אהבת ציון ל

מתו כמה וכמה בעון פריצי הדור שאינם שומעים לתוכחה, וזה שאמר הנביא ירמיה שם הובישו כי תועבה עשו, היינו שנכשלו בהרבה איסורים שיש בהם שיקוץ נפש ותועבה, גם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו לכן יפלו בנופלים בעת פקדתים יכשלו אמר ה', הכוונה בעון פריצי הדור אשר בוש לא יבושו יפלו בנופלים דהיינו גם טובים יפלו בתוך הנופלים אשר הם ראוים לנפילה מתוך קשיות ערפם, וכאשר, זה איזה שבועות אשר נפטר הרב מו"ה איצק פלאוויץ זצ"ל אב"ד דק"ק פאלל אשר היה זקן מופלג למד הרבה והיה חריף ובקי ויש לקונן על זקן זה ולהתאבל עליו, בעת פקדתים יכשלו דהיינו שמדת הדין פוקדם להרשעים האלה ואז יכשלו גם כשרי דור ויפלו ג"כ בעוונם

מעתה אחי שימו את הדברים האלה על לבבכם והסירו את לב האבן מקרבכם ושמעו מוסר וחיו, כמו שאמר יחזקאל הנביא (ל"ג פ' י"א) שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל. והנה בפרק ג' ממסכת ערכין אמר ר' טרפון תמה אני אם יש בדור הזה מי שיוכל להוכיח אם יאמר טול קיסם מבין שיניך יאמר טול קורה מבין עיניך. אמר ר' אליעזר תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה, אמר ר' עקיבא תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח (כן הוא הגירסא בעין יעקב וכן הוא בריש מדרש רות עיי"ש). והנה רש"י פירש טול קיסם כלומר עון קטן שבידך, זה יכול לומר לו טול אתה עון גדול שבידך הלכך אין יכולין להוכיח שכולן חוטאים עכ"ל רש"י ז"ל, והדבר יפלא, וחלילה לומר שהיה בדורו של ר' טרפון דור יתום כל כך עד שלא ימצא אחד מי שיוכל להוכיח ויכולין לומר לו טול קורה מבין עיניך שיהיו כולם חוטאים כל כך שיכולין לומר לו קשוט עצמך, חלילה להרהר כן על דור ההוא הלא היה אז כמה תנאים קדושי עליון צדיקים וחסידים ואיך שייך שיכולין לומר להם קשוט עצמך. ונראה לי לומר שאין, הכוונה במה שאמר טול קורה מבין עיניך שיאמר כן על המוכיח עצמו שיש בידו חטאים, אלא הכוונה הוא שאז היה הדור פרוץ כמו דורנו זה בעוה"ר ורבו המתפרצים בעם שעברו בפרהסיא על כמה איסורים קלים וחמורים איסורי לאווין ואיסורי מיתה כריתות וחייבי מיתות ב"ד והיה שכיח גזל ועריות ולשון הרע כמו שאמרו רובן בגזל ומיעוטן בעריות וכולן בלשון הרע. ומעתה כך הם דברי ר' טרפון תמה אני אם יש בדור הזה מי שיקבלו ממנו תוכחה היינו שאם יוכיח לאדם על איסור לאו ויאמר לו טול קיסם, מבין שיניך דהיינו שיוכיח אותו על עניני דברים האסורים שנעשה האיסור בפה ובשינים ישיב לו ויאמר טול קורה מבין עיניך למה זה אתה נותן עיניך בי להוכיח אותי על עבירה זו ולמה אתה מעלים עין משאר אנשים אשר עושים איסורים יותר חמורים טול קורה מבין עיניך ואל תעלים עין מהם ותוכיח אותן אנשים שהם רשעים ביותר. כן היה הדור ההוא שרבו הרשעים שיכולין להראות באצבע על שאר אנשים שהם רשעים יותר ממנו, וגם אנחנו בהאי צערא יתבינן בעוה"ר אם אנחנו באים להוכיח על הפרצה בדברים שהם באיסורי ל"ת לומר טול קיסם מבין שיניך, ישיבו לנו טול קורה מבין עיניך הלא ימצאו כמה אנשים המחללים את השבת. ואם אנו מוכיחים ורוצים לעמוד בפרצה בחילול שבת לאדם יחיד אז מענה בפיו למה נתתם עיניכם בי הלא יש כמה וכמה מחשובי הדור שאינן נזהרין באיסור חילול שבת. אוי לנו כי עלתה כך בימינו שכמה אנשים מחזיקים בביתם רשעים ופושעים אף שיודעים שאנשי ביתם פרוצים בדברים אסורים ובהשחתת הזקן בתער שעובר על חמשה לאוין ובחילול השבת אעפ"כ הם מחזיקים אותם בביתם ואינן נותנים לב ומורא לא עלה על ראשם שיטמאו את ביתם ובניהם ובנותיהם ילמדו ממעשיהם ויסיתו את בניהם ובנותיהם להדיחם ממצות ה' ועליהם נאמר אוי לרשע ואוי לשכנו והרבה שכנים רעים עושים, ובפרט שכמה אנשים לוקחים רשעים לביתם להדריך וללמוד עם בניהם הקטנים, ומה יעשה אותו הבן שלא יחטא, אם רואה שזה שעומד להדריכו וללמדו עושה איסורים איך לא ילמוד ממנו ונשתקע בטומאה ואלה הצאן רכי שנים נתגדלו באיסור ומי ישיב אותם לדרך הטובה אם כבר נתקלקלו בימי עלומיהם ולא ידעו להבחין בין טוב לרע, ולא די שמסיתים ומדיחים את הילדים הקטנים אלא גם האבות הבעלי בתים נוטים מדרך הטובה והולכים מטה מטה ובהתחברם לרשע גם המה ילמדו ממעשיהם. ועל זה אמר הנביא מיכה (ז' פ' ו') כי בן מנבל אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו, דהיינו כשהאב מוסר לגדל את בניו ובנותיו ביד איש רשע ונתגדלו בטומאה ונעשין רשעים אז הבן מנבל אביו כי גם האב נוטה אחר דרכי בנו ובת קמה באמה וכלה בחמותה ועל ידי זה הבנים הם מסיבים הרעה על אבותם וזה הוא בסיבת אנשי ביתם שהיו רשעים הן הנה בעוכרם להחטיאו אותו, כאשר עינינו רואים במופת שכמה אנשים היו יראי ה' ואח"כ על ידי בניהם ובנותיהם נדחו מדרך הטוב, ומי היה בסיבת הרעה זו, אנשי ביתם, שהיו לוקחים לביתם פושעי ישראל לחנך את בניהם ונדחו מדחי אל דחי בעוה"ר

ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה (משלי כ"ח פ' כ"ד) גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית, ודרשו חז"ל בפרק כיצד מברכין (דף ל"ה ע"ב) גוזל אביו זה הקב"ה שנאמר הלא הוא אביך קנך, ואין אמו אלא כנסת ישראל שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך, חבר הוא לאיש משחית אמר ר' חנינא בר פפא חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים, ועל פי דרכנו יש לומר גוזל אביו ואמו דהיינו בנים שנתגדלו והורגלו לעבור על מצות ה' מקטנותם לא ידעו באיסורין שהם, עושין ונעשה להם כהיתר והם כתינוק שנשבה ולא נתגדל, בין יהודים וכל איסורים שהם עושים אומרים אין פשע והקולר תלוי על האב ואם שמסרו את בניהם לרשע להסית ולהדיח אותם וכל איסור ועבירה שעושה הבן נופל העונש על האבות אשר הם היו בעוכריו שלא נתחנך במצות. מעתה זה הבן החוטא בכל מעשיו הרעים גוזל את אביו ואת אמו שמרבה העונש עליהם והם עתידין ליתן את הדין ועל ידי מי נתהוה להם הרעה הזאת על ידי חבר לאיש משחית שלקחו לביתם איש משחית לחבר אשר החטיא את בניו, והנה אנשים האלה לא די שסופם ליתן את הדין בשביל בניהם שלא נתחנכו במצות אלא אף גם זאת הנגע הזה אשר בביתם מתדבק בהם ומתוך שרואים את בניהם עוברים על מצות ה' ואין בידם למחות כיון שנשתקעו מקטנותם בטומאה אז טומאת בניהם בוקעת ועולה, וההרגל אשר רואים בבניהם שעוברים על דברים אסורים ומחללים את השבת אינן מניחין תפילין ואינן קורין את שמע ואין אלהים לנגד עיניהם, ההרגל נעשה טבע וגם בעיני אבות נקל דברים האלה בראותם הדבר בכל יום ויום עד שנשכח מהם שהוא עבירה, ולבסוף גם האבות אוכלים בוסר ואוחזים מעשה בניהם בידם ונעשו קלי הדעת עד שנופלים בשאול תחתיה ר"ל וסופם שהולכים לבתי משתאות בחברת מרעים ונכשלים בכמה עבירות קלות וחמורות משחיתים זקניהם בתער ומחללים את השבת, והנה איש כזה טוב היה לו שלא יהיה לו בנים ולא היה בא למדה זו כלל ולא היה נגע נראה בביתו, ועל זה יש לומר מה שאמר ישעיה הנביא (נ"ו, פ' ב') אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע, ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש, כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי, ונתתי, להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת, והכוונה כי טוב לו לאדם שיהיה כסריס בלי בנים ובנות מלהיות לו בנים ובנות ויקח להם איש רשע לגדלם וללמדם אשר לבסוף ידיחו את האבות והבנים מעל דרכי ה' וטוב מהם הסריס אשר אין לו צורך ליקח לביתו אנשים כאלה וישמרו שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי ויש לו יד ושם טוב מבנים ומבנות

לכן אחי ורבותי כל אחד ואחד יהיה זהיר להשגיח על בני ביתו שינהגו ביראת ה' ויהיה עינא פקיחא על הנערים ובחורים שבביתו שלא ילכו בשבת קודש לטייל חוץ לרחוב ויטיל אימה קצת בתוך ביתו שיזהיר אנשי ביתו במצות ה' ואם מצא ימצא שיעבור על מצות אדון הבית גרש יגרשו וצא יאמר לו ואל יפרנס נחש בחיקו ויסיר מכשול מביתו שיהיה מחנהו קדש ויהיה ביתו בית נאמן לה' ויגדל בניו לעבודת ה' להדריכם בדרך ישרה והאב חייב לחנך את בניו ובזה ימצא ברכה בתוך ביתו ויקויים בו אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך

ועתה חל עלינו חובת הביאור דברי הגמרא במס' ערכין הנ"ל דאף שיישבנו דברי ר' טרפון במה שאמר תמה אני אם יש בדור הזה מי שיוכל להוכיח שיכול לומר לו טול קורה מבין עיניך, אבל עדיין קשה במה שאמר ר' אליעזר תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה וכי היה הדור פרוץ כל כך שלא ימצא מי שיקבל תוכחה, ועוד מה שהוסיף ר' עקיבא (כפי גרסת העין יעקב וכן הוא הגירסא במדרש רות בפסוק ויהי בימי שפוט השופטים ע"ש). ואמר תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח וכי לא היה בדור הזה אנשים אשר היו יודעים לכלכל דבריהם בתוכחת מוסר הלא לא אלמן ישראל והקב"ה הראה לאדם הראשון כל דור ודור ודורשיו ומנהיגיו, ואיך ס"ד לומר שלא היו בדורו של ר' עקיבא מי שיודע להוכיח. ונראה לומר דר"ע ור"א באים להשיב על דברי ר' טרפון שהתחיל בגנותן של בני דורו ואמר כי היו עזי פנים שהיו דוחין התוכחה על זולתם כמו שכתבנו לעיל על זה בא ר"א ור"ע לעשות סניגורין ולהפך בזכות בני הדור וספרו בשבח דור ההוא, ואמר ר"א תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה, והיה כוונתו אם ירצה להוכיח על צדקה וגמילות, חסדים אכשר דרא וכל אחד ואחד מבני דורו עשו את שלהם כדי חיובו בצדקה וגמילות חסדים, ואם יוכיחו לאחד מבני דורו לעסוק בצדקה וגמילות חסדים יאמר שכבר יצא ידי חובתו, ור' עקיבא הוסיף עוד לומר תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח, דהיינו בדורו היו כמה עניים ויוקר גדול וצורכי עניים מרובים והבעלי בתים עושים את שלהם, רק שכל נדבת הנדיבים אינו מספיק כפי צורך העניים אשר השעה דחיקא להם וצרכיהם מרובים מפני בגידת הזמן וא"כ במה איפוא יבא המוכיח לכלכל דבריו לדבר על לב בעלי הבתים לפזר יותר הרבה מערכם דהיינו חלק מעשר והמבזבז לא יבזבז יותר מחומש: