אהבת ציון לג

ולכך אם אינו עושה לשם מצוה אין בו ממש, אבל בנתינת צדקה אף שאין בו מחשבת מצוה אפ"ה יש תועלת ופעולה בעשייתו דהא העני נהנה ממנו ואין חילוק להעני אם מקבל אותה צדקה לשמה או לא, ולכך ביקש ירמיה שהקב"ה יכשילם בבני אדם שאינם מהוגנין, כדי שאפי' שכר מעשה לא יהיה בידם. והנה כל זה הוא במי שנותן צדקה שלא לשם שמים רק כדי שינצל מעונש להפוך מדת הדין לרחמים ולא יענש על עבירות אש רוצה לעשות, אבל מי שנותן צדקה לשם שמים מצד מדת רחמנות שמרחם על עניים והפריש מעות לצדקה לעניים ובאו שודדים ונוגשים ולקחו מעות הצדקה מידו, לזה יש לו שכר מצוה וזה דומה למי ששוקל שקלו ובא ליד הגזבר שוב אין אחריותו עליו ואף שנגנב מיד הגזבר ולא נתקיים מחשבתו אפ"ה שכר מצוה בידו והוי כמי, שאומר סלע זו לצדקה שאין אחריותו עליו, וזה הוא שאמר מר עוקבא אעפ"כ נחשב לו לצדקה דאף שאין זכותו גדול כל כך כמו שאם היה בא ליד העניים אפ"ה נחשב לו לצדקה דהא הוא עשה את שלו והפריש מעות לצדקה, דעכ"פ המעשה הראשון ממצות צדקה עלתה בידו. היוצא מזה שאם אדם מפריש צדקה ובאו נוגשים ולקחו וממנו בזרוע נחשב לו לצדקה. ומעתה שורת הדין נותן לדון מזה אם כבר הפריש מעות ליתן להנוגשים ואח"כ עשה לו הקב"ה נס ונמלט מהם שראוי הוא ליתן מאותן מעות לצדקה לעניים

ומעתה אחי שימו על לבכם דברים האלה זכרו נא הסכנה הגדולה אשר היינו בו זה איזה חדשים והיה נמס לבנו מפני פחד וחרדה אשר אחזו אותנו כשהגיעו האויבים עד גבול מדינתנו בחיל כבד ונתנו עצה לבוא לשער עירנו חרקו עלינו שן ואמרו בואו ונשחית ארמנותיה ונחלק שלל וה' הפר עצתם והציל, אותנו. מכף אויב, ועתה במה נכוף לאלהינו, במה יתרצה עבד אל אדוניו לבוא בהלל והודאה, הלא לא בזכותנו נעשה לנו הנס הזה כי בעוה"ר אין בנו מעשים הי תורה והי מצות דמגנו עלן מכף רגל ועד ראש אין בנו מתום, והקב"ה עשה עמנו חסד חנם בזכות אבותינו כמו שנאמר בהצלת ירושלים מיד סנחרב מלך אשור בימי חזקיה וגנותי על העיר הזאת למעני ולמען דוד עבדי. לכן ראוי הוא לכל מי שהוא אמיד לפזר צדקה לעניים יותר ויותר ממה שמחויב, בצוק העתים הללו אשר רבים מבני קהלתנו דחיקא להו השעה וצרכי העניים מרובים בעת היוקר הזה ולקיים כי ימוך אחיך והחזקת בו, ועל נס פורים נצטוינו ליתן מתנות לאביונים זכר להנס שנעשה לאבותינו וראוי גם עתה להתבונן כי לא דבר קטן הוא הטובה, שהטיב ה' עמנו, אשר בכל המדינות באו השונאים והכבידו עליהם בעול כבד מאד, ואנחנו בשם ה' אלהינו נמלטנו ולא נתן מדרך כף רגל להאויבים. וכל זה מצד חסדו הגדול ב"ה ורחמיו הפשוטים לא בזכותו כי אין אנו ראוים לעשות לנו נס כזה

