אהבת ציון כח

כי הקב"ה רוצה בטובתן של ישראל להתרות בהם שיעשו תשובה, והוא לא עשה כן והתחיל בדילטורין על ישראל ואמר קנא קנאתי לה' אלהי ישראל כי עזבו את בריתך ולכך נענש. ובזה יש להבין מה דאמר ר' סימון אל תלשין עבד אל אדוניו ישראל נקראו עבדים שנאמר כי לי בני ישראל עבדים והנביאים נקראו עבדים שנאמר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים ולכאורה למה לו לר' סימון להביא שגם הנביאים נקראו עבדים הלא די במה שאמר שישראל נקראו עבדים ונופל עליהם הדרשה דאל תלשין עבד אל אדוניו ועוד וכי הנביאים אינן בכלל זה שנאמר כי לי בני ישראל עבדים, אמנם הענין הוא כך דאם אדון יש לו עבד והוא קורא לעבדו והתחיל לדבר עמו בודאי צריך העבד להרגיש בהתחלת דברי, האדון שמדבר עמו מסיבת צווי שרוצה לצוות עליו לשלחו לאיזה מקום או לעבוד לו איזה עבודה הנצרך לאדון אבל סכלות הוא להעבד אם יחשוב בדעתו כשהאדון מדבר עמו שסיבת הדיבור הוא רק סיפורי דברים כמו שחברים מספרים זה עם זה, ולכך הקדים ר' סימון והנביאים נקראו עבדים שנאמר כי אם גלה סודו לעבדיו הנביאים ומזה מוכח שהך גלוי הסוד אינו דרך סיפור דברים דהא הנביאים הם בבחינת עבדים

וכן בישעיה כשראה ה' יושב על כסא רם ונשא שרפים עומדים ממעל לו, היה לו לישעיה לחשוב שהמראה הזאת הוא לו שהקב"ה רוצה לשלוח אותו בשליחות להתנבא כמו שבאמת שמע אח"כ קול מדבר את מי אשלח ומי ילך לנו והתחיל ישעיה בדילטורין על ישראל ולכן נענש

אמנם בהושע נאמר תחלת דבר ה' בהושע וכיון שהושע היה גדול הערך במדרגה גדולה יותר משאר הנביאים היה הושע חושב בעצמו מה שאמר לו ה' חטאו ישראל לא עלה על דעתו שסיבת אמירה זו כדי לשלחו בשליחות כסיבת דבר ה' במראה ובחידות לשאר נביאים, אלא היה חושב בעצמו כי הוא במדרגה גדולה יותר משאר הנביאים ודבר ה' אליו שחטאו ישראל שכוונת הקב"ה הוא רק להודיע סודו כי היה חושב בעצמו שהוא במעלת בן בית וכמו שאמר הקב"ה לאברהם המכסה אני מאברהם אשר אני עושה וא"כ לכך לא נענש הושע שאמר העבירם באומה אחרת דלא היה החטא הזה בעניני השליחות אמנם אף על פי כן לא יפה דיבר הושע במה שאמר להעבירם באומה אחרת ולא יזכר שם ישראל עוד ויבוטל ח"ו ברית התורה ויתערבו בגוים ויתבטלו במעוטם ובין הגוים יתחשבו, ועל זה אמר הקב"ה שיקח אשה זונה ויוליד בנים ויגרשה אח"כ ויראה כי קשה יהיה לו לשלחה והנה כשהקב"ה אמר לו לשלח את אשתו אמר לא היה לך ללמוד ממשה רבך שכיון שדברתי עמו פירש מן. האשה אף אתה בדול עצמך ממנה, ולכאורה לא היה ראוי להוכיחו על זה דכיון שצוה הקב"ה עליו ליקח אשה למה היה לו ללמוד ממשה לפרוש מהאשה

