אהבת ציון כד

היה להאבידו מעוה"ב והקב"ה מייסר הצדיקים בעוה"ז כדי להצילו מעונש עוה"ב כי אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא כדי שיקבל עונשו בעוה"ז בדי להצילו מעונש עוה"ב ולכן היה קושי השיעבוד במצרים ממשיך פ"ו שנים גמטריא אלהים. והיה נראה שזה מצד מדת הדין אבל היה חסד גדול לפי שידוע שאם ח"ו עוד רגע היו במצרים הרי אנו ובנינו היינו משועבדים ולא היה, לנו שום תיקון ח"ו והקב"ה מיהר את הקץ אך גזירת ועבדום ארבע מאות שנה לא היה אפשר לשנות רק קושי השיעבוד היה משלים הרי שקושי השיעבוד מיהר את הקץ ואין לך חסד גדול מזה. וזה רמוז בפסוק (בריש פרשת וארא) וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' הכוונה שבפרשה הקודמת התרעם משה ומאז באתי אל פרעה וגו' הרע לעם הזה שהכביד, והקשה השיעבוד יותר ויותר והשיבו הקב"ה וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה'. שמדת הדין של קושי השיעבוד זה עצמו רחמים גמורים שזה גורם מהירת הקץ וזה רמז דוד המלך ע"ה מה יקר חסדך אלהים, שהחסד הנמשך מאלהים היינו מדת הדין יקר מאוד לפי שחסד זה הנמשך מזה הוא לחיי העולם הבא הוא יקר הערך להנחיל אוהביו י"ש גימטריא יק"ר והפועל היוצא שבני אדם בצל כנפיך יחסיון שעוה"ב אין בו אכילה ושתייה וצדיקים יושבים ונהנין מזיו השכינה ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם כי עמך מקור חיים שהוא שכר עוה"ב

היוצא מזה שמה שהקב"ה מייסר האדם הוא מדת רחמים ולכך באלהים אהלל דבר שמברכין על הרעה כשם שמברכין על הטובה והקב"ה מייסר הצדיקים בעוה"ז והם מוסיפין אהבה וכמ"ש חסד ומשפט אשירה, וזה כוונת רבותינו ז"ל שהצדיקים מהפכים מה"ד למדת הרחמים שמדת הדין השולט בהם בעוה"ז נמשך ממנו מדת הרחמים להגדיל שכרם בעוה"ב, אבל אצל הרשעים נהפוך הוא שמהפכים מדת הרחמים למדת הדין כי הקב"ה צופה לרשע וחפץ בהצדקו ואינו חפץ במיתתם ואם הרשע מאריך ברעתו טוב היה מותו מחייו ונמצא למפרע מדת הדין גמור היה מה שהאריך ימיו ויסורי צדיק טובים לו מאוד יותר משלות רשעים כי לאו כל אדם זוכה לשתי שולחנות. וזה כוונת רבותינו ז"ל שאמרו טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים היינו שלות רשעים בעוה"ז אשר הרשע חושב שטוב לו. בעולם הזה רעה היא אצל הצדיקים שיודעים שהיא רעה גדולה לשלם אל פניו להאבידו מעוה"ב. ומעתה זה הוא שמתרץ הגמ' בפ' איזהו נשך הללו היינו צדיקים שמתמוטטים בעוה"ז ואף לפעמים גם רשעים בשאר עבירות אם יש להם איזה זכות מתמוטטים בעוה"ז ועולים לעולם הבא כפי מה שנפרע מדת הדין מהם בעוה"ז אבל המלוה בריבית שרואה שנכסיו מתחילים להתמוטט והוא אינו מחזיר הריבית שכבר קבל באיסור אז מתמוטט ואינו עולה דאין לתלות התמוטטות שלו בעוה"ז כדי להטיבו באחריתו לעוה"ב שהרי אינו עולה ולא יקום בתחיה

