' אותו כמו שישמחו בבנין ירושלים ובכנוס נדחי ישראל אשר יצאו מאפילה לאורה, מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא דהיינו שהקב"ה מגביל כל דבר ושם גבול לכל דבר כמו שעשה מספר לכוכבים שלא יתרבו ולכלם שמות יקרא שיש להם תכלית וגדר בפעולתם כן הוא יתברך ברוב רחמיו מעודד ענוים ויש גבול להכנעתם ומשפיל הרשעים המכניעים לזולתם עדי ארץ, המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר מצמיח הרים חציר נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו, והיינו שמתחלה כשמתפשטים השמים בעבים הוא צער לבני אדם שמחשיכים השמש ואין בו נחת למראה עיני האדם המכין לארץ מטר ועל ידי זה מצטערים בני אד כמו שאמרנו חכמינו ז"ל שתפלת כהן גדול היה שאל יתקבל תפלת עוברי דרכים אשר אינם נוחים בגשם ומטר, אבל אחר הצער הזה בא הרווחה וטובה לעולם שמצמיח הרים חציר ונותן לבהמה לחמה ולבני עורב אשר יקראו, וכל זה הוא להסביר הדבר כי טוב זמרה ונעים נאוה תהלה למי שהיה מצטער מתחלה וה' הושיע לו, והמשורר כוון לכל מדינה ומדינה שהיו בצרה מפני אויב ומתנקם, ואמר לא בגבורת הסוס יחפץ ולא בשוקי האיש ירצה דהיינו שהקב"ה לא חפץ במי שבוטח בגבורת הסוס ובשוקי האיש אשר היה בוטח בגבורתו והיה מתגאה בזרוע עוזו להכביד העול על אחרים אין בזה רצון ה' ואינו מתקיים כי רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו להטיב ולהושיע למיחלים לחסדו כמו שאמרו חז"ל ע"ז מגלגלין זכות ע"י זכאי וחוב על ידי חייב לכן אף שמאת ה' הוא ליסר איזה אומה ומעמיד עליהם צר הצורר אותם, אעפ"כ אין רצון ה' במעשה זה הצורר השומח להרע לאחרים אלא שהקב"ה נתן בו הצלחה לפי שעה ליסר מדינה אחרת כמו שיבואר אח"כ. שבחי ירושלים את ה' הללי אלהיך ציון, כי יותר נאה לשבח ולהלל להקב"ה שעמד להושיע לבני מדינה בכללה, כי חזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך, השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך, והכוונה בזה אם בני מדינה אחת שמחים כי הושיע ה' אותם מיד הצר הצורר אותם דהיינו שמושל אחד ממדינה אחרת הצליח במלחמה והיה מנצח את מלכם ושמו את המלך ובני מדינתו למס שיהיו מוכנעים תחתיו, ואח"כ ראה ה' בעניים והושיע להם כי גברו והצליחו על הצר הזה והיו מנצחים אותו במלחמה. הנה עדיין יש לדאוג שאין לשמוח בתשועה זו ופן הוא דבר זה במקרה ההתחלפות, והרבה פעמים ההצלחה מחחלף מקצה אל קצה היום בני מדינה זו מתגברים ולמחר בני מדינה אחרת מתגברים והצלחת המדינות אינו, תמידי היום זה קם וזה נופל ולמחר זה נופל וזה קם וגלגל חוזר בעולם, ולכן יש לדאוג שאין התשועה ההיא מתקיימת רק לזמן קצר, וכשם שזה הצר היה מצליח והיה מנצח את כל הקמים נגדו ועתה נפל כן ישתנה הענין במקרה הזמן שאנחנו ח"ו נפול והוא יחזור ויעמוד וא"כ שמחה מה זו עושה, אם אין התשועה ההיא מתמדת וקיימת לזמן רב, אך יש בזה מופת לבחון בכור הבחינה, אם אנו רואים שזה הצר הצורר את מדינות אחרות הוא, איש אשר אינו מוכתר במדות טובות, ומפני רוע מזגו לא היה ראוי להצלחה זו לכבוש את מדינות אחרות ולמשול בהם, הנה אם כן הוא בודאי צריכין אנו לשפוט בדעתנו שהצלחת האיש הזה לא היה מסיבת רצון ה' להטיב לו כי אם שה' בחר אותו לשבט מוסר' ושלחו ליסר המדינות וכמו שאמר הנביא (ישעיה יו"ד פ' ה') הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי, והקב"ה רוצה ליסר המדינות לפי שעה וכל אשר יאהב ה' מוכיח כדי שיכניעו לבם לאביהם שבשמים, ואחר כן נחם ה' על