אהבת ציון כב

וימלא מקומו זה ודאי מת בעון הדור, וזהו שאמר הצדיק אבד ואין איש שהיה רק צדיק ולא היה איש כי איש לשון חשיבות ושררה זה שם על, לב כי מפני רעה נאסף הצדיק שמת בעון הדור, כן אני אומר במיתת אשה צדיקת בודאי אין לומר שום אמתלא ובודאי הצדיקת הזאת נתפסת בעוני ובעון הדור. לכן אחי אני ואתם נשים על לב להתעורר בתשובה, והיה ראוי לי להאריך בהספידה, אבל בעוה"ר אין בי כח לקונן כי גדול הכאב מאוד. וה' יגדור פרצתנו ופרצת כל עמו בית ישראל. ובא לציון גואל. אמן: דרוש שמיני ער"ח שבט תקל"ה לפ"ק מאאמ"ו הגאון מהורר יחזקאל זצ"ל

שלהי מסכת נדה, ת"ר שתים עשרה שאלות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר"י ב"ח אשתו של לוט מהו שתטמא א"ל מת מטמא ואין נציב מלח מטמא. בן שונמית מהו שיטמא א"ל, מת מטמא ואין החי מטמא. מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי או אין צריכין. א"ל לכשיחיו נחכים להון. איכא דאמרי לכשיבוא משה רבינו עמהם

ויש לחקור למה לא שאלו בבן השונמית אם הוא עצמו היה צריך, הזאה כמו ששאלו במתים לעתיד לבוא וכן במתים לעתיד לבוא לא שאלו אם מטמאים רק שאלו אם צריכין הזאה. ועיין בתוס' ובמהרש"א בחידושי גדות שם

והנה זה ודאי מה דלא שאלו במתים לעתיד לבוא אם מטמאים משום שכבר פשט להם בבן השונמית שמת מטמא ואין החי מטמא ולכן היה פשוט להם דבר זה גם במתים לעתיד לבוא אבל היו מסופקים אם נשארה עליהם טומאתם הראשונה שהרי נגעו בעצמם ואף, אם תמצא לומר שזה מיחשב נגיעת בית הסתרים מ"מ בטומאת אהל, לא שייך בית הסתרים וכן בשאר טומאת קבר וגולל ודופק שנטמאו בעצמם ולכן שאלו אם צריכין הזאה שלישי ושביעי. אלא דקשיא למה לא שאלו שאלה זו על, בן השונמית עצמו כשהשיב להם מת מטמא ואין חי מטמא היה להם לשאול אם היה צריך הזאה שלישי ושביעי משום טומאה שקיבל מעצמו בעודו מת וכן היה להם לשאול על מתים שהחיה יחזקאל אם היו צריכין הזאה שלישי ושביעי

ונראה דזה הוה פשיטא בבן השונמית ובמתים שהחיה יחזקאל שצריכין הזאה שהרי נגעו בעצמם ואין לך נגיעה גדולה מזו אבל במתים לעתיד לבוא מספקא להו דהרי פנים חדשות באו לכאן דאפילו צדיקים גמורים עתידי דהוו עפרא שעה אחת קודם התחיה ולא נשאר זכר מגוף הראשון כלל רק פנים חדשות באו לכאן, אבל בן השונמית לא נהפך לעפר וכן מתים שהחיה יחזקאל קרב עצם אל עצם ולא נהפכו לעפר

אמנם עצם אחד יש באדם שנשאר ואינו חוזר לעפרא אשר ממנו עתיד להחיות כדאיתא במדרש, ולפי"ז אין כאן פנים חדשות לגמרי גם במתים לעתיד לבוא, אלא שמי שיש לו קנאה בלבו גם, עצמותיו נרקבים כמו שאמרו חז"ל ורקב עצמות קנאה מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבין וא"כ יציבא בארעא שמי שיש לו קנאה בלבו וגם עצמותיו מרקיבין יהיה טהור לעתיד לבא ומי שאין לו קנאה ונשארו עצמותיו קיימים יהיה צריך טהרה לעתיד ע"י הזאה שלישי ושביעי אתמהה מי יתן טהור מטמא לא אחד דהיינו כשאינו באחדות עם חבריו אז ע"י הפירוד גורם שנאה וקנאה בלבו ועצמותיו מרקיבים ולא נשאר מהגוף כלום וטהר מטומאת הגוף ואולי יש בזה רמז הלצה במה שאמרו עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי שאם אני עפר בחיי כראוי לכל אדם להיות נפשי כעפר לכל ואם הוא בעיניו כעפר בודאי שאין לו שום קנאה כי הקנאה והתאוה והכבוד קשורים זה בזה ואם הוא כעפר ואינו מבקש גדולה וכבוד ועושר ממילא אין לו קנאה, ובזה קל וחומר במיתתי שיש, לי ע"י זה קולא וחומרא במיתתי, קולא שאין עצמותיו מרקיבין וחומרא שנשאר קיים מבנין הראשון ונשאר עליו טומאת מת

