אהבת ציון כא

ההספד אז הקב"ה ברוב רחמיו ממלא חסרון הדור וגודר, פרצותיו שמעמיד להם צדיק אחר ועוזרו להעלותו ממדריגה למדרגה עד שימלא מקומו של הצדיק הנפטר כמו שדרשו חז"ל וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה שמשו של צדיק זה זורח שמשו של צדיק אחר, אמנם אין הכוונה שזה הוא מצד ההכרח שיעמוד צדיק אחר למלאות מקום הצדיק הנפטר דא"כ מה זה קול רעש הזה במיתת צדיקים קול נהי ובכי אם צדיק אחר מוכן ועומד לבא למקומו. אלא הכוונה הוא שהכל הולך אחר התעוררות העם בתשובה ואז הקב"ה מצליח לצדיק הנולד ועוזרו שיגדל בתורה וביראת חטא עד שיגיע למדרגתו ומעלתו של ראשון אבל בהתעצלות ההספד אז הצדיק אבד לדורו אבד ולא יקוה ממלא מקומו אחריו ואין השמש זורח ונשארים ח"ו בחשך הצרות צרורות

ובזה יש לפרש המשך הפסוקים שנאמר. בסוף פרשת הברכה וימת שם משה עבד ה' ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום ויתמו ימי בכי אבל משה ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו. ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו'. והנה פסוק זה של ויהושע מלא רוח חכמה אין כאן מקומו, ולא הו"ל להפסיק באמצע סיפור מיתת משה וגודל יקר נבואתו כ"א אחר שהשלים הסיפור ממשה הו"ל לכתוב לבסוף ויהושע בן נון מלא רוח חכמה, אבל לפי דרכנו ניחא, דאחר שנאמר ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב התחיל תיכף לומר ויהושע בן נון מלא רוח חכמה הואיל וזה תלוי בזה דאלמלי לא בכו ישראל את משה להספידו כהלכה גם ליהושע לא היה לו סייעתא דשמיא להיות מלא רוח חכמה שיהיה ראוי להיות רועה ישראל למלאות ההפסד וחסרון שהיה להם ע"י מיתת משה אבל אחר התעוררות האבל ובכי אז זכה יהושע להיות רועה ישראל כמו שנאמר שם וישמעו אליו בני ישראל למלא מקומו, אמנם שלא תאמר שיהושע מילא מקומו של משה בכל דבר אף במעלות הנבואה לכך נאמר אח"כ ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, דבמעלות הנבואה לא מילא מקומו כי לא קם נביא כמשה עוד, רק במעלות רוח חכמה להיות רועה ישראל בזה היה ממלא מקומו ונתקיים וזרח השמש ובא השמש. ובזה יש לפרש מה דאיתא במס' מגילה (דף י"ג ע"ב) הפיל פור הוא הגורל תנא כיון שנפל הגורל בחדש אדר שמח שמחה גדולה אמר נפל לי פור בירח שמת בו משה ולא היה יודע שבז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה, והדקדוק בדברי הגמ' מפורסם שלא הו"ל לומר אלא שלא ידע שבז' באדר נולד משה אבל מן המיתה ידע, ועוד מאי תשובה היא זה שלא ידע שבז' באדר נולד משה הלא אעפ"כ היה מקום לאותו רשע לשמוח על שנפל לו הפור בחדש אדר בירח שמת בו משה דהא המיתה היה באחרונה וביטלה את תועלת מה שנולד בו, אמנם לפי מה שנתבאר לעיל דע"י שנתעוררו ישראל באבל גדול בבכי ומספד על מיתת משה בזכות זה נתן ה' רוח חכמה ביהושע למלאות מקומו של משה להיות פרנס ורועה ישראל אתי שפיר. וכך הוא פירושו של מאמר הגמ' והוא לא ידע שבז' באדר מת משה ובו ביום עצמו בז' באדר נולד משה כי כאשר התעוררו בהספד תיכף בו ביום נחה רוח ה' שהיה על משה על יהושע בן נון והיה ממלא מקומו ונתקיים וזרח השמש והוי כמו שנולד משה ומיתתו גרמה ללידתו

