אהבת ציון כה

האשה אף אתה בדול עצמך הימנה, אמר לפניו רבש"ע יש לי בנים הימנה ואיני יכול להוציאה ולגרשה, אמר לו הקב"ה ומה אתה שאשתך זונה ובניך בני זנונים ואי אתה יודע אם שלך הם אם של אחרים הה כך, ישראל שהם בני בני בחוני אברהם יצחק ויעקב אחד מד' קנינים שקניתי בעולמי ישראל תורה שמים וארץ וביהמ"ק ואת אמרת העבירם באומה אחרת. כיון שידע שחטא התחיל מבקש רחמים על עצמו אמר לו הקב"ה עד שאתה מבקש רחמיך על עצמך בקש רחמים על ישראל שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך עמד ובקש רחמים וביטל הגזירות והתחיל וברכן שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר. והיה במקום אשר יאמר לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו ושמו להם ראש אחד. עד כאן בגמרא

לכאורה יש לדקדק דמאמר הראשון שהושע היה תחלה וגדול לארבעה נביאים אין לו שייכות למה שאומר אח"כ שאמר הקב"ה להושע חטאו ישראל ומלשון אגדה זו משמע דהך דר' יוחנן שהושע היה תחלה לד' נביאים הוא הקדמה למה שאמר אח"כ.. עוד יש להקשות במה שאמר לו הקב"ה שהיה לך ללמוד ממשה רבך לפרוש מהאשה ובזה יש טענה הא הקב"ה צוה עליו שיקח אשה, עוד יש לתת לב ולחקור הא ידוע ומפורסם שלא ניחא להקב"ה שידבר אדם דילטורין על ישראל, ומצינו במדרש שיר השירים על הכתוב אל תראוני שאני שחרחורת אמר במדרש ר' סימון פתח אל תלשין עבד אל אדוניו נקראו ישראל עבדים שנאמר כי לי בני ישראל עבדים ונקראו הנביאים עבדים שנאמר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, כך אמרה כנסת ישראל לנביאים אל תראוני בשחרחורת אין לך שמח בבני ממשה ועל ידי שאמר שמעו נא המורים נגזר עליו שלא יכנס לארץ. דבר אחר אין לך שמח בבני יותר מישעיה ועל ידי שאמר בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב אמר לו הקב"ה ישעיה בנפשך את רשאי לומר כי איש טמא שפתים אנכי ניחא, שמא בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב אתמהא, תא חמי מה כתב תמן ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה אמר שמואל רצפה רצוץ פה למי שאמר דילטורין על בני, ודכוותא גבי אליהו קנא קנאתי לה' אלהי ישראל כי עזבו בריתי בני ישראל אמר לו הקב"ה בריתי שמא בריתך, ואת מזבחותיך הרס אמר לי' מזבחותי שמא מזבחותיך. ואת נביאיך הרגו בחרב, אמר ליה נביאי ואת מה איכפת לך. אמר ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה, תא חמי מה כתיב תמן, ויבט והנה מראשותיו עוגת רצפים מה הוא עוגת רצפים אמר ר' שמואל בר נחמן רץ פה רצוץ פיות במי שאמר דילטורין על בני ע"כ לשון המדרש עיי"ש. ובעבור זה יש לחקור ולהקשות וכי משוא פנים יש בדבר שהקדושים האלה משה רבינו אביהם של הנביאים ומבחר האנושי וכן ישעיה ואליהו נענשו על שדברו דילטורין על ישראל, ואילו הושע אשר אמר להקב"ה שיעבירם באומה אחרת ואין לך דילטורין יותר מזה שאמר שלא יזכר שם ישראל עוד להעבירם באומה אחרת ולא נענש על זה והקב"ה הוכיחו על פניו שאמר לו ליקח אשה זונה וילד בני זנונים ויגרשה מעל פניו להראותו שזה אינו נכון להעביר את ישראל באומה אחרת. והקב"ה הראה להושע פתח שיבקש רחמים על ישראל ונמחל לו על מה שהעלה דילטורין ולא נענש. כלל ולמה זה הקדושים האלה משה רבינו וישעיה ואליהו ע"ה לא נמלטו מלקבל עונשם ונסגר מלפניהם שערי התשובה על מה שדברו דילטורין

ולסקל תמיה זו נראה כי כן הוא מדותיו של הקב"ה לדקדק עם קדושיו כחוט השערה אם קרה להם מכשול בשליחותם אשר שלחו ה', לא כן במכשול או בחטא שנזדמן להם בדבר אשר הוא חוץ לעבודתם רצוני לומר כל חטא שאירע לאדם בהיותו בבחינת אדם אשר זה כל האדם שהוא עלול לחטא ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא מה שאינו בחטא שאירע לאדם בהיותו שליח מאת ה' והוא מעל בשליחותו בדברים אשר לא דבר ה' אליו או במעשה בזה מדקדק הקב"ה עם קדושיו וצדיקיו כחוט השערה ולא ינקה העון אשר עשו בשליחות ה', וכמו שמצינו ששאול המלך בחיר ה' ושאול באחת ועלתה לו על שהיה מרחם על אגג העמלקי ועל מיטב הצאן חזי מה עלתה, בו שנכרת מעמו ומעם זרעו המלוכה והקב"ה אמר כי מאסתי את שאול וננעלו שערי, רחמים בפני שאול אף כי עשה תשובה והתודה על חטאתו ואמר חטאתי כי עברתי את פי ה' וכל זה לא הועיל לו ולא שב אף ה' מעמו, והרי דוד נכשל בעבירה חמורה במעשה דבת שבע וכאשר שלח ה' את נתן הנביא להוכיח את דוד כתיב אחר כך ויאמר דוד אל נתן הנביא חטאתי לה' ויאמר נתן אל דוד גם ה' העביר חטאתך לא תמות, אמנם הוא הדבר אשר דברתי כאשר תירצו על זה הרבה מפרשים יען כי שאול חטא בדבר המלוכה ובשליחות הקב"ה ולכך נתפס בעונו וכך הוא המדה מאתו יתברך לדקדק עם קדושיו וצדיקי עולם על הדבר אשר נכשלו בסיבת גדולתם ועבודתם אבל דוד לא חטא בדבר המלוכה וחטאתו לא היה בסיבת המלוכה והממשלה רק היה מכשלה אשר יקרה לאדם בהיותו אדם ולכד כאשר שב ורפא ונסלח לו

ובזה אמרתי לפרש מה דאיתא במס' בבא מציעא בסוף פרק ב' יתר העוסקים במקרא מדה ואינה מדה במשנה מדה ונוטל שכר בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו ולעולם הוי רץ למשנה יותר מהתלמוד. הא גופא קשיא אמרת בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו והדר אמרת הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד אמר ר"י בימי רבי נשנית משנה זו שבקו כולי עלמא מתניתין ואזלו בתר תלמודא, הדר דרוש להו הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד. מאי דריש כדדריש ר"י בר אילעי מאי דכתיב הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאותם הגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות נעשות להם כזדונות ולבית יעקב חטאותם אלו עם הארץ שזדונות נעשות להם כשגגות, והיינו דתנן רי"א הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון, והנה הך דר"י הוא משנה במס' אבות פ"ד משנה ט"ז, אך שם היא הגירסא הוי זהיר בלמוד ששגגת למוד עולה זדון, והנה המהרש"א בחידושי אגדות הקשה על מה דאמר ר' יהודה בר אילעאי דלעמי הארץ זדונות נעשות להם כשגגות א"כ אתה חותם תורה בלמודו וכל אדם יהיה פורק ממנו עול תורה כי אז טוב לו שזדונות נעשות להם כשגגות. עוד יש לדקדק באמרו שזדונות נעשות לו כשגגות לשון נעשות אינו מדוקדק ויותר טוב היה לו לומר ששגגות נחשבים לו כזדונות וגבי עם הארץ הזדונות נחשבות כשגגות, ועוד קשה השופט כל הארץ לא יעשה משפט חלילה, ולמה בעם הארץ הזדונות, נעשות כשגגות ובת"ח יהיו השגגות נעשות כזדונות. והנה רש"י פי' שם דקאי על שגגת הוראה, דהיה לו ללמוד ולחקור הרבה על טעם הדבר. ועיין מהרש"א חידושי אגדות שם, ועוד קשה דאיך נתברר לן על ידי דרש זה שדרש ר' יהודה בר אילעאי דיהיה רץ למשנה יותר מהתלמוד

