אהבת ציון יט

בתוך ד' אמות של הלכה והקב"ה יזמין לו פרנסתו ע"י אחרים כמו שירד המן לצדיקים על פתח בתיהם: והחסיד הרב מו"ה אנשיל עוזרש זצ"ל היה לנו לדוגמא, והוא היה ממש צנצנת המן שמעולם לא הלך לבקש פרנסתו מזולתו ואף שהיה לפעמים מחוסר לחם לא זז ממקומו יושב ושונה, הראיתם אותו בבית נגיד וקצין או השמעתם שעשה איזה תחבולה שיבוא אליו קצין אחד ואפי' בעת צרה ובעת שהיה העיר במצור לא מש מאהלו ולא פסק פומיה מגירסא ולא דאג כלל על פרנסתו והקב"ה פרנס אותו תמיד ומלא שנותיו בגבורות שמונים שנה בלי שום ביטול תורה כלל אפי' בשעת מותו נתקיים בו אדם כי ימות באוהל והוא היה לעינינו מוסר גדול דוגמת צנצצת המן, ועכשיו נגנז צנצנת המן בימינו ויש לנו לדאוג כי בעונינו נתפסו הצדיקים האלו אשר היו תאמי הצביה שבבחרותם היו חבירים תלמידים מהגאון המנוח מו"ה אברהם ברודא ר"מ זצוק"ל ועתה מתו בזמן מועט זה אחר זה ועליהם יש לנו להתמרמר בבכיה, ובאחי יוסף כאשר נמצא הגביע באמתחתם אמר יהודה מה נאמר מה נדבר ומה נצטדק האלהים מצא את עון עבדיך, ואמרו חז"ל מה נאמר בכסף ראשון ומה נדבר בכסף שני, כן יש לנו לקונן מה נאמר בכסף הראשון הצדיק הראשון שמת, ומה נדבר בכסף שני הצדיק השני ומה נצטדק שאין לומר שמיתתם היה להצדיק אותנו לכפר על הדור שאז היה די באחד מהם אלא ודאי אלהים מצא את עון עבדיו ורצה להענישם ומתו הצדיקים האלו שלא יראו ברעה ח"ו