לכן אחי ראוי לנו להתעורר בתשובה בלב נשבר אולי ואולי יקבל ה' את תפלתנו ותשובתנו ויגדור פרצותינו, ולקיים בנו מה שנאמר כי לא אלמן ישראל, ויעמיד לנו ת"ח עוסקים בתורת ה' ובמצותיו לשמה אשר בזכותם ישכין שכינתו בתוכינו, ויקוים בנו אנכי אנכי הוא מנחמכם דהיינו כשאנכי עמרם אנכי מנחמכם, נחמו נחמו עמי יאמר ה'. ובא לציוו גואל במהרה בימינו אמן: דרוש שביעי

חלק אחד ממה שנמצא בכתב יושר דברי אמת מא"א הגאון זצ"ל הספד מר על זוגתו הצנועה והחסודה ישרה ותמימה מרת ליבא נ"ע. אשר בישר צדק בקהל רב ביום ה' כ"ח טבת תק"ן לפ"ק ולא נמצא כי אם אפס קצהו בכתב ידו של א"א הגאון המחכר זצ"ל, וזהו

(שיר השירים א' מ') אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים

ידוע שצדיקים נתפסים בעון הדור כמו שאמר ישעיה הנביא ע"ה מפני הרעה נאסף הצדיק, ויש בזה חקירה אם גם אשה צדיקת נתפסת בעון הדור, ואף שמסברא אין לחלק בין איש צדיק לאשה צדיקת אעפ"כ יש מקום לספק זה, דלכאורה יפלא על גוף המדה הזאת מדוע יהיה הצדיק נתפס בעון הדור כיון דאיהו לא חטא ומידת הדין אמר נפש החוטאת תמות ולמה יפרע הצדיק במיתתו את חוב אחרים בעונם, אמנם המדה היא כיון שכבר נכנס בברית הערבות כי כל ישראל ערבים זה בזה, אד כבר כתב הרא"ש במס' ברכות (דף כ') שנשים אינן בכלל הערבות וא"כ אשה צדיקת שתהיה נתפסת בעון הדור הוא קשה, אך תינוקות יוכיחו דהא איתא במס' שבת (דף ל"ג ע"ב) דאמר ר' גוריון ואיתימא ר' יוסף בזמן שצדיקים בדור צדיקים נתפסים בעון, הדור אין צדיקים בדור תינוקות של בית רבן נחשבים של הדור אר"י וכו' מאי קרא אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך וגו' דעי את גדיותיך על משכנות הרועים גדיים הממושכנין על הרועים ע"כ לשון הגמ' עיי"ש, הרי שהתינוקות נתפסים בעון הדור אף שאינן בני עונשין לעצמן מכ"ש שאינן בכלל ערבות ועוד שלפי הנראה גם פחות מבן עשרים אינו בכלל ערבות לפי מספר הבריתות אשר מונה במס' סוטה (דף ל"ז ע"ב) עיי"ש היטב שכל החשבון הוא מבן עשרים ומעלה ולפ"ז התינוקות בודאי אינן בכלל עוונות ואפ"ה נתפסים בעון הדור, נסתעף מזה שמה שהצדיקים נתפסים בעון הדור אין הטעם משום הערבות ודרכי ה' נסתרו ואדם ילוד אשה אין להתבונן בדרכי ה' וכל משפטיו אמת וצדקו יחדיו. ולפ"ז אין להמציא חילוק בין צדיק ובין צדיקת וכמו שהצדיק נתפס בעון הדור כן הוא ג"כ אשה צדיקת נתפסת בעון הדור וזה שאמר אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך, היינו שלא תדעי להעלות על דעתך שהיפה בנשים אשה צדיקת היותה חשובה בין הנשים שהיא נתפסת בעון הדור באמרך הלא אשה אינה בערבות ואיך תהיה נתפסת בעון הדור על זה אמר צאי לך שהגם היא יצאה מעולם הזה לך בעבורך ובסיבת עונך דהיינו בעון הדור, בעקבי הצאן היינו הדרך שגם הצאן הולכים בעקבי הדרך הזה שאלה הצאן ילדים קטנים אשר לא חטאו יצאו מהעולם הזה קודם זמנם ואפ"ה ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים שהגדיים נתפסים על הרועים שמתו בעון הדור אף שהם בודאי אינם בערבות ואפ"ה המדה הוא מאתו יתברך שנתפסים בעון הדור אף אשה צדיקת נתפסת בעון הדור

