אהבת ציון יח

דרוש ששי הספד מר בי"ט שבט תקכח"ל על הגאון המפורסם מו"ה שמואל הילמן זצ"ל אב"ד בק"ק מיץ יע"א. ועל הרב החסיד המנוח מו"ה אנשיל עוזרש זצ"ל חד מב"ד הגדול בק"ק פראג יע"א מאאמ"ו הגאון מוהר"ר יחזקאל סג"ל לגדא זצ"ל

ישעיה הנביא ע"ה (בסימן נ"ז) אמר, הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה אסף הצדיק יבוא שלום ינוחו על משכבותם הלך נכחו, ואתם קרבו היום וגו'

ידוע השני פירושים על כוונת הנביא שאמר מפני הרעה נאסף הצדיק, פירוש אחד סובב על מאמר חז"ל כי מיתת צדיקים מכפר, כמו שאמרו חז"ל מפני מה נסמכה פרשת אפר פרה למיתת מרים כשם שאפר פרה מכפר כך מיתת מרים מכפר, מפני מה מזכיר מיתתן של בני אהרן ביום הכפורים כשם שיום הכפורים מכפר כך מיתת צדיקים מכפר (עיין בילקוט פרשת שמיני רמז תקכ"ה) וכן אמר הקב"ה לאברהם אבינו שבשעה שבניך באין לידי עבירה ומעשים רעים אני רואה צדיק אחד שהוא יכול לומר למידת הדין די אני נוטלו ומכפר עליהם (עיין ילקוט פרשת לך לך רמז ע"ו). ופירוש השני מפני הרעה נאסף הצדיק שלא יראה ברעה.. ובאמת שני הפירושים אמת הם כמו שנבאר לקמן, לפעמים הוא מיתת צדיק לכפר על הדור ולפעמים הוא שלא יראה ברעה כמו שדרשו חז"ל, צדיק אבד מן העולם רעה בא לעולם (עיין סנהדרין דף קי"ג). והנה אם מת צדיק אחד בדור יש לומר שמיתתו הוא כדי לכפר על הדור אבל במיתת שני צדיקים בזמן אחד הדבר נראה שהוא כדי שלא יראו ברעה ויש לדאוג על הפורענות ר"ל, דאי מיתתם היה לכפר על הדור האחד מהם היה כדאי לכפר, וכן הוא מדוקדק לשון הילקוט הנ"ל שהקב"ה, אמר אברהם אבינו שבשעה שבניך באין לידי, עבירה. אני רואה צדיק אחד שהוא יכול לומר למידת הדין די אני נוטלו ומכפר עליהם, ודקדק לומר אני רואה צדיק אחד, כי כדאי הוא מיתת צדיק אחד לכפר על הדור ולמה זה מתו שני צדיקים בזה הוא מופת שמתו שלא יראו ברעה. וזה שאמר בילקוט (ישעי' רמז שמ"ז) על האי קרא דהצדיק אבד שנו רבותינו כשנהרגו ר"ש ור' ישמעאל אמר ר' עקיבא לתלמידיו התקינו עצמיכם לפורענות שאילו טובה עתידה לבא בדורינו לא היו מקבלים אותה אלא ר"י ור"ש ועכשיו גלוי וידוע לפני מה שאמר והיה העולם שפורענות גדולה עתידה לבוא בדורנו ונסתלקו אלו מבינותינו לקיים מה שנאמר הצדיק אבד וגו', היתה כוונת ר"ע כשראה שמתו שני צדיקים גדולים, אמר הרי אחד היה כדאי לכפר אלא ודאי שעתידה ח"ו פורענות לבוא, וזה שאמר הנביא הצדיק אבד ואין איש שם על לב, ולכאורה צריך ביאור שמתחלה נקט לשון יחיד הצדיק אבד ומסיים בלשון רבים ואנשי חסד נאספים, אלא שכך אמר ישעיה הנביא ע"ה שהיה מוכיח את בני דורו, לא די שבמיתת צדיק אחד שהדבר שקול ועומד בספק אם מת לכפר על הדור או שלא יראה ברעה ועכ"פ מפני הספק הזה היה ראוי לכם לשום על לב לחזור בתשובה פן מת הצדיק שלא יראה ברעה ואין איש שם על לב לדאוג מפני הספק הזה אלא אפי' נוסף לזה עוד תוסיפו סרה שגם אנשי חסד נאספו שמתו שני צדיקים בזה היה ראוי לאנשי דור לדאוג מפני פרענות המוכן לבוא עליהם כי שני צדיקים בודאי לא מתו לכפר על הדור כי אם שלא יראו ברעה המוכן לבוא עליהם, ואפ"ה אתם מקשים לב באין מבין כי מפני רעה נאסף הצדיק כמאמר ר"ע הנ"ל