וכבר אמרתי שאין בכל העבירות שיהפוך מדת הרחמים לרוגז כמו מלוה ברבית שהרי כן הוא מדתן תחלתן רך וסופם קשה שמתחלה מראין עצמם שעושים חסד עם הלוה שמלוים לו מעות וסופו נושך בשרו כנחש ישך בלי חמלה ולכן כגמולו ישיב לו הקב"ה ומהפך מדת הרחמים לרוגז ואם מטיב לו בעוה"ז לכלות לו שם ושארית בעוה"ב ולכן חיה לא יחיה וזה שקילל דוד את הרשעים (תהלים כ"ח ד') תן להם כפעלם וכרוע מעלליהם כמעשה ידיהם תן להם השב גמולם להם כי לא יבינו אל פעולות ה' ואל מעשה ידיו יהרסם ולא יבנם, ויש לדקדק על כפל הלשון תן להם ועוד בעונש לא יפול לשון נתינה וה"ל לומר שלם להם, ונראה כוונת דוד שקילל את הרשעים שיתקיים בהם לא יאחר לשונאו ומיעוט מעשיהם הטובים יתן הקב"ה שכרם בעוה"ז וזה תן להם כפעלם אמנם כמעשה ידיהם מה מעשה ידיהם רחמי רשעים אכזרי וטובתן רעה היא כך תן להם דהיינו מה שתתן להם יהיה להאבידם בעוה"ב ואמר שאם לא תעשה כן להם רק שתייסר אותם בעוה"ז כשם שאתה עושה לצדיקים לא תועיל בזה כי הצדיקים אם רואים שיסורים באים עליהם מפשפשים במעשיהם ומקבלים באהבה ויודעים שהוא מצד הרחמים אבל הרשעים בועטים ביסורים וקוראים תגר שהקב"ה מקפח שכרם. ואמר כי לא יבינו אל פעולות ה' שלא יבינו שזה פעולות מצד הרחמים ואל מעשה ידיו דהיינו ימין ושמאל שימין הוא רחמים, ושמאל הוא מדת הדין וכמו שפי' רש"י ימינך ה' נאדרי בכח כשישראל עושים רצונו השמאל נעשה ימין. יהרסם ולא יבנה מה שהקב"ה מהרס הצדיקים בעוה"ז הוא סותר ע"מ לבנות להם בית נאמן לעוה"ב אבל הרשעים אף אם יהרסם לא יבנם כי לא יתעוררו לשוב ויאמרו מקרה הוא, כן הדבר הזה במלוי בריבית אשר עונשם שנכסיהם מתמוטטין ואילו היו נותנים על לבם כשרואים מיעוט השפע והוצאות מרובות ונכסי בעלי בתים מתמוטטין הולכים ודלים מפני עול הכבד וזה הוא בעונש מלוה בריבית ובהדי הוצא לקי כרבא והיה נותנין על, לבם לשוב בתשובה, אבל החימוד ממון בעוה"ר גורם להם להקשות לבם ואוהב כסף לא ישבע כסף. ולמה לא יתנו אל לבם כי הכסף והזהב אינו קנין אמיתי דבוק בנפשו או אפי' בגופו לא מלידתו כי ערום יצא מבטן אמו וגם לא ילוהו לבית עולמו כי ערום ישוב לקברו ולא ישא כל מאומה בידו. ובזה יש לפרש מלבד הפירוש שכתבנו לעיל בדרוש הזה עוד פירוש במשנה פ"ג מס' אבות הסתכל בשלשה דברים וכו' דע מאין באת וכו'. דהנה במס' סנהדרין בפרק אחד דיני ממונות (דף ל"ח ע"א) אמרו אדם נברא יחידי מפני המשפחות שלא יהיו משפחות מתגרות. דבר אחר מפני הגזלנין וחמסנין, ופי' רש"י שלא יהיו משפחות מתגרות יאמרו זו לזו אבא גדול מאביך, ומפני הגזלנין שלא יאמר קרקע זו לבני אבינו הראשון היה ולא לבני אביכם. והנה לכאורה מה פעולה יש בזה שנברא יחידי הלא אח"כ נחלקו לדרי דרי ואכתי איכא למימר אבא גדול מאביך וכן לגזלנין, אלא הסברא הוא שהכל הולך אחר שורש הראשון והוא אדם הראשון שוב אין להמשפחות להתגרות זו בזו כיון שכולם בני איש אחד הם ומשורש אחד יצאו מך עדיין יש לחקור שאף אם היו נבראים הרבה אפ"ה לא היו יכולין להתגרות זו בזו כיון שכולם נבראו מן האדמה א"כ האדמה היא שורש לכולם והיא אחת וג"כ לא היו יכולין המשפחות להתגרות זו בזו לומר אבא גדול מאביך כיון שכלם משורש אחד נבראו דהיינו מן האדמה. ונראה לומר כיון שאין חלקי האדמה שוים ויש בה כמה סוגים עפר וחול ואבנים ויש לכסף מוצא ומקום לזהב יוצק וא"כ היו המשפחות מתגרות ואומרים אבא הוצבר עפרו ממקום זהב יוצק וא"כ היו העשירים מתגאים בעושרם לומר שמן הלידה הם עשירים כי עפרות זהב להם ומשם הוצבר עפרו והיו אומרים לי הכסף ולי הזהב ולכן נברא אדם יחידי וכל הדורות יצאו מאדם הראשון ובטלה טענה זו שאין יתרון לאחד כי כלנו בני איש אחד אנחנו