ואיתא במס' שבת. בפרק ב' כשיצא ר' שמעון בן יוחאי ממערתא ואיתעבד ליה ניסא אמר הואיל ואתרחיש ניסא איזל ואיתקן מילתא דכתיב ויבא יעקב שלם ואמר רב שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו ויחן פני העיר, הרי מי שנעשה לו נס מחויב הוא לתקן דבר טוב וזה הוא לזכרון שנעשה לו נס כדי שלא ישכח מליתן הודאה להקב"ה

ומעתה גם בני קהלתנו י"ץ ראוי להם לחון את פני העיר. והנה רב אמר שם במס' שבת מאי ויחן את פני העיר שתיקן להם מטבע ושמואל אמר שווקים תיקן להם ור' יוחנן אמר מרחצאות תיקן להם, ועניים דקהלתנו צריכים לכל, הני שלשה דברים, צריכין למטבע כי כלה הפרוטה מן הכיס מגודל ההוצאות בעת היוקר הזה, צריכין לשווקים כי כמה עניים אשר יכולים להתפרנס עצמם רק שעיקר חסר שאין להם במה לעשות פרקמטיא לכן ראוי לתקן להם שווקים ובפרט לבני תורה לעשות פרקמטיא לתלמידי חכמים, ולתקן מרחצאות שהוא לרפואה. ובעוה"ר כמה עניים חולים מצוים בקהלתנו וצריכין לרפואה ואף אלו שעמדו מחלים צריכין עדיין לרחמים להשיב נפשם ולחזק כחם, או נאמר לתקן מרחצאות על דרך שאמר ישעיה הנביא רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע דהיינו לטהר את ביתם ויסירו כל מכשול להשגיח על בני ביתם כמו שאמרנו

לכן ראוי לנגידי עמנו לחון את פני העיר ולשקוד על תקנת אנשי העיר, ובפרט שיהיו זריזין ומקדימין למצוה לקנות חטים לחג הפסח ולקבוץ הנדבות הצריכים לחג הפסק וכל המוקדם מוקדם לברכה והזריז הרי זה משובח כי בכל יום ויום עולה השער לכן אל יתרשלו בזה, ואשרי המשכיל אל דל ועל זה אמר שלמה המלך אוגר בקיץ בן משכיל, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע אלו גבאי צדקה והיה מעשה צדקה שלום ויגן ה' בעדנו,ישראל נושע בה' תשועת עולמים, ציון במשפט תפדה שביה בצדקה. ובא לציון גואל אמן דרוש אחד עשר ויהי כאשר שב אדונינו הקיסר האדיר הגדול פראנץ יר"ה בכבוד ובגדולה מעיר הגדולה פאריז בנצוח אשר נצח בסיוע מושלי ארץ אשר אתו, ה"ה הקיסר הגדול אלכסנדר קיסר רוסיא והמלך הגדול פרידריך ווילהעלם מלך פרייסין, ועל ידם היתה התשועה הגדולה לכל ארצות אייראפא. התאספו כל בני קהלתנו ק"ק פראג ביום ה' י"ט תמוז תקע"ד לפ"ק לבית הכנסת מייזל להודות ולהלל לה' על התשועה הגדולה הזאת. ואני שמואל הקטן נקרא נקראתי לבשר צדק לעורר לב העם לאמר הודו לה' קראו בשמו ספרו בגוים את כבודו ובכל העמים נפלאותיו, והן הן הדברים אשר נתן ה' בפי

בראשית י"ד כשאסף אברהם אבינו את מחנהו וירק את חניכיו ילידי ביתו ועמד לעזרת המלכים אשר נפלו מפני כדרלעומר מלך עילם אשר כבש מדינות רבים והכה מלכים עצומים, ובהצלחת מלחמותיו הכה ונצח את כל הקמים נגדו והיה מושל בכח ובזרוע עוזו בהרבה ארצות עד שבא אברהם אבינו לעזרת המלכים אשר נפלו שם נאמר וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלש מאות וירדוף עד דן ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק וישב את, כל הרכוש, ויהי כאשר חזר אברהם אבינו מהמלחמה אחר שהשפיל את כדרלעומר ורדפו עד חובה, יצא מלכי צדק מלך שלם לקראת אברהם אבינו, ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך. והנה יש לשאול ולדקדק על כוונת וסדר הברכה הזאת אשר בירך מלכי צדק מלך שלם את אברהם אבינו, שמתחלה דיבר עם אברהם בלשון נסתר ואמר ברוך אברם לאל עליון ולא אמר בלשון נוכח ברוך אתה לאל עליון, ואחר זה בשבח והודאה שנתן להקב"ה דיבר לאברהם בלשון נוכח ואמרו ברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך ולא אמר בלשון נסתר ברוך אל עליון אשר מגן ביד אברהם צריו, ודבר זה צריך ביאור למה לא דיבר מלכי צדקי כל דבריו או בלשון נוכח או בלשון נסתר, ולמה חלק את לשונו להתחיל בלשון נסתר ולסיים בלשון נוכח

הן היום הזה אשר קוין מצאנו וראינו ואנחנו פה לב אחד להודות לה' ולהלל לשמו הגדול על החסד והתשועה הגדולה שגמל לאדונינו הקיסר יר"ה, בזה נבין לפרש הקרא הזה אשר נאמר בו ברכת מלכי צדק לאברהם אבינו, ומתחלה נקדים לפרש מה שאמר ראש המשוררים דוד המלך ע"ה (בתהלים ק' קכ"ו)

בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים, אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים. שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב, הזורעים בדמעה ברנה יקצרו, הלך ילך ובכה נשא משך הזרע בא יבא ברנה נושא אלומותיו

ולכאורה אין מובן להמשך פסוקים האלה. א. מה הוא כוונת המשורר שהיינו כחולמים. ב. מה הוא הכוונה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים ולפי הפשוט אין פתרון למליצה הזאת. ג. מה שאמר אח"כ שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב והמובן בלשון הזה שהוא לשון תפלה ובקשה שישיב ה' את שביתנו, וזה אין לו שייכות למה שנאמר מקודם דהא המשורר דיבר שכבר הושיע ה' ואיך שייך תפלה על מה שעבר

ונראה שכך פירוש הפסוקים האלה, ודוד המלך אמר בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים, הכוונה להגדיל תפארת התשועה יותר מתשועה פשטיית, והוא שהיינו שקועים בצרה ויד הצר הצורר אותנו היה בעל זרוע וגבור והיה נראה כאלו נתננו ה' בידי לא אוכל קום עד שהיינו מתייאשים מן הגאולה אשר על פי דרך הטבע אי אפשר להמלט ולהסיר עול מוטות מעל צוארינו אשר הכביד עלינו איש גבור אשר כח ארזים כחו, ואם כי חסדי ה' לא תמנו אעפ"כ חשבנו שאם יעשה לנו נס יהיה על פי השתלשלות בהמשך זמן רב ולא, במהרה ינתקו מוסרות העול הכבד הזה, ועתה כאשר שלח ה' עזרתו וכאשר מיהר ה' לעשות התשועה הגדולה הזאת תוך זמן קצר ובפתאום הוציאנו מאפילה לאורה והעמיד במרחב רגלינו היה זה בעינינו כחלום כי בהשקפה ראשונה חשבנו שזה אינו באפשרי וההצלחה הנראה לנו היה כדבר הנראה לאדם בחלום ולא היה השמחה בכל לב כי, אמרנו אין זה באפשרי ואין זו תשועה אמיתית, אך כשנפתחו עינינו וראינו אמיתת תשועה הגדולה אשר הגדיל ה' עמנו אז: ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה כי ראינו התשועה בפועל ממש בנפלאות הבורא ב"ה

ועל זה המשך המשורר ואמר אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים, והנה ידוע שהאור ניכר מתוך החושך, ומי שלא היה יושב בחשך אינו מרגיש ברוב טובת האור וההרגל נעשה לו לטבע, ובזה יש לפרש הפסוק וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך דהיינו על ידי הבדלת האור מן