והנה אני בעוניי הרבים בהאי צערא אשר אינני כדאי להתפס בעון הדור אבל אשתי הצדיקת היא היתה כדאי ונתפסה בעוני. אוי לי על שברי לעת זקנתי, והנה מצינו בחורבן בית המקדש שהקב"ה אמר קראו למקוננות ואמרו במדרש איכה שכביכול אמר אין בי כח לקונן לכן קראו למקוננות שיקוננו. ואיתא במס' סנהדרין (דף כ"ב) שמי שמתה עליו אשת נעורים כאלו נחרב בית המקדש בימיו דכתיב ביחזקאל הנני לוקח מחמד עיניך וכתיב הנני מחלל מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם, כן אני שברי גדול כחורבן בהמ"ק ולא היה בי כח לקונן עליה כראוי וקיימתי קראו למקוננות. והרבנים ב"ד מו"ש הספידי,. אמנם המה רצו לכבדני ולכן השבחים שאמרו עליה היו דברים שעשתה עמי שבנעוריה היתה יושבת גלמודה ואני הייתי סגור כל ששת ימי השבוע בבית מדרשי ושהיתה רוצה ליסע עמי לארץ הקדושה וגודל שימוש ששימשה אותי גם בזקנתי וכל מה שטרחה לא טרחה אלא בשבילי, כל אלה הם יקרא דחיי, אף שהם דברים יקרים והם גם יקרא דשכבי יש לבעל הדין לומר משום אהבתה אלי עשתה את כל זאת, אבל באמת אני יודע מגודל צדקתה לשמים ויראת חטאה כל הימים מאד מאד. ואולי זהו כוונת הכתוב (בראשית כ"ב ב') ותמת שרה בקרית. ארבע היא חברון ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה, והנה זה לשרה הוא מיותר דה"ל לכתוב ויבא אברהם לספדה ולבכיתה שהרי הפסוק התחיל ותמת שרה בקרית ארבע. ואמנם יש לומר בזה דודאי טרם ביאת אברהם היה סופדים עליה גדולי העיר וגם שלא פסקה ישיבה מאברהם ובלתי ספק היו שם אנשים אשר ספדו עליה אלא שלגודל חשיבותיה של אברהם היו מספידים ומזכירים יקרא דחיי דברים שבינה לבין בעלה שזהו ג"כ שבח גדול ואיזה אשה טובה שעושה רצון בעלה לכן בא אברהם לספוד לשרה ולבכותה שיהא ההספד על, העדר שרה לבדה ולספר בשבחה מבלי שישתתף עם ההספד גם יקרא דאברהם, ולכך נאמר ויבא אברהם לספוד לשרה לומר שההספד היה לשרה דהיינו בשבח שלה לבדה. וכן אני אומר הגם שכל שמנה וחמשים שנה היתה משרתת אותי כמו אמה ועשתה רצוני תמיד, ותמיד בחכמתה היתה משככת כעס ממני ועמדה על משמרת שלא יתודע לי דבר אשר יסבב לי צער ועגמת נפש ותמיד היתה רודפת שלא יצמח שום שנאה ומחלוקת ביני ובין שום אדם מקהלתנו והיתה מפייסת אותי בדברים, לא כדרך שאר נשים שמעוררות שנאה ונקמה, יאמר לי שום אדם אם שמע מעולם שהיתה לה שום מריבה עם אשה או איש. הנה על כל השבחים האלה יכול האומר. לאמר שכל זאת עשתה כדי למצוא חן בעיני וגם בשביל אהבתה אותי לשמור בריאות גופי, ולכן שקר החן הוא נ"ח שנים שהיתה באמנה אתי, והבל היופי הוא יופי מעשיה בכל הענינים אשר גם כן יש בזה לתלות שעשתה לי לנחת. אבל אשה יראת ה' שאני יודע יראתה וצדקתה היא תתהלל היא דייקא שבזה היא עצמה תתהלל

והנה ישעיה הנביא ע"ה אמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב וכבר אמרתי שהפירוש הוא שאם הצדיק הוא איש לשון חשיבות שיש לו איזה מנ' איזה שררה יש לתלות שמת כדי שיבא אחר למלאות מקומו במינוי היה ע"ד דאיתא במס' ב"ק (דף כ"ח ע"א) שמת רב אשי הואיל ודחקוהו רגלי דבר נתן שהגיע הזמן שיהיה נשיא אחריו, אבל אם מת צדיק שלא היה לו שום חשיבות ולא שום מינוי כדי שתאמר שאחר יבא