אהבת ציון כג

לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, אמר שראוי לשמור עצמו מכל חטא ועון כי הוא טומאת הנפש שקשה מאוד לטהר ממנו ואם טומאת המת היא אבי אבות הטומאה נקל. לטהר מטומאת מת אבל מזוהמת טומאת הנפש קשה מאוד לטהר, וסילון ממאיר לזוהמת הנפש הוא הגאוה שבגאותו אין דבר נחשב נגדו ואינו מקבל תוכחה משום אדם, ואמר התנא דע מאין באת מטפה סרוחה ואיך יתגאה ואיך יחמוד כבוד, או יתקנא בשום דבר ושמא תאמר ע"י זה לא יבוא רקב, בעצמותי ואין, עצמותי מרקיבין ואהיה לעתיד בשעת התחייה טמא טומאת המת ולזה אמר ולאן אתה הולך למקום עפר וכו' כי קודם התחייה הכל שב אל העפר ויקויים כי עפר אתה ואל עפר תשוב. ושמא תאמר כשם שטומאת הגוף פרחה ממנו על ידי היותו בריה חדשה כך טומאת הנפש וזוהמת העבירות כלה כיון שיקום גוף חדש וא"כ יעשה בעוה"ז מה שלבו חפץ, ולכן אמר ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון כי לא כטומאת המת טומאת העבירות שזה כלה ככלות הגוף אבל זוהמת הנפש לא כלה וגם לעתיד אתה עתיד ליתן דין וחשבון מלבד עונש חיבוט הקבר וגיהנם עוד לעתיד ביום הדין הגדול והנורא צריך ליתן דין וחשבון גם אחר התחיה כמו שנאמר ורבים מישיני עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם רחמנא יצילנו, ואיש אשר אלה לו וכל המורא הגדול הזה אשר אי אפשר להנצל איך לא ישוב בתשובה טרם יכבה נרו וכמו שהזהיר שלמה בחכמתו עד אשר לא תחשך השמש. ובפרט בני החבורה הרואים בעיניהם המיתה וכליון הגוף ואיך לא ישא האדם מאומה מכל אשר בידו וערום ישוב שמה וא"כ למה זה הוא עמל על עולם שאינו שלו ובפרט לרדוף בכל כחו אחר חמדת הממון בכמה מיני איסורים כגזל וחמס והסגת גבול ושבועת שוא ודבורי כזב ולעשות עול במדה ובמשקל ובמשורה הכל בשביל קנין שעה ואפילו לשעה אינו בטוח שיתקיים בידו ומחליף עולם עומד בשעה עוברת אף לא בעולם עובר כי אם כצל עובר. והנה כתיב עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו. ועכשיו בעוה"ר נהפוך הוא כי נפש יתן בעד כל אשר לו ולא בעד כללות הכל כי אם בעד כל דבר ודבר אפילו בדבר כל דהו משלו יתן נפשו בעדו ונקל בעיניו לגזול ולחלל שבת ולישבע לשוא ולשקר עבור משא ומתן קל וקטן אשר אפי' איננו בטוח אם ירויח או יפסיד ויותר בעו"ה שכיח בזמננו איסור ריבית נותן כספו בנשך ובמרבית ומלוים בריבית מהפכים מדת הרחמים למדת הדין וחז"ל אסרו ליקח ריבית מכותי ומכ"ש שאסור ליקח ריבית מהאומות אשר אנו חוסים בצלם והם מטיבים עמנו והם בעלי אמונה, שמאמינים בהבורא יתברך ובתורת משה שהיא מן השמים והלוקח ריבית מאומות זמנינו יותר מתיקון המדינה עושה שתי רעות. אחת מצד נטילת הריבית עצמו, ועוד שהוא בכלל רודף את כלל ישראל להבאיש ריחנו בעיני העמים, וראוי לנו לילך ולהדבק במדותיו של הקב"ה כי חפץ חסד הוא, ובעוה"ר אצל הרשעים נהפוך ורחמי רשעים אכזרי ונראה בחוש דבר זה אצל מלוי בריבית שמתחלה נראה כמדת הרחמים שמלוה לעני בשעת דוחקו אבל לבסוף נראה שהוא פורעניות ואכזריות מרבה נשך ונושך בריבית עד שלא יוכל העני שאת ולבסוף הנישה בא לקחת את כל אשר להעני בנשך. והנה המלוה בריבית עונשו ידוע שלא יקום בתחיית המתים וטעם הדבר נראה שהרי לעתיד נאמר לא יהיה לך השמש לאור יומם ולילה הירח לא יאיר לך והיה ה' לך לאור עולם וידוע שסדר הזמנים הוא החילוף מיום ולילה וחודש בחודש קיץ וחורף והוא בסיבת תנועות הגלגלים השמש והכוכבים והירח אבל בהבטל כל אלה ואור ה' נגה עלינו אין בו שום שינוי ולח יהיה מדת לילה ויהיה כלו יום. והמלוה בריבית ידוע שלפי התחדשות יום ולילה יתוסף מעותיו והוא מצפה לחילוף הזמנים בערב אומר מי יתן בוקר ובוקר מי יתן ערב מתי יעבור חודש אבל בביטול הזמנים איך יתוסף מעותיו ולכן אין חפצו שיהיה אור ה' נגה עלינו ולכן מדויל ידו משתלם עונשו ורצונו יקויים לו ולא יקום לראות באור ה', אלא שעכשיו המה מתחכמים וזוקפים הריבית עם הקרן תיכף בשטר חוב וא"כ שוב אין הריבית מתחדש להם בריבוי הזמן וכמעט הוא להם להיתר כאילו לא נאמר איסור ריבית בתורה ומלוים בלי שום היתר עסקא ואף גם אותם שמלוים בריבית עפ"י היתר יש לי להוכיח שלוקחים יותר מדאי ויש שמעלים הריבית עד, כ' למאה ויותר ואף שעושים היתר עסקא מ"מ עיקר היתר עסקא שהוא פלגא מלוה ופלגא פקדון וא"כ שותפים נינהו ואם שלוקח יותר ממה שמשער שעולה החצי ריוח ריבית הוא, וגם צריך להיות המקבל להיות נאמן בשבועה על הריוח ולא שיהיה מוכרח ליתן לו ריוח ובעוה"ר אינן נזהרין בכל זה ועון זה גורם עול הכבד המוטל עלינו אשר נכסי בעלי בתים מתמוטטין שזה עונש המלוה בריבית ומצינו מקרא מפורש מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו (עיין ב"מ דף ע' ע"ב) והנה עון זה חמור מכל עבירות שבתורה שבכל עבירות שבתורה עכ"פ אחר כל העונשין יזכה לעולם הבא ומלוה בריבית לא יזכה לראות בנועם ה' שהרי עונשו שאינו קם בתחיית המתים,

והנה מתים שהחיה יחזקאל אמרו בפרק חלק מאן נינהו מתים שהחיה יחזקאל שמואל אמר אלו ב"א שכפרו בתחיית המתים ר' ירמי' ב"א אמר אלו הני אדם שאין בהם לחלוחית מצוה ר' יצחק נפחא אמר אלו בני אדם שחטו בהיכל שקצים ורמשים וכו'. הנה הביטו וראו לכל הדעות הללו אותן בני אדם רשעים גמורים היו, ואעפ"כ זכו לנס כזה ועמדו בעוה"ז בתחייה. ובפרקי ר' אליעזר איתא שכלם עמדו על רגליהם חוץ מאיש אחד אמר הנביא מה טיבו של איש זה אמר הקב"ה בנשך נתן ובתרבית לקח חיה לא יחיה. ומעתה שימו על לב שכל אלו שכפרו בתחיית המתים ולא היה בהם לחלוחית מצוה וחיפו ההיכל בתבנית כל סמל עמדו, והמלוה ברבית לא עמד

וברבית נאמר יציאת מצרים ואמרו רז"ל בתורת כהנים כשהוציא הקב"ה את ישראל ממצרים אמר על תנאי זה אני מוציא אתכם שלא תהיו מלוים בריבית. ומזה יש ללמוד כמה גדול איסור ריבית שלא התנה הקב"ה ביציאת מצרים על שארי עבירות כי אם על איסור ריבית, והנה יש לתת טעם לדבר למה התנה ביציאת מצרים דוקא בתנאי שלא יהיה בהם מלוה בריבית דהנה מה שהקב"ה הכניס אבותינו לארץ, ישראל לא היה עיקר בשביל לאכול מפריה ולשבוע מטובה בעולם הזה דא"כ למה כל הטורח הזה לטובת והצלחות זמניות ותענוגי הבל של עוה"ז שהוא בלתי תכלית רק כצל עובר אלא העיקר שזכות ארץ ישראל מגין ומביא לעוה"ב וכפר אדמתו עמו וכמו שאמר ר' אליעזר (במס' כתובות דף קי"א ע"א) מתים שבחוצה לארץ אינם חיים כי אם ע"י גלגול. מחילות ויעקב אבינו הטריח את בניו לשאת אותו ממצרים לא"י צער גלגול מחילות. וזה הוא מעלת א"י להציל מצער גלגול מחילות. והנה מלוי בריבית אשר עונשם שלא יקומו בתחיית המתים אין להם יתרון לדור בא"י דבלא"ה לא יקומו לעת התחייה וא"כ הטרחה להוציאם מארץ מצרים ולהכניסם לארץ ישראל הוא בכדי ולכך התנה הקב"ה עמהם בתנאי שלא יהיו בהם מלוי בריבית שלא תהיה ביאה רקנית בלי תכלית הפעולה דתכלית הפעולה לדור בארץ ישראל הוא כדי שיקומו לעת התחיה בלי צער גלגול מחילות