אחי אם ר"ע אמר זה בדורו אשר הוא היה קיים אשר מי לנו גדול ממנו בדורו היה, מתיירא מפני פורענות שמתו שני צדיקי הדור, אנן יתמי דיתמי מה נאמר במיתתן של הצדיקים והחסידים גדולי הדור שמתו בקרוב שני זקנים יקירי הערך הגאון הגדול המפורסם מו"ה הילמן זצ"ל אב"ד דק"ק מיץ אשר מלבד גדולתו בתורה ועוצם בינתו וחריפותו עוד היה נעים ונחמד לבריות טוב ומטיב לכל אדם. ומצינו במדרש משל לאחד שהיה מכניס אורחים לסוף נזדמנו לו אורחים שאינם מהוגנים וקבלם ג"כ והכניסם לתוך ביתו ואמרו איבד את הראשונות שזה דרכו בכך. וכוונת המדרש מי שמטיב לכל ואינו מבחין בין אדם הגון לאדם שאינו הגון, לאיש הזה אין לו יתרון ושבח במעשיו באשר שאינו עושה הטוב מצד הבחירה לשם שמים אלא מצד ההכרח שכן הוא תכונת טבעו לעשות כן ואינו עושה הטוב מצד שהוא טוב אלא משום שדרכו בכך. ובזה יש לפרש מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ס"ב י"ג) ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו שחסדו הגדול אשר גומל לבריותיו היא מצד אמיתת החסד ואינו בהכרח והמופת ע"ז הוא כי אתה תשלם לאיש כמעשהו שאינו משוה מידותיו ב"ה גומל טוב לטובים ונותן לרשע רע כרשעתו אבל אדם שעושה חסד יש לך אדם שעושה הטוב מצד חולשת דעתו ורפיון מזמותיו שאינו יכול לעמוד נגד המבקש ממנו טובה אשר אינו ראוי לטובה זו כלל, ולזה אמר יתרו למשה (שמות י"ח כ"א) ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים, ולכאורה למה יעץ יתרו לבחור לשופטים אנשי חיל וכי צריך להם למלחמה, אלא הכוונה שיהיו אנשי חיל שיכולים לכבוש מדות הרחמנות נגד. עושי עול, להענישם בעונש הראוי להם למען ישמעו וייראו כי זה הוא תקלה לדור אם השופט ומושל הוא רך וחלש בדעתו ואין בו כח לעמוד נגד בקשת בעל דין הראוי להענישו. וכן הגאון הזה מרב טובה אשר הטיב עם זולתו הוא לנו במופת שעשה להם שמים שהרי במקום שהיה צריך לגדור פרצת הדור עמד בפרצה לרדוף ולהדוף והיה קשה כברזל ולא נשא פנים כלל, וא"כ הוכיח סופו מה שהיה מטיב לא היה רק לטובים ולעניים הראוים להטיב עמהם לשם שמים והיה זקן ונשוא פנים ונתפס בעונינו ועוד ימים מעטים עלה מות בחלונינו ושלטה המכה בקהלתנו ונתפס הצדיק הרב הגדול החסיד ועניו מו"ה אנשיל עוזרש זצ"ל. אשר מלבד זכותו הרב והעצום שהיה מגין הדור. עוד היה לנו לתועלת לקבל ממנו מוסר גדול על דרך שאמר ירמיה הנביא לבני דורו (בירמיה ב' ל"ב) הדור אתם ראו דבר ה' המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה מדוע אמרו עמי רדנו לא נבוא עוד אליך, ואמרו חז"ל (עיין ילקוט שם) זה שאמר הכתוב קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן והנח. אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם ר' אליעזר אמר לימות ירמיה למשמרת שבשעה שאמר ירמיה לישראל מפני מה אין אתם עוסקים, בתורה אמרו לו אם אנו עוסקים בתורה במה נתפרנס באותו שעה הוציא להם ירמיה צנצנת המן אמר להם ראו אבותיכם שהיו עוסקים בתורה במה נתפרנסו אף אתם עסקו בתורה והקב"ה מפרנס אתכם. והנה אל יטעה אדם לומר שכוונת המדרש שירמיה אמר לאנשי דורו שלא יעסקו בשום צורך פרנסה ויהיו בטילין מכל מלאכה ופרקמטיא ויעסקו בתורה זה אי אפשר וכבר אמרו חז"ל כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון, ועוד על מה יסמוך