ולפי האמור לעיל יש לתרץ דהנה גם בת"ח יש גם כן שני אופנים אשר יכול להכשל בעון. אחד הוא החטאים שבאים מחמת תאוות גופניות, כגון גזל ועריות ומאכלות אסורות וחילול שבת וי"ט וכדומה ובזה הוא שוה לכל נפש שאם עשו תשובה מוחלין להם, ואופן השני הוא במכשול אשר אי אפשר לעם הארץ להכשל בו כגון שחטא על ידי למודו והעבירה בא לו בסיבת למודו כגון שמתלבש בטלית שאינו שלו ומתכבד בדברי תורה אשר לא עמל בו וגוזל את זולתו, או שעושה תורתו לכלי משחית בתחבולות שקר לפסוע על ראשי עם קודש וכדומה אשר בעוה"ר שכיח הרבה תלמידים שלא שמשו כל צרכם ורוצים להתגדל בעטרה שאינה שלהם, וכבר הרעיש אאמ"ו הגאון זצ"ל על זה במוסר השכל בערב ר"ח שבט תקל"ז לפ"ק אשר אז השלים ספרו נודע ביהודה קמא, ותולדה במקום אב קאי כי גם אנכי יש לי ליתן הודאה בשבח והלל להודות לה' כי זכיתי להשלים בדפוס ספרי דבי רב נודע ביהודה מהדורא תניינא. וידע אבון בהאי צערא שגם אאמ"ו הגאון זצ"ל הוכיח לתלמידים ולבני תורה אשר מתלבשים בטליתות שאינן שלהם והן הן הדברים אשר יצאו מפה קדוש

מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. הנה חז"ל בפרק ב' דסנהדרין דרשו אלה תולדות אהרן ומשה כל המלמד לבן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו. ואפשר שזה רמז בן עזאי כשאמרו לו אתה נאה דורש ואינו נאה מקיים והשיב להם נפשי חשקה בתורה ותשובתו בזה כי מקיים מצות פ"ו על ידי התורה שמלמד ודומה כאלו הוליד בנים, והנה כל המצות אדם מקיים בעוה"ז אבל כשמת נעשה חפשי מן המצות ואי אפשר לעשותם כמו שאמרו רז"ל היום לעשותם ולא למחר לעשותם אלא לקבל, שכר ואפי' תולדות שמוליד תלמידים פסק ממנו בשעת מותו דשוב אי אפשר לו ללמוד עם תלמידים אבל אם זכה מאת ה' לחבר איזה חיבור והחיבור הזה נתייסד על דבר אמת וצדק על פי דרכה של תורה איש הזה אינו פוסק מלהוליד תולדות גם אחר מותו שלא פסק מלהעמיד תלמידים הלומדים מתוך ספרו, וזה נרמז בפסוק זה ספר תולדות אדם שעל ידי ספר אשר חיבר מתקיים בו לדורי דורות תולדות אדם. והנה יש אדם ויש קוף שרוצה לדמות לאדם והוא אדם בליעל מצד הקליפה. כי יש למדן היגע בתורה ולומד לשמה ויגעת ומצאת תאמין וזוכה לדברים הרבה לחדש חידושים ולומר ברבים, נגד זה יש מתעשר ואין כל לא למד ולא לימד ומתנשא לומר על עצמו שלמד הרבה וחידש חידושים מתלבש בטלית שאינו שלו וגונב דעת הבריות להתגאות ולהתפאר במה שאין בו לא מיניה ולא מקצתו וגוזל החיים והמתים. ואמנם בודאי לא יגנוב מה ששמע מלומדים שבעירו כי כל אחד יכיר את שלו, אבל הוא גונב מה ששמע בהם לומדים מעיר אחרת או שהשיג כתבים מלומדים בריחוק מקום מעיר לעיר וממדינה למדינה. ואנשים כאלו מכבים אור תורה, כי בעבור זה אין יתרון לחכם מן הכסיל, אף כי החכם עיניו בראשו, ולכאורה תמוה באומרו החכם עיניו בראשו וכי הכסיל עיניו בכריסו אלא שהחכם עיניו בראשו שהכל צומח מן הראש ממחשבת המוח שמחדש בשכלו ובו נותן עיניו ואינו נותן עין בשל אחרים אבל הכסיל עיניו אינם בראשו אלא בכתביו שמביט בכתבים שיש לו משל אחרים, ובזה נותן עיניו לקרותם ולהגידם בשמו ולהשיג בזה ממון וכבוד. וכל זה יכול לעשות לפי שעה אבל להדפיס דברי זולתו בחיבור הוא דבר קשה לו כי זה דבר המתפשט, בעולם ויהיה לו למזכרת עון ולבושת ולכלימה כבושת גנב כי ימצא ולא שכיח כל כך ולא נמצא כי אם מעוטי דמעוטי חציף כולי האי להדפיס בשמו מה שהוא מאחרים ומעוטים