אמנם לפי דרכנו ניחא שהקב"ה הוכיח אותו על שדיבר דילטורין על ישראל אמנם התנצלות שיש להושע להתנצל בזה שהיה חושב עצמו במעלה יותר מהנביא במעלת נאמן בית להקב"ה כביכול ודבר ה' אליו הוא רק להודיע סודו אליו כמו שכתבתי לעיל. ועל זה אמר לו הקב"ה שאם אתה חושבך במעלת נאמן ביתי יותר מנביא ולא נמצא בבני אדם שיהיה במעלה זו כי אם משה רבינו שנאמר עליו לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו ואמר, הקב"ה היה לך ללמוד ממשה רבך כיון שדברתי עמו פירש מן האשה ואם אתה הוא במדרגה זו היה לך לפרוש מן האשה, ובזה הוכיחו ה' שגם הושע הוא במדרגת נביא ולא היה לו הדיבור שאמר לו הקב"ה חטאו בני אלא מסיבת שליחות שהקב"ה רוצה לשלחו להוכיח את ישראל א"כ לא היה לו להושע לדבר דילטורין על ישראל והיה לו לבקש רחמים. וכששמע הושע דבר זה עמד לבקש רחמים על עצמו והקב"ה קיבל תשובתו ברחמים ולא נענש הואיל והיה שוגג בתחילה ולא היה יודע שדבר ה' אליו חטאו ישראל הוא כדי לעשות אותו שליח להתנבאות כנ"ל. ולפ"ז מיושב נמי הדקדוק שעמדנו בו בהתחלת הדרוש למאי הקדים הך הקדמה שהושע היה גדול שבארבעה נביאים דהקדמה זו בא לישב למה לא נענש הושע על שדיבר דילטורין על ישראל ואמר העבירם באומה אחרת ולכך הקדים שהיה גדול במעלה מד' נביאים האלה ולכך טעה בעצמו שחשב שדיבור ה' בזה הוא לא לשליחות אלא לגלות לו כי הוא נאמן בית כנ"ל

והנה ללמד זכות במה שאמר הושע להעבירם באומה אחרת, וכי ח"ו להעלות על לב האדם שהקב"ה יפר בריתו עם ישראל ויתבטלו באומה אחרת, נראה לי לומר לקרב הדברים על פי תוכן כוונתנו לעשות כדת היום וחובת היום לבשר צדק בקהל עם אשר הוא לתפארת ולכבוד החברא קדישא גמילות חסדים אשר עליהם נאמר רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. ותוכן כוונת הדרוש והתקנה משובחת לדרוש בכל שנה ביום זה הוא לעורר לב העם לצדקה וגמילות חסדים כמו שאמר מיכה הנביא הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך, ודרשו חז"ל בפרק ד' דמס' סוכה עשות משפט זה דין ואהבת חסד זו גמילות חסדים והצנע לכת עם אלהיך זו הכנסת כלה והלוית המת, וכולהו איתנהו בחברא קדיבא דגמילות חסדים אשר אני דורש היום לכבודם, עושים משפט שכל בני החברה כשיש להם סכסוכים זה עם זה הם מקבלים עליהם לדון בדין תורה ואהבת חסד והצנע לכת שגומלים חסדים עם החיים והמתים כידוע, ואמנם קשה עלי לעשות כמשפט היום לעורר לב העם לצדקה אשר השעה צריכה לכך כי קיימי עניים אשר צרכיהם מרובים בצוק העתים הללו אשר נתייקר השער עשרת מונים וקצרה ידי עניים ואביונים למצוא טרף לביתם אף בלחם צר ומים לחץ וביותר היקרות מעצי הסקה אשר אין ידם משגת לקנות, (והנה תשואות חן חן לאיזה יקירי בעלי בתים בקהלתנו אשר הניחו עסקיהם בקיץ העבור והלכו בעצמם מבית לבית ומפינה לפינה לקבץ נדבות לקנות עצים להסקה לעניים דקהלתנו יהיה משכורתם מאת ה' וימצאו חיים וחסד אשרי משכיל אל דל והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע). אמנם אין הקומץ משביע ולרש אין כל אין לו לחם ושמלה ובמה יתכסה וקצרה יד האביון לקנות מנעלים לרגליו ובגדים אשר הכל הוא ביוקר גדול אשר לא שמע אוזן מעולם וא"כ היה ראוי לעורר לב הקצינים לרחם על האביונים ועניים בעת צרה לקיים כי ימוך אחיך והחזקת בו, כי תראה ערום וכסיתו