היעשה ה' ארובות בשמים ויפרנס אותם בנס, ואינו ראוי לאדם לסמוך על הנס וצריך אדם לסבב בסיבה וה' יברך את מעשיו ויצליח בכל אשר יעשה, ופוק חזי גם המן הניתן לדור המדבר מאת הקב"ה ע"פ הנס שלא כדרך הטבע דרך הפלא אפ"ה היו צריכים לסבב בסיבה לצאת בבקר ברדת הטל ללקוט איש כפי אכלו עומר לגלגלת, אלא כוונת המדרש בדברי ירמיהו לישראל הוא שבודאי צריך כל אדם לעסוק באיזה עסק ולסבב בסיבה שימצא פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. אמנם כל איש ישר וירא ה' צריך להשליש שנותיו ולקבוע עתים עת לעשות מלאכתו ולעסוק במו"מ בשעה הראויה ומוכשרת וכל אדם לפי עסקו ומלאכתו יבחר הזמן המוכשר לעסקיו ואח"כ יקבע עתים לתורה ואז שניהם כאחד טובים וימצא ברכה. ולכך לא אמר במדרש שירמיה אמר לישראל למה אתם מבטלים מלימוד התורה שזה אינו ראוי לשאול, שבודאי צריך האדם לבטל מלימודו באיזה שעות ביום לעסוק בפרנסתו. אלא כך אמר שירמיה שאל מהם מפני מה אין אתם, עוסקין בתורה, והיינו שלא עסקו בתורה כלל והם אמרו לו לירמיה שאי אפשר להם לעסוק בתורה בשביל עסק פרנסתם וצריכין לבלות כל הזמן לצורך פרנסה מבלי לקבוע עתים לתורה, באותה שעה הוציא להם ירמיה צנצנת המן אמר להם ראו אבותיכם שהיו עוסקים בתורה במה נתפרנסו אף אתם עסקו, והכוונה בזה שמצינו בקרא שנאמר ברדת הטל על המחנה לילה משמע שהמן ירד על המחנה במקום שהיו שוכנים באהליהם, וכתוב אחד אומר ויצאו העם ולקטו משמע שיצאו מחוץ למחנה ללקוט את המן, ובפרשת בהעלותך נאמר והמן כזרע גד שטו העם ולקטו משמע שהיו צריכין לטרוח הרבה לשוט אנה ואנה במקומות רחוקין ללקוט ולקבץ המן כיצד, יתקיימו אלה הפסוקים לזה דרשו חז"ל במסכת יומא (דף ע"ה ע"א) צדיקים ירד על פתח בתיהם בינונים יצאו ולקטו רשעים שטו ולקטו. (כמו כן הוא בפרנסה ובעסקי האדם שלש מדרגות. הצדיק אשר תורתו אומנתו ועוסק בתורה הקב"ה מזמין לו פרנסתו על פתח ביתו דהיינו שנותן בלב הנגידים ויקירי העם שימציאו פרנסה למי שיושב באוהל ועוסק בתורה תמיד, והבינונים שהם יראי ה' אם הם קובעים עתים לתורה בכל יום וגם קובעין עת לעסוק בפרנסתם זה הוא דוגמת על מי שנאמר ויצאו העם ולקטו דהיינו באותו הזמן אשר עוסק במו"מ הקב"ה מצליח בידו ומזמין לו פרנסתו כדי שלא יצטרך לבלות כל הזמן רק כשיצא סמוך למחנהו נמצא פרנסתו כדי שישאר לו זמן פנוי בעת אשר הוא רוצה לעסוק בתורה אמנם הרשעים אשר פורקים עול תורה ואינם עוסקים בתורה כלל וכלל לזה הקב"ה מכביד עליהם עסקיהם ופרנסתם בטורח גדול כמו אלה אשר היו צריכין לשוט בארץ אשר עליהם נאמר שטו ולקטו. באופן שהבינונים ראוי להם, לקבוע עתים לתורה והקב"ה משפיע עליהם שפע וברכה במעט הזמן אשר עוסקין בצרכי פרנסה משלים עליהם הברכה ומרויחים במעט זמן מה שצריך להם בכדי פרנסתם, ולגדולי הדור לומדים אשר יושבים באוהל של תורה הקב"ה מזמין להם פרנסתם ע"י נדיבים לכלכל את הלומדים היושבים באהלי של תורה תמיד. ולכן אינו ראוי להלומדים שילכו לבתי נדיבים וקצינים להחניף להם ולדבר עמהם שיחה בטלה כדי שיקבלו מהם מתנות או שיעשה תחבולות שהקצינים יבואו אליהם בביתם ולבלות הזמן ולבטל מלמודם בשיחת בעלי בתים בדברים בטלים, אלא כל מי שבוחר בתורה ועושה תורתו אומנתו יהיה סגור באהלו וישב