והנה רשב"א אמר (בפרק איזהו נשך) כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בריבית עליו הכתוב אומר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם. ולכאורה הדבר תמוה שאף שאמת הדבר שהוא מצוה להלוות שלא בריבית והוא מקרא מלא בתורה אם כסף תלוה את עמי מ"מ בקרא שהביא רשב"א לא נאמר כספו נתן שלא בנשך רק נאמר כספו לא נתן בנשך ומשמעות הקרא, שהיה בשב ואל תעשה שלא הלוה כלל ומנ"ל לרשב"א למדרש שמלוה שלא בריבית, ופשוטן של דברים נראין דדרש ממה שנאמר עושה אלה לא ימוט והרי מי שאינו מלוה בריבית לא נקרא עושה רק שב ואל תעשה ולכך דריש מיניה שמלוה מעותיו שלא בריבית והדבר מרומז בקרא במה דקאמר כספו לא נתן בנשך והוי ליה לומר כסף לא נתן בנשך וכי דוקא כספו אסור להלוות בריבית והלא גם של אחרים כגון אפוטרופסים וכדומה אסור ליתן בריבית. ונראה בזה משום דהאי עסקא הוי פלגא מלוה ופלגא פקדון והפלגא מלוה שוב אינו, נקרא על שם המלוה רק על שם הלוה, ומלוה להוצאה נתנה אבל פלגא פקדון נקרא על שם המצוה והוא באחריותו ומפלגא מלוה אינו רשאי לקבל שום ריוח כי ריבית גמור. הוא ועיקר ההיתר שמקבל ריוח מפלגא פקדון. ובעוה"ר נפרץ שכמה בעלי הלואה מבליעים דמי אתרוג בלולב ומכבידים ריוח הרבה על העיסקא שאי אפשר להרויח כפלים כריוח הקצוב ואולי לא היה הריוח כלו מספיק. והכתוב משבח מדת הצדיק לא מיבעיא שלא קיבל ריוח מפלגא מלוה שזה מדת רשעים אלא אפי' כספו דהיינו פלגא פקדון שנקרא כספו וברשותו קיים ג"כ לא נתן בנשך שגם מזה לא קיבל שום ריוח וא"כ שפיר מדויק בקרא דמיירי שמלוה מעות שלא בריבית

והנה מקשה שם בגמרא והא קא חזינן דלא מוזפי ברבית ומתמוטטים ומשני הללו מתמוטטים ועולים והללו מתמוטטים ואינן עולים והקשו בתוס' שם ודלמא משום שאר עבירות מתמוטטים ומתרצים דחזינן צדיקים גמורין דמתמוטטים ע"ש בתוס'. והנה יש בזה שאלה גדולה אם התנא למראה עיניו ישפוט הדרא קושיא לדוכתה דחזינן צדיקים גמורין שירדו מנכסיהן והיו כל ימיהם בעוני. לכן אומר אני פירוש הגמ' הללו מתמוטטין ועולים והללו מתמוטטין ואינן עולים על פי מה שמבואר בדרושנו בפסוק (תהלים ל"ו) מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. ויש לדקדק דה"ל לומר מה יקר חסדך ה' בשם הוי"ה ב"ה שהוא מורה על מדת החסד ולמה אמר אלהים וכינוי זה מורה על הדין ולא על החסד וכמו דאמרו רז"ל במס' ברכות פ' הרואה חייב. אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה ויליף לה מקרא בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר הרי שבאלהים אהלל קאי לברך על, הרעה שאלהים מורה על מדת פורעניות מצד הדין, אמנם הא גופא צריך טעם מדצוה להלל דבר ולקבולינהו בשמחה כדאיתא שם בגמרא ולשמחה מה זו עושה. אך כשנתבונן שעצם הפורעניות בעוה"ז שמחה גדולה היא למי שמחשב הפסד דבר נגד שכרו והקב"ה מנקהו מעונותיו בעוה"ז להיות שכרו משלם בעוה"ב ואין לך חסד גדול מזה. הרי שמדת פורעניות יותר יש לחשוב, למדת חסד ממדה טובה כי מדה טובה למי שמבעט מחמת רוב טובה היא באמת מצד הדין הגמור וכמו שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. הרי שמשלם לו רוב הטובה בעוה"ז אשר בהשקפה ראשונה נראה שהיא מצד החסד ובאמת