וזה כוונת התנא דע מאין באת למה תתגאה בעושר שאינו שלך בשלמא אם היית כמו אדם הראשון שהוצבר מן העפר היית מתגאה כי עפרות זהב היה העפר שלך אבל כיון שאתה נברא מטפה סרוחה ואין לך יתרון בתולדה משארי בני אדם למה תתגאה בעושר אם תאמר כי תוכל להתגאות על זולתך אחר מותך לקנות לך מקום לחצוב לך קבר במקום חשוב מקום אשר שם הכסף והזהב ובזה תתגאה על העניים, על זה אמר התנא גם זה הבל אין בו מועיל אדרבה תקות אנוש רמה ופירשו ספרי המוסר שזה הוא תקותו ותכליתו שיתהפך לרמה ותולעה כי כל זמן שהבשר קיים בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל, וידוע כל מה שהעפר לח ורך יותר נמצאים בה רמה ותולעה וגם ימהר עיכול הבשר אבל בעפר קשה במחצב אבנים קשה להתעכל ולירקב וביותר מקום מחצב המתכת שקשה ביותר ולכן הוא גרוע יותר קבר במקום קשה ונגב. ולכן אמר ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה שטובתך ותכליתך הוא לבקש לך קבר במקום שהעפר מתליע רמה ותולעה לא במחצב המתכת ולכן גם אחר מותך אין לך שום מקום ויתרון בכסף וזהב אך שמא תאמר ע"י העושר להציל עצמך מדין קשה אחר מותו ולכן אמר לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה וברוך שמו הגדול שאין לפניו עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד והון לא יועיל ביום עברה. וא"כ על מה זה אתה נבהל להון ולקבץ עושר רב ועל מה אתה גוזל וחומס להניח לבניך חק בשאול מי יגיד לך יכבדו בניו ולא ידע והחכם עיניו בראשו והקב"ה מקבל שוחד בעולם הזה דהיינו צדקה לעניים ובפרט בקהלתנו שבעוה"ר וידל ישראל מאד ובימי הקור רבים שאין להם כסות בקרה ושבחוהו רבנן לדציבי לחלק עצים לעניים ואולי בזכות זה ינצל מדין קשה וכל המרחם על העניים מרחמים עליו מן השמים וצדקה לעניים מכפרת ומגנא ומצלא מיסורים וכעצת דניאל, וחטאך בצדקה פרוק והצדקה מקרבת הגאולה וישועתנו מהרה תצמיח, ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן: דרוש תשיעי בשרתי צדק בקהל רב פה פראג בער"ח שבט תקע"ב לפ"ק בבהכ"נ קלויז לכבוד הח"ק גמילות חסדים. אני שמואל הקטן בן הגאון המחבר זצ"ל

איתא (פסחים פרק ח') דבר ה' אשר חיה אל הושע בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה. בפרק אחד נתנבאו ארבעה נביאים וגדול שבכולם הושע שנאמר תחלת דבר ה' בהושע וכי עם הושע דיבר תחלה והלא ממשה עד הושע היו כמה נביאים א"ר יוחנן תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק, ואלו הן הושע, ישעיה, עמוס, ומיכה. אמר הקב"ה להושע בניך חטאו היה לו לומר בניך הם בני בחוניך הם בני אברהם יצחק ויעקב גלגל עליהם מדת רחמיך, לא די שלא אמר כך, אלא אמר לפניו רבש"ע כל העולם שלך העבירם באומה אחרת, אמר הקב"ה מה אעשה לזקן זה אני אומר לו לך קח לך אשה זוגה ותוליד לך בני זנונים ואח"כ אומר לו לך ושלחה מעל פניך, אם יוכל לשלחה אף אני אשלח את ישראל שנאמר ויאמר ה' להושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים וילך ויקח את גומר בת דבלים, ותהר ותלד שני בנים ובת אחת, אמר לו הקב"ה להושע לא היה לך ללמוד ממשה רבך שכיון שדברתי עמו פירש מן