אך רבותי מצינו בפרק ג' דמס' ערכין ר' טרפון אמר תמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח, ור' אליעזר אמר תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה, ור' עקיבא אמר תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח, בדורנו זה אני אומר דכולהו איתנהו בנו דאיך אפתח פה וסגר עלי המדבר לעורר לב הנגידים לפזר לצדקה כדי צורך העניים אשר צרכיהם מרובה בצוק העתים הללו, ואיך ארים ראשי לדבר על לב הנגידים והקצינים הלא ידעתי הצרות המתרגשות עול הוצאות צרכי בית המרובים ומקרה הזמן הגורם פחת והיזקות אשר בעוה"ר ממונם מתמעט והולך, ותמה אני אם יש בדור מי שיוכל להוכיח על גמילות חסדים וצדקה תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה, והלא יש מענה בפי כל אדם די לי להפקיע את עצמי וצריך אני להשגיח על בני ובני ביתי ולקמץ בכל מה דאפשר כדי שאוכל לנשוא עול ההוצאות ההכרחיים ולעמוד נגד חיצי הזמן וקורותיו. על טענה זו אמר הנביא הושע שאם יהיה ישראל בגלות ובשיעבוד בהכבדת העול ויהיה רוצים לפטור את עצמן מצדקה וגמילות חסדים בטענה חזקה הלא צריכים אנו לקמץ מכל צד לסבול ההיזקות והוצאות המרובים, על זה אמר הושע רבש"ע הלא כל העולם כולו שלך העבירם באומה אחרת. והוא עפ"י מה דאיתא במס' ב"ב דרש ר"י בר שלום כשם שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה כך חסרונותיו זכה הלא פרוס לרעב לחמך לא זכה ועניים, מרודים תביא בית, כל הנותן פרוטה לעני, זוכה ומקבל פני שכינה, אמר ר' יוחנן מאי דכתיב מלוה ה' חונן דל אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כביכול עבד לוה לאיש מלוה. וא"כ הושע הנביא היה רואה שישראל מקמצין ידיהם מן הצדקה לכך אמר העבירם באומה אחרת ויראו גודל ההפסדות והוצאות שיהיה להם ויתהפכו חסרונם ליתן צדקה, והיה מעשה צדקה שלום ויראה העשיר כי בקופץ ומקמץ ידו מן הצדקה אין בו תועלת כי יחסור הונו בסיבות שונות ליתן על לבו כי בזכות הצדקה ירבה הונו ויצליח בעסקיו ויבטח כי הקב"ה ירבה לו כהנה וכהנה, ויקויים בנו ישראל נושע בה' תשועת עולמים. ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. ובא לציון גואל אמן: דרוש עשירי פרשת וארא דרשתי בבהכ"ג קלויז כ"ט טבת תקע"ד לפ"ק, אני הקטן שמואל סג"ל לנדא

וידבר משה לפני ה' לאמר קן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים

והנה משה אמר זה דרך ק"ו שאם ישראל לא שמעו לו מכ"ש שפרעה לא, ישמע לו, ולכאורה יש לדקדק דקל וחומר פריכא הוא דהא מבואר בקרא לעיל דלא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה וא"כ כיון שיש טעם למה לא שמעו בני ישראל אל משה, איך למד משה מזה דפרעה לא ישמע לו, ונראה לומר דלכאורה יש לחקור על טעם זה שמפרש בקרא דלא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, דזה הוא נגד מנהג העולם וטבע בני אדם האף כי דרך אדם המסובל ביסורין ומצטער בשיעבוד אם אומרים לו דברי תנחומין שאינו שומע וממאן לקבל תנחומין כי גדול הכאב, לא כן הוא אם בא אליו שליח ממי שבידו להושיע מבשר לו שימצא ישועה בודאי ששומע בנחת, וכן אמר ישעי' הנביא מה נאוו על. ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך, דהיינו נאוה ויפה רגלי מבשר שמשמיע ומבשר טוב אם הוא, משמיע ישועה, שאם בא אליו אדם חשוב ומבשר לו שהתשועה קרובה לבוא אליו ויצא לחירות ששומח בבשורה טובה, ומקוה למצוא רווחה, ואיך היה מטבע בני ישראל נגד דרך העולם ואטמו אזניהם לשמוע בבשורה שאמר להם משה בשם ה'. וכן איתא במכילתא הובא בילקוט