אהבת ציון לא

ומעתה רבותי גם אנכי היום בהאי פחדא איך לעשות כדת היום ואני אנה אני בא בשליחות בני החברא קדישא דגמילות חסדים פה קהלתנו לדרוש היום כפי תקנה משובחת אשר להם מימים ימימה לדרוש בכל שנה ושנה בזה היום לעורר לב העם למצות צדקה וגמילות חסדים ועליהם נאמר רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד, ותוכן כוונת התקנה לבשר צדק בקהל רב מה ה' דורש מאתנו כמו שאמר הנביא (מיכה ק' ו' פ' ח') הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכם עם אלהיך, ודרשו חז"ל בפרק, ד' ממסכת סוכה עשות משפט זו דין ואהבת חסד זו גמילות חסדים והצנע לכת עם אלהיך זו הכנסת כלה והלוית המת, וכולהו איתנהו בהחברא קדישא אשר אנו דורשים לכבודם, הם עושין משפט כידוע שמעולם לא נשמע שנתרבה מחלוקת בין בני החברה הש"י או שנשתקעו בעקבות המשפטים, הם רודפים שלום ועושים שלום בין איש לרעהו, ואם אירע איזה סכסוכים בין בני החברא אז מקבלים עליהם ובוחרים לעשות קאנפרמיס ועמדו האנשים אשר להם הריב לפני הבוררים וחלילה לאחד מבני החברא שיסרב מלציית לעצת ראשי החברה לפשר הדבר

ואהבת חסד הם גומלים חסדים עם החיים ועם המתים והצנע לכת זו הלוית המת שעוסקים בהלוית המת

ואם לעורר לב העם דרך כלל לצדקה וגמילות חסדים סגר עלי המדבר ותמיהת ר' עקיבא היא תמיה קיימת אצלי בבני קהלתנו תמה אני אם יש בדור הזה היודע להוכיח, הלא ידוע ומפורסם כמה בזבזו בני קהלתנו זה איזה חדשים לסיפוק עניים חולים ולהחזקת יתומים ואלמנות וגמלו חסד בגופם ובממונם, ישלם ה' פעלם הטוב ותהיה משכורתם שלימה מאת ה', אין פרץ וצוחה ברחובותינו אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו, ואם כי עדיין קיימי עניים ויש בעוה"ר בקהלתנו עדיין כמה עניים חולים אשר צרכם מרובה מאד, ועוד כמה עניים אשר הם בחוסר כל באין משען ומשענה והספקת עצי הסקה העולה על כולם בכל הצורך הגדול הזה קשה עלי לתבוע מנדיבי העם ליתן כדי צורכי העניים באשר שכבר נתנו הרבה, ואיך אפשר להעמיס עליהם עול הכבד אשר מלבד צורך צדקה וגמילות חסדים הם נושאים חיצי הזמן וקורותיו ועול גדול נשתרגו על צוארם וגם צדקות רבות אשר כבר חלקו והפרישו מכיסם ואיך ישאו במשא העם הזה אשר העניות בעוה"ר מתרבה בכל יום ויום, ואיך ארים ראש לעורר לבבם לתרומה חדשה, ואני קורא עלי מקרא זה בתהלים נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני

רצוני לומר נאלמתי דומיה לא אוכל לדבר דבר על לב הנדיבים אודות הצדקה כי החשיתי צריך אני לחשות מטוב בשביל הטוב אשר כבר גמלו בצדקה אין בפי מילין לעורר עוד לצדקה אבל כאבי, נעכר שעדיין גדול הכאב מפני צער העניים והאביונים אשר השעה דחיקא להם חם לבי בקרבי מפני הרחמנות וצער בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני, אם אדבר עוד ואתבע מהנדיבים עוד צדקה מתיירא אני שתבער אש דהיינו שיחרה אפם עלי על שאני רוצה להכביד עליהם יותר ויותר, אך אחרי שובי נחמתי כי מצאתי מענה ואנן יד עניים אנן לטעון בעבורם, ומצאתי טענה לעניים נגד קציני קהלתנו י"ץ לדבר משפטים עמהם

כי הלא ידעתם מחסדי ה' ונפלאותיו אשר עשה לנו ובהשגחה פרטיית השגיח ברוב רחמיו על העיר הזאת, והתשועה הגדולה אשר עשה ה' לנו לעיני כל יושבי ארץ, מזה יש לי פתחון פה לדבר ולהתווכח לטובת העניים בתוכחת מגולה באהבה רבה

ועל פי כוונתנו בדרוש הזה אני אומר לפרש מה שאמר שלמה המלך ע"ה (משלי ק' כ"ח פ' כ"ג) מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון, ואאמ"ו הגאון זצ"ל אמר הפירוש כי קשה למוכיח לעורר לב העם אם הם שלוים ושקטים ובשרירות לבם אינם שומעים לדברי המוכיח כמו שמצינו כמה נביאים היו שלוחים מאת ה' להתרות בישראל ולהוכיח אותם ולא עשו פרי ולא שמעו אל דברי הנביא כי היו יושבים בטח איש תחת גפנו וטוב הארץ אכלו ולא נכנס דברי מוסר של הנביא בלבבם, כמו שנאמר בירמיה ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים השכם ושלוח ולא שמעו אלי ולא הטו את אזנם ויקשו את ערפם, וכל זה אם יושבים שקטים ויש להם כל טוב אז בגובה אפם בל ידרשו לדעת חכמה ומוסר, אבל אם כבר פגע בהם מדת הדין ר"ל ויד ה' היתה בם להכניעם אזי הוא דבר קל להמוכיח לעודר אותם לתשובה כי כבר נכנע לבבם ואז מטים. אזניהם לדברי המוכיח אשר מגיד להם על מה הרע ה' להם ומה החרי האף הגדול הזה ושומעים ומקבלים מוסר לשוב בתשובה וזה שאמר שלמה המלך ע"ה מוכיח אדם אחרי דהיינו אם כבר היה בהם יד ה' לענוש אותם ולהכניע לבבם ואח"כ בא המוכיח אחר הקב"ה אזי חן ימצא שיתקבלו דבריו. ודפח"ח

ואני אומר הפירוש לפי דרכנו, מוכיח אדם אחרי, דהיינו, שהקב"ה עשה להם נס כמו שעשה לנו כהיום והציל אותנו ואת כספנו ועשה לנו תשובה גדולה אזי חן ימצא ממחליק לשון, כי בחלקלקות לשון אי אפשר לעורר הנדיבים לפזר לעניים בעת אשר כבר פזרו הרבה, אמנם אחר התשועה הגדולה אין המוכיח בא בחלקלקות לשון כי אם בטענה מעולה שאין עליה תשובה, וקב"ה הקדים רפואה למכה שיהיה טענה לעניים לתבוע מהעשירים כדבעינן למימר לקמן

איתא במס' בבא בתרא דף יו"ד אמר ר' אבהו אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע במה תרומם קרן ישראל אמר לו בכי תשא ואמר ר' אבהו שאלו את שלמה בן דוד עד היכן כחה של צדקה א"ל בואו וראו מה פירש דוד אבא פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד, רבא אמר מהכא והוא מרומים ישכון מצודת סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים, מה טעם הוא מרומים ישכון מצודת סלעים משגבו דלחמו נתן מימיו נאמנים

לכאורה יש לתת לב מה חיבור שייך לאלו שני מאמרים של ר' אבהו, עוד יש לדקדק למה שאלו שאלה זו דוקא לשלמה המלך ע"ה, עוד צריך טעם למה נתייחס כאן, שלמה בן דוד וכי אין אנו יודעים דשלמה הוא בן דוד ויותר היה ראוי לומר שאלו לשלמה המלך, עוד יש לתת לב על לשון השאלה עד היכן כחה של צדקה והוי ליה לשאול איזה שכר וגמול יש לצדקה, ויותר עוד יש לתמוה על גוף השאלה וכי אנו יודעין שכר וגמול של מצות עד ששאול על מצות צדקה הלא. עין לא ראתה אלהים זולתך, ועוד למה השיב והביא דוקא פסוקים האלה פזר נתן לאביונים וקרא דהוא מרומים ישכון, וכי לא מצינו כמה כתובים דמפורש בהם כחה של צדקה ומתן שכרה ביתר שאת ויתר עז, הא כתיב לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות, ונאמר צדקה תרומם גוי, ועוד דרשו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואמרו במדרש כל השקפות שבתורה הם לרעה כמו וישקיפו על פני סדום נשקפה ותיבב אם סיסרא חוץ מזו שהיא לטובה ללמדך שגדולה צדקה שמהפכת מדת הדין לרחמים, וכל תורה ונביאים מלאים מגודל כח הצדקה ושכרה, ולמה מביא דוקא מקרא זה, ולישב זה נראה על פי מה דאיתא בירושלמי פרק ה' ממס' שקלים ר' חמא בר חנינא ור' הושעיא רבה הוי מטיילין באלין כנישתא דלוד אמר ליה ר' חמא לר' הושעיא כמה ממון שקעו אבהתן כאן אמר ליה כמה נפשות שקעו אבותיך כאן, ור' אבין עביד אילן תרעי דסדרא רבה נחית ר' מני לגבי אמר ליה חמי מה דעבדת אמר ליה וישכח ישראל את עושהו ויבן היכלות מי לא הוו בני נשא דילעון באורייתא