אך דעו נא רבותי כי השני פירושים אשר ישנם בהאי קרא מפני רעה נאסף הצדיק שניהם הם אמת, ובודאי הצדיק נתפס בעון הדור אמנם אם העם מתעוררין בהספדו ועושין תשובה הקב"ה מוחל להם ואז הוא מיתת הצדיק לכפרה לכפר על הדור כי מיתת, הצדיק היא הסיבה לעורר את העם לתשובה ואז הוא זכות לצדיק שהוא מזכה את בני דורו להשיב לבם לאביהם שבשמים. ובזה יש לפרש מה דאיתא במסכת שבת (דף קנ"ג ע"א) דאמר רב לרב שמואל בר שילת אחים בהספידא דהתם קאימנא, דהנה ידוע דהצדיק נקרא הולך שהולך ממדרגה למדרגה ע"י תורה ומצות אשר הוא עושה והוא קונה שלימות כל ימי חייו, אבל לאחר מיתתו כיון שמת נעשה חפשי מן המצות ואז נעשה הצדיק עומד, שאינו יכול עוד להעלות עצמו ממדרגה למדרגה ועבור כן נקראים המלאכים עומדים שמלאכים אינן יכולין לעלות ממדרגתם כי במה יכולים להרבות זכותם אם אין להם תורה ומצות כי לא בשמים היא, ולכן נקרא המלאך עומד שבאותה מעלה אשר נברא באותה מעלה הוא עומד לעולם כמ"ש (זכריה ב' ז') ואתן לך מהלכים בין העומדים האלה דהיינו בין המלאכים. וזהו שאמר רב לרב שמואל בר שילת אחים בהספידא דהיינו להחם ההספד לעורר לב העם לעשות תשובה וע"י זה יתרבה זכותו גם אחר מותו שע"י מיתתו נעשה טובה גדולה לבני דורו שיתקרבו לאביהם שבשמים ואמר כי התם קאימנא דכיון שמת נעשה עומד שלא יוכל עוד לקנות שלימות ולהרבות זכיותיו, אבל ע"י ההספד יש לו זכות אשר קונה לעצמו גם אחר מיתתו. היוצא מזה דע"י ההספד נעשה מיתת הצדיק כפרה לבני דורו וכל זה אם מתעוררים בתשובה בשעת ההספד אבל המקשה לבו יפול ברעה, ואם אינם חוזרים בתשובה בשעת ההספד אז הוא כפירוש השני שמיתת הצדיק הוא שלא יראה ברעה באשר שהדור לא שבו מדרכם הרעה והפורענות מוכן לבוא ח"ו, ולמפרע היה מיתת הצדיק כדי שלא יראה ברעה. ובזה יש לפרש מה שאמר ירמיה הנביא ע"ה (כ"ב י'), אל תבכו למת ואל תנודו לו בכו בכו להולך כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו. הכוונה בזה אל תבכו למת שלא תהיה הבכיה על המת אלא הבכיה תהיה להולך דהיינו הצדיק שבכל ימי חייו נקרא הולך שהיה הולך וגדול ממעלה למעלה שהרבה זכותו, בקיום המצות ועתה נעשה עומד כי לא ישוב עוד אחר מיתתו וראה את ארץ מולדתו, דכיון שמת ויצא מעולם הזה אינו בתורה ובמצות להרבות זכותו רק ע"י בכיה בהספד מזכים אותו גם לאחר מיתתו כנ"ל. ועוד יש לפרש אל תבכו למת בכו בכו להולך כי לפי האמור עיקר ההספד הוא משום יקרא דחיים לזכות את החיים להשיבם מדרכם הרעה לדרך טובה, וממילא הוא גם יקרא דמת שע"י באה הטובה הזאת, ולכן אין ההספד על המת כי הוא הלך למנוחה ואותנו עזב לאנחה רק עיקר ההספד הוא, להתעורר ולבכות על העון אשר נמצא בנו כי הוא גרם מיתת הצדיק אשר נתפס בעון הדור. והנה בעל העקידה כתב על פסוק נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו שאין אנו מצטערים על העטרה שנפלה רק עיקר הצער אוי נא לנו כי חטאנו שאם אירע שנפלה העטרה מכלל שחטאנו ועל זה אוי לנו, וזהו שאמר הנביא אל תבכו למת ואל תנודו לו כי השב בתשובה נקרא חוזר שחוזר בתשובה וחוזר מדרכו הרעה אבל המקשה לבו אינו נקרא חוזר רק הולך בדרכו הראשון הולך למרחוק להתרחק מבוראו. ולכן אמר אל תבכו למת, שעל המת אין לבכות כי הוא הלך למנוחה רק בכו בכו להולך ואינו חוזר מדרכו הרעה, וזהו פירוש הפסוק הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק, הנביא הוכיח את בני דורו שאינם משימים על לבם להצטער על מיתת צדיקים ואינם מבינים כי מפני הרעה נאסף הצדיק, ואמר עוד ואל תעלו על דעתכם כי יש בזה הפסד ופגם להצדיק עצמו על שאינם מצטערים על מיתתו, לא כן הוא אלא הצדיקים יבואו שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו ואין בזה חסרון להצדיק, אלא ההפסד והחסרון הוא לכם כי הגיע הוזמן אשר אתם קרבו הנה בני עוננה זרע מנאף ותזנה, כי עתה באשר שמת הצדיק אתם, קריבים למשפט על עונותיכם לקבל העונש הקשה ר"ל, לכן לכו ונשובה אל ה' להרבות בכיה על מיתת צדיקים האלו

והנה ידעתי כי על מיתת הרב מו"ה אנשיל עוזרש זצ"ל בודאי תתעוררו כולכם מאוד כי היה מבני עירנו ואנחנו כולנו ידענו מגודל צדקתו וחסידותו וההפסד הוא לעינינו, אשר לא כן תתעוררו על מיתת הגאון מו"ה הילמן זצ"ל באמרכם הלא מקום מנוחתו היא במדינה רחוקה הרבה מקהלתכם. אל אחי חנ תרעו ודעו כי לדעתי ההפסד הוא יותר למקומות הרחוקים ממקום שמת בו הצדיק אשר לא כן ההפסד להשוכנים באותו עיר שמת בו הצדיק, והוא ע"פ מה דאיתא בפ"ק דסוטה אמר ר' חמא בר חנינא מפני מה נסתתר חברו של משה מעיני ב"ו מפני שגלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד בית המקדש ניחרב ולהגלות את ישראל מארצם שמא יבואו לקבורתו של משה באותה שעה ויעמדו בבכיה ויתחננו למשה ויאמרו לו משה רבינו עמוד בתפלה בעדינו ועומד משה ומבטל את הגזירה מפני שחביבין צדיקים במיתתם יותר מבחייהם שכן אתה מוצא בשעה שעם ישראל את העגל וסרחו במעשיהן וקצף הקב"ה עליהם, ואמר למשה הרף ממני ואשמידם, כמה צדיקים היו באותו דור משה ואהרן ויהושע ושאר חכמים ותלמידים ולא עשה בשבילם וביטל את הגזירה אלא בשביל משה, ע"כ לשון הגדה בס' עין יעקב עיי"ש, ולפ"ז הפסד הצדיק הנפטר הוא יותר הפסד למקומות אחרים מאשר הוא לבני עירו כי בני עירו אם ח"ו יראו באיזה צרה קרובה ואין, עוזר כי אין צדיק בארץ אשר יגן בזכותו הלא ישישו כי ימצאו קבר איש צדיק ושם יבואו בבכי ותחנונים על קברו שיעמוד להתפלל עליהם, אבל במקומות הרחוקים ממנו הנה בהיות הצדיק בחיים היה מגין בזכותו על כל בני דורו וצדיק יסוד העולם בכללו וכשנפטר הצדיק בבא ח"ו איזה רעה על מקומות הרחוקים מקברו אי אפשר להם להתפלל על קברו