הרעה להושיע להם. זו היא בחינה אחת. ויש עוד בחינה שהישועה והטובה זאת יהיה בתמידות אם אנו רואים שהתשועה היה על ידי אנשים אוהבי אמת וצדק יראי ה' בעלי מדות טובות וישרות אוהבי משפט וצדקה, הנה התשועה הזאת הוא בודאי דבר המתקיים. ובזה יש לפרש מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קכ"ה פ' ג' וד') כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם היטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם, ולכאורה אין מובן למקרא הזה דהא בעינינו אנו רואים כמה צדיקים הסובלים רעות רבות מרשעים, אך הכוונה הוא כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, ולשון ינוח נופל על דבר הנח ומתקיים, לזה אמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים דאף שמצער את הצדיק בשעה שהשעה משחקת לרשע אין זה דבר מתקיים על גורל הצדיקים, ויכולת שיש לרשע לצער את הצדיק זה הוא רק לפי שעה ליסר את הצדיק, למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם, להחזירו ליראת ה' שלא ישלחו הצדיקים את ידיהם בעולה, היטיבה לה' לטובים ולישרים בלבותם, והרעה אינו אלא לזמן מועט. ומעתה כך אמר דוד המלך ע"ה שבחי ירושלים את ה' הללי אלהיך ציון כי חזק בריחי שעריך. דהיינו, שהתשועה הוא מתקיים ונתן חוזק לבריחי ירושלים שלא יוסיף הצר לבוא אליהם שנית, ומנין אתה יודע זה כי ברך בניך בקרבך שהתשועה היה על ידי בניך ברוכי ה' בעלי מדות טובות וישרות ותהיה התשועה מתקיימת, שישים גבולך שלום וחלב חטים ישביעך שלא יבא אויב לארצך

אחי גם לשו נאה לשבח ולהלל להקב"ה על התשועה הגדולה. ויש לנו מופת שהתשועה היא מתמדת ולא יוסיפו בני עולה לענות אותנו, כי הישועה היה על ידי אדונינו הקיסר החסיד הרחמן אשר עושה משפט וצדקה עם עבדיו אנשי מדינתו, וגם המלכים אשר היו עמו ה"ה הקיסר רוסיא, ומלך פרייסין, כולם חסידים עושים צדקה וחסד, וברך בניך בקרבך מדמושל מקשיב לדבר אמת, הוא וכל משרתיו צדיקים כי ברך ה' בני מדינתנו בקרבנו ששרי צבאיו הם מבני מדינתנו דוכס הגדול (פירסט טוזחרלענבערג) שעל ידו נעשה התשועה והוא היה השר צבא לכל החיילות והוא הכה באויב מכה רבה ורדף אותו עד חרמה, וישועה זו בודאי היא מתקיימת שהדוכס איש גבור חיל האדון (פירטט טוומרצענבפרג) יר"ה שנודע לכל מדותיו הטובים והוא מושלם במעלות ובמדות וכמו כן שאר שרי הו' (פירטט ויכטנטטיין, גראך בובניא, גרמך נחסטין, גראן קואס) וכהנה רבים משרי החיל אשר הם ברוכי ה', ויכולין אנו לשמוח כי ברך ה' בנים בקרבנו שהם מילדי מדינות בעהמן אשר ראוים הם להיות שרי צבא לאדונינו הקיסר יר"ה. ובזה בודאי היא הטובה והישועה אשר הצמיח ה' לנו על ידם דבר המתקיים, ומעתה נגילה ונשמחה בישועת ה' כי חזר אדונינו הקיסר יר"ה בשלום לעיר ממלכתו עיר מלוכה וויען ובא בנצוח ובגדולה ובכבוד ונתן כח וגבורה בהליכותיו ורוח עצה ורוח גבורה לשר צבאו ולשאר שרי צבאיו עד שנעשה שלום בכל ארצות איירופא ויהיה השלום מתקיים לזמן רב מאד. ומעתה יש לומר שזה הוא כוונת הברכה שבירך מלכי צדק מלך שלם את אברהם ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ כלומר שזה ידוע שאברהם הוא ברוך לאל עליון שהוא איש צדיק וישר ולכך אמר בלשון נסתר כי זה הדיבור היה לכל העולם ולא היה לאברהם ואין הכוונה בזה שמלכי צדק ברך את אברהם אלא הכוונה שאברהם הוא ברוך ה' שהוא צדיק, כמו ברך בניך בקרבך, ובזה אין לדאוג ולחוש פן יחזור כדרלעומר ויאסף מחנה אחרת ויחזור להלחם בהם, על זה נתן