היוצא מדברי הירושלמי הזה דלא טוב להוציא הוצאות הרבה לצורך בנין אפי' לבתי מדרשות ובתי כנסיות כי אם להניח המעות לעת הצורך לעניים, ויותר מזה מצינו במלכים א' (ק' ז' פ' נ"א) דכתיב ויבא שלמה את קדשי דוד אביו את הכסף ואת הזהב ואת הכלים נתן באוצרות בית ה' ואיתא בילקוט שם למה לא נצרך להם לבית המקדש יש דורשין לגנאי שהיה רעב בימי דוד ג' שנים וכמה תסבריות היה לדוד ציבורין כסף וזהב מה שהיה מתקן לבית המקדש היה צריך להוציא ולהחיות בו את הנפשות והוא לא עשה כן אמר לו הקב"ה בני מתים ברעב ואתה צובר ממון לבנות בו בנין, חייך אין שלמה נצרך מהם כלום

הרי שדוד המלך ע"ה לא עשה כהוגן על שצבר כסף וזהב לצורך בנין בית המקדש והיה לו להקדים מצות צדקה לעניים, והנה בדברי הימים א' (כ"ט פ' ט') כאשר מספר מהנדבות שגבה דוד לאוצר לבנין בית המקדש נאמר וישמחו העם על התנדבם, כי בלב שלם התנדבו לה' וגם דוד המלך שמח שמחה גדולה. ויש לדקדק באריכות הקרא הזה הלא היה די אם אמר וישמחו העם על התנדבם בלב שלם לומר שלא היה באונס, ועוד מאי צריך לומר שהתנדבו בו לה', פשיטא שהיה נדבה זו לה' לבדו דהא היה הפרשה לבנין בית המקדש, וגם בדוד, ששמח שמחה גדולה הוא שפת יתר ומאי בא להשמיענו, אמנם לפי האמור יש לומר דלכאורה שמחה מה זו עושה הלא היה טוב להם להתנדב נדבות האלה לצדקה. ויש בזה שני אופנים, אחד על פי מה דאיתא בילקוט (רמז קמ"ה) לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה לפני, כיון ששמע דוד זה נתירא אמר הרי נפסלתי לבנות בית המקדש אמר ר' יודא בר עילאי אמר לו הקב"ה דוד אל תירא חייך הם לפני כקרבנות דכתיב כי דמים רבים שפכת ארצה לפני ואין לפני אלא קרבן דכתיב, ושחט את בן הבקר לפני ה', אמר לו דוד א"כ למה אין אני בונה אותו אמר לו הקב"ה שאם אתה בונה אותו הרי הוא קיים ואינו חרב, אמר דוד והלא יפה, אמר לו הקב"ה הרי אני צופה וגלוי לפני שעתידים ישראל לחטוא ואני מפיג חמתי בו והם ניצולין וכן נאמר באוהל בת ציון שפך כאש חמתו, ועל דרך זה אמר אאמ"ו הגאון זצ"ל פי' הקרא בירמיה (ק' ל"ב פ' ל"א) כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה ועד היום הזה להסירה מעל פני, דהיינו תחלת הבנין של העיר הזאת היה בשביל אפו וחמתו שיהיה מקום לשפוך חמתו על עצים ואבנים ויהיה תקומה לישראל אם יחטאו ויהיה להם המלטה ע"י חרבן העיר והמקדש

ולפי מדרש הזה יש לומר דישראל חקרו על דבר זה למה לא זכה דוד לבנות בית המקדש ונתגלה להם שהיא לטובת ישראל שאם יבנה דוד הבית המקדש לא היה כל אומה ולשון יכול, לשלוט בו להחריבו והיה הקב"ה נפרע מישראל עצמם כשחטאו ולכך לא בנה דוד הבית המקדש