אלא שבאמת הפרש גדול יש ביניהם גם לענין טומאה, שזה שנפשו כעפר אף שישאר שארית מהגוף בעצמות ויצטרך טהרה מטומאת מת שהוא רק טומאת הגוף וטהרתה קלה מאד בהזאה שלישי ושביעי וטבילה במקוה אבל זה שקנאה בלבו נשאר עליו טומאת הנפש שהיא, טומאה חמורה וצריך ליבון בגיהנם זמן רב. ועוד שזה סמא בידו שהרי אפר פרה מצוי ונשאר למשמרת וזה שיש עליו טומאת הנפש אין סמא בידו במה יטהר והרבה עבירות שאין להם טהרה אם לא שב בתשובה וכמה מחוייבי כריתות שנאמר בהם הכרת תכרת שהוא בעוה"ז ובעוה"ב וארבע כתות שאינן מקבלין פני שכינה ואיך אפשר להם זכות לעוה"ב שהרי עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא שום תענוג מתענוגות הגוף אלא צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה והוא עיקר חיי עוה"ב באור פני מלך חיים ואם אינן מקבלין פני שכינה איך יזכו להיות נהנין מזיו השכינה, וארבע כתות שאינן מקבלין פני שכינה פירשו לנו רז"ל בשלהי פ"ז ממס' סוטה אמר ר' ירמיה בר אבא ד' כתות אינן מקבלין פני שכינה כת לצים כת שקרנים כת חנפים כת מספרי לשון הרע. ובעוה"ר מצויים המדות רעות הללו מאוד ושוא דבר איש את רעהו והם מטמאים הנפש טומאה חמורה שכן טומאה נחה ונדבקת בנפש והיא טומאה נצחית משא"כ טומאת מת שהיא רק טומאת הגוף

והנה במתים לעתיד לבוא שאמר ר"י ב"ח לכשיחיו נחכים להון. הנה צריך תלמוד אם הדין שצריכים הזאה א"כ הרי כלם צריכים הזאה כי לפי' הנראה בקצת ספרים קודם תחיית המתים לא ישאר כל חי בחיים כי אם כלם מתים ואם כן הוא יהיו כלם טמאי מתים ומי יזה והרי כתיב והזה הטהור על הטמא. וא"כ לכאורה גם טומאה זו אין לה טהרה אבל באמת מקוה ישראל ה' והקב"ה הוא המזה כמו שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים. ואפשר זה כוונת המשנה בשלהי מסכת יומא את זו דרש ראב"ע מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו עביניות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חברו. אמר ר' עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתה מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם וגו' ולכאורה דברי ר' עקיבא אין להם שייכות להא דלעיל לא לפרש ולא לחלוק על ראב"ע ועיין במהרש"א ח"א וברי"ף שנדחקו בזה