והנה אחי אל יעלה על דעתכם כי בני אנשי העיר יתעצלו בהספדו של הצדיק שמת ונקבר בעירם באמרם כי אין להם הפסד במיתת הצדיק הזה יען כי יש להם המלטה בעת צרה להתפלל על קברו. חלילה וחלילה לומר כן כי גדול מאוד זכות הצדיק כשהוא בחיים ומגין בצדקתו על הכלל כולו ממה שיעשה אחר מיתתו ע"י תפלות על קברו, ובזה יש לומר טעם למה שאחז"ל המתעצל, בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחיים ולכאורה מאי מדה כנגד מדה הוא זה שע"י התעצלות ההספד יהיה ראוי לקוברו. בחייו, אמנם לפי האמור לעיל יש לפתור דברי חז"ל על מי שמתעצל בהספדו של חכם באומרו כי אין הפסד במיתת הצדיק כי גם אחר מותו יכול להושיע לבני דורו אם ילכו על קברו ויבקשו שיתפלל בעדם. והנה במס' ברכות בפ"ג איתא ר' חיים ור' יונתן הוו אזלי בבית הקברות הוה קשדיא תכלתא דר"י אמר ליה ר"ח דליה שלא יאמרו למחר באין אצלינו ועכשיו מחרפין אותנו, אמר ליה והכתיב והמתים אינם יודעים מאומה, אמר ליה והמתים אלו רשעים שבחייהם קרויים מתים ומעתה מי שיש בו דעה נפסדת להתעצל בהספדו של ת"ח בהאי אמתלא שאין הפסד במיתת הצדיק מפני שיכול עדיין להתפלל על קברו קשה הלא כתיב והמתים אינם יודעים מאומה ואיך יכול לסמוך שהצדיק יבטל הגזירה גם לאחר מיתתו, ואיך יתפלל בעד החיים אם לא נודע להצדיק דהא כתיב והמתים אינם יודעין מאומה, וע"כ צריך לומר והמתים היינו הרשעים שבחייהם קרואים מתים, לפ"ז כיון שזה שמתעצל בהספידו של חכם תומך להשען הדיעה הנפסדת שבו על האי דרשה שמה שנאמר והמתים אינם יודעים קאי על הרשעים שבחייהם קרואים מתים א"כ המדה היא שגם זה המתעצל ראוי לקוברו בחייו ויהיה גם הוא נחשב כמת בחייו. ועכ"פ אף שאינו ראוי ונכון להתעצל בהספידו של חכם מאנשי אותו העיר ואין לסמוך על מה שיכולין לילך ולהתפלל על קברו בעת צרה אעפ"כ העדר הצדיק שמת הוא יותר הפסד למקומות הרחוקים מאחר שאין להם שוב הגנה מזכות הצדיק, וגם אין להם תנחומין להתפלל על קברו מאחר שהם רחוקים ממקום שנקבר בו

ובזה נראה לי פירוש דברי חז"ל בפרק חלק שאמר הקב"ה למשה ע"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין הרבה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב, והנה במס' מ"ק א"ל רב אשי לבר קיפאק ההוא יומא מאי אמרת א"ל אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי הקיר, לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי הרקק, בנחל שוטף נפלה חכה מה יעשו מי ובים קטנים. א"ל בר אבין ח"ו דחכה ושלהבת בצדיקים אמינא אלא מאי אמרת בכו לאבלים ולא לאבידה שהיא למנוחה ואנו לאנחה, חלש דעתיה עלייהו אתהפוך כרעייהו, ופי' רש"י חלש דעתיה בשניהם שספדוהו שלא כהוגן זה מדמה ליה לשלהבת וזה לאבידה, הרי מבואר מהאי מעשה דגנאי לצדיקים לדמותם לאבידה, וקשה מי לנו גדול מאבות העולם והקב"ה אמר עלייהו חבל על דאבדין ולא משתכחין, ויותר תמוה שמקרא מפורש מצינו שקרא לצדיקים אבידה וישעיה הנביא אמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב, ומהרש"א בחידושי אגדות כתב וז"ל פי' רש"י דהאי מדמה ליה לשלהבת