ולשיטתנו נראה דעבירות שבין אדם לחבירו צריך שירצה חבירו והיינו לפייסו פעם ושתים ושלש ובודאי צריך להכניע עצמו הכנעה גדולה כדי לרצות את חבירו. ושמא. יאמר האומר הלא ע"י הכנעה לא יהיה קנאה בלבו שאם יהיה קנאה בלבו אי אפשר לו להשפיל עצמו בפני חבירו וא"כ שצריך לקנות מדות השפלות כעפר א"כ לא יהיו עצמותיו מרקיבין וישאר לעתיד טמא בטומאת מת ומה בצע לו בהטהר נפשו ע"י שירצה חבירו ונגד זה יפסיד טומאת הגוף. ואם תאמר שטומאת הגוף יש לו טהרה ע"י הזאה וטבילה, תינח בעוה"ז אבל לעתיד לבוא כלם יקומו בתחיית המתים וכלם טמאי מת מי יזה, עליהם דהא בעינן והזה הטהור על הטמא וא"כ גם טומאה זו נצחית הלא מוטב לי להתגאות ולא להשפיל עצמי לרצות את חבירי ובזה יהיו עצמותיו מרקיבין ויקום בריה חדשה ולא ישאר עליו טומאת הגוף. לזה בא, ר' עקיבא ואמר אשריכם ישראל מי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים כביכול הוא בכבודו ובעצמו יזרוק עלינו מים טהורים וכסבר התוס' במס' נדה שלהכי שאלו על מתים לעתיד לבוא אם צריכין הזאה: היינו מהך קרא וזרקתי עליכם וא"כ טומאת המת יש לו טהרה משא"כ מטומאת הנפש צריך ליבון בגיהנם

ובזה יש לפרש הקרא וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם ויש בזה שאלה כיון שכבר אמר וטהרתם מה זה שוב טהרה שנית שאמר אטהר אתכם, ועוד שאפילו סתירה יש שמתחלה אמר וטהרתם דמשמע שטהרה באה ממילא ע"י זריקה ושוב אמר אטהר אתכם דמשמע שצריך לטהר בפועל ממנו יתברך ומה זה טומאותיכם ומה זה שוב גלוליכם

ולדרכנו יובן וזרקתי הוא כסברת התוס' שזה הוא הזאה לטהר מטומאת מת וזה וטהרתם מטומאותיכם דהיינו וטהרתם ממילא שעל ידי הזאה וטבילה יטהר טומאת מת וזהו טומאת הגוף אבל מכל גלוליכם דהיינו גלולי עונות המתעבים הנפש ולא מוטהרה היא אין הטהרה בנקל כי אם אטהר אתכם הקב"ה צריך לטהר בפועל או על ידי יסורים או ע"י ליבון בגיהנם או ברוב חסדו ינקה לשבים ומתודים. ומעתה אחי שימו על לבבכם כמה צריך להזהר מלטמא הנשמה שטהרתה קשה מאוד ולא ממילא

אך לפי מה דאיתא במסכת שבת פ' שואל מאגדה דהני קופלאי דקפלו בארעא דר"נ שם מבואר דאף דמי שאין קנאה בלבו ואין עצמותיו מרקיבים היינו כל ימות עולם עד שעה אחת קודם תחיית המתים שאז מקויים בכל אחד כי עפר אתה ואל עפר תשוב, ועיין במהרש"א חידושי אגדות שם וא"כ אפי' מי שאין קנאה בלבו ג"כ אינו מפסיד ולבסוף יקום טהור גברא אף מטומאת המת שהרי יש כאן בריה חדשה לגמרי ורגע קודם התחיה הכל שב אל עפר בגלל כן מעלות הענוה גדולה עד מאוד שמי שהוא עניו בודאי שאין לו שום קנאה כיון שהוא מחזיק עצמו שפל מכל ולכן נשתבח משה רבינו ע"ה עם שהיה בו שלימות והיה מבחר מין האנושי ולא קם עוד כמוהו מ"מ לא מצינו ששיבחו הכתוב ביחוד רק במדות הענוה שנאמר והאיש משה עניו מאד מכל האדם וגו' כי דא ביה כולא ביה ושלשה אבות נזיקין הקנאה והתאוה והכבוד שהם מוציאים את האדם, מן העולם והצרי המרפא הוא הענוה וכלם בטלים על ידי הענוה, כי אם האדם הוא עניו ושפל מכל אינו מתקנא בזולתו כי אומר למה אקנא, בו ואני שפל ממנו מאד ואינו מתאוה לשום דבר שרואה ביד אחרים ואינו רודף אחר הכבוד וזה תפלתנו בסיום כל תפלה ותפלה ונפשי כעפר לכל תהיה

וזה כוונת התנא בפ"ג דאבות עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך