אהבת ציון יז

תיקן להם, ודרך רמז מוסר י"ל מטבע תיקן להם שבעוה"ר רבים נכשלים שמלוים מעות רעות לפרוע להם מעות טובות דהיינו שמלוים מטבע לואידמר ומטבע קאראלינר לערך השער שבעיר לייפציג לפרוע להם בכאן מעות קיסר יר"ה כפי השער שבכאן והוא רבית קצוצה

עוד י"ל מטבע תיקן להם דהנה חשיבות המטבע הוא משום צורתה דמלך או מושל מדינה נטבע עליה כן האדם כי בצלם אלהים עשה את האדם וזה חשיבות האדם על כל בעלי חיים כמו שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וגו' ואין חיה רעה שולטת באדם אלא א"כ נמשל כבהמות נדמה וכשהאדם נשתקע ברוב עוונות צלם אלהים מסתלק מעל פניו כי הוא פוגם בו ולכך הרשעים בחייהם קרוים מתים,) כי כמו ששלשים יום קודם מותו מסתלק הצלם כן הרשע כל ימיו הולך בלא צלם אלהים וע"י התשובה והדמעות רוחץ פניו ואז הצלם חוזר, אבל כל זמן שלא חזר בתשובה נאמר ברשעים הכרת פניהם ענתה בם אבל העוסק במצות ובתורה חכמת אדם תאיר פניו: אי נמי מטבע תיקן להם, הנה כל המטבעות חדשים וגם ישנים אשר הם עובר לסוחר כולם הם עגולים ואפשר הוקבע מתחלה מקדמת דנא לעשות המטבעות עגולים לא על תמונה אחרת לרמז דבר עגול מתעגל ומתגלגל ואין לו תקומה במקום אחד והוא גלגול החוסר החוזר בעולם לרמז שלא יהיה עיקר בטחונו של אדם על עושרו ועושה עושר שלא במשפט בחצי ימיו יעזבנו כאשר אנו רואים בעינינו כמה עשירי עם ירדו מנכסיהם וכל זה הוא כי מתחילה היה קניינם שלא ביושר וגזילת המס שכל אחד עושה תחבולות רשע להקל מעל עצמו ולהכביד על אחרים וזה דבר המסור ללב ונאמר בו ויראת מאלהיך ויעלה על זכרונם כמה עשירים מדורות שלפנינו מה עלתה בהם ובניהם מחזרים על הפתחים, וכל זה לדעתי עבור גזילת המס

ושמואל אמר שווקים תיקן להם. הנה כנסת ישראל אומרים אל תדינוני כיושבי כרכים שיש בהם גזל ועריות וראוי הוא לתקן שווקים הכזונה יעשה את אחותנו מתרגם אונקלוס הכנפקת ברא יתעביד ית אחתנא הרי שזונה פירושו נפקת ברא, ואם אשה הולכת בשוקים ללא צורך רק להראות יפיה וקשוטים ובגדים אשר עליה והיא גורמת לאנשים שיסתכלו בה הרי נקרא שמה נפקת ברא ובשם זונה נקראת. והנה בעוה"ר שכיח הרבה בקהלתנו שבכל יום שבת קודש הולכים נשים ובתולות, מקושטות ומכשילות רבים והולכות בחציפות מצח אשה זונה מאנה הכלם, ודרך הנשים במקומות אחרים כשהולכות ברחובות לאיזה צורך הולכות בצניעות מכוסות בבגדים והולכות בצידי רשות הרבים וכל כבודה בת מלך פנימה וק"ו שלא לשוטט ברחובות ושווקים אנה ואנה שעה ושתים בקומה זקופה ובקול ענות ובקול באשה ערוה וכמה מכשולים באים מזה במעשה ובמחשבה והרהורים והרהורי עבירה קשה מעבירה, ולכן יש לתקן השוקים למנוע דבר הרע הזה

אי נמי שווקים תיקן היינו קלקולי מדות, והמשקולות וגניבה וגזילה הנעשה במו"מ בשוק ולגנוב ולגזול את זולתו הן יהודי או אינו יהודי הוא איסור לאו מפורש בתורה וכולל בין יהודי בין אינו יהודי וקלקול המדות והמדה שאדם מודד מודדין לו ופן מהרה נתמלא הסאה מעון גזל ואונאה ואמרו חז"ל לא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על הגזל שנאמר קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס לכן ראוי לתקן השווקים שיהיה לכל חנווני וסוחר אמות ומדות ומשקולות שלמים ולא יעשה עול במדה ובמשקל ויירא לנפשו כי לא יצליח בזה

ר' יוחנן אמר מרחצאות תיקן להם הנה בבית המרחץ האדם ערום ולא ניכר שוע לפני דל וראוי לשום אל לב ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה וכל קניני עולם הזה המה חוציים אינם דבקים בו כנראה כשהוא ערום ואין דבר שילוהו לבית עולמו אלא צדקה וחסד, וזכיות המצות שבידו הן הון עשיר קרית עוזו

אי נמי מרחצאות תיקן להם, בש"ע א"ח (סי' ר"ל סעיף ג') פסקינן הנכנס למרחץ אומר יה"ר שתצילני מאור הזה ומכיוצא בזה לעתיד לבא. וכתבו האחרונים שמרחצאות שלהם היו נסוקים מלמטה והיו מסוכן מאד שתפחת הקרקע ויפול באש, הנה כל רגע ורגע כל אדם מסוכן שנופל באש בוערת שהם התאוה והחמדה שהם בוערים בלב האדם והגיהנם פתוחה מתחתיו ואם נכשל בעון הרי הוא נופל באש בוערת, ולכן ראוי שכל אדם ישים על לבו שהיא עומד על גחלים בוערים וצריך ליזהר שלא יכוה ואם יחשוב כן תמיד ישמור פיו ולשונו וכל יתר האברים מכל חטא ואשמה

והנה הצרי והתחבושת לרפואת הנפש והדרך המובחר שיבור לו האדם לטהר לבבו לתשובה הוא השפלות והכנעה והיא המדה טובה שאין למעלה ממנה, וישח אדם וישפל איש להיות עניו, מאד והיא המדה שנשתבח בה אדון הנביאים בתורה והאיש משה עניו מאוד והמדה המגונה שאין מגונה ממנה היא גסות רוח ורמי הקומה ותועבת ה' כל גבה לב והענוה מביאה לידי יראת חטא כדאיתא בשלהי פ"ק דע"ז ולהיפוך הגסות מביא לכל מעשים רעים כי שורש כל התורה מה דסני לך לחברך לא תעביד. וה"מ מי שיש לו חבר אבל הגבה לבב אומר מי דומה לי להיות נחשב לי לחבר דלא עבידנא ליה מה דסני לי ומביא לידי עריות ולכל תועבה כי בגובה לבבו נמשך אחר תאוותיו ומביא לידי גזל וכל מה שיש לו הכל הוא מעט בעיניו ולאפס ותוהו נחשב לו, ואם דרך כלל אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, ק"ו לגסי הרוח חומד וגוזל ועוסק והכל אינו מספיק, אשר לא כן הוא מי שלובש מדת הענוה כל מה שיש לו הכל רב בעיניו כי בהכנעת לבבו מספיק לו דבר מועט, ועל גס רוח נאמר כל ימי עני רעים כי תמיד הוא עני בעיניו ועושרו של קרח לא יספיקו לו כי הוא אץ להעשיר יותר ויותר, ועל שפל רוח נאמר וטוב לב משתה תמיד כי תמיד הוא שמח בחלקו ושבע במה שיש לו וא"כ גם מדרך החכמה הוא להרגיל את עצמו למדת הענוה ולמדת ההסתפקות ושטות וסכלות גדול הוא להיות גס רוח כי הוא מצער ומענה את עצמו למלאות תאותו ולא ישבע כי לעולם לא ישיג חפצו לא בכבוד ולא בעושר

ובמסכת אבות פרק ד' אמר רבי לויטס איש יבנה מאוד מאוד הוי שפל רוח (בפני כל אדם) שתקות אנוש רמה וכמה מפרשים עמדו על לשון תקוה דאיך יהיה תקות אנוש רמה. ואני אומר אל תקרא רמה בחיר"ק הרי"ש אלא רמה בקמ"ץ לומר מה שהאנוש מקוה הוא רם ממני ולעולם לא יוכל להשלים תאותו וכוונת התנא שהעצה היעוצה לאדם שיהיה שפל רוח מאוד ואז טוב לך שאם תתגאה לא יושלם לך תאותך כי תקות אנוש רמה ולא ישבע לעולם

או נאמר פירוש תקות אנוש רמה על פי מה שאמרו חז"ל (במסכת שבת דף קנ"ב ע"ב) ורקב עצמות קנאה כל מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו נרקבין ע"ש. והנה ע"י הרקבון בא הרמה כידוע דמסרח והדר גביל. ומעתה מי שיש לו קנאה בלבו תמיד הוא מקוה להיות לו מה שיש ביד חבירו וא"כ תקות אנוש שמעורר, הקנאה גורם הרמה שיהיה נרקב. אי נמי תקות אנוש רמה תקות הוא לשון חוט כמ"ש ברחב את תקות חוט השני הזה תקשרי בחלון, ואמר שתקות אנוש רמה רמז ששום אדם לא ינצל מלהיות רמה ותולעה וההעדר והעיכול קשורה בו ומוכנת לו והמיתה קשורה באנוש ואיך יתגאה ולא יהיה שפל רוח. ועל דרך זה נוכל לפרש ג"כ רמה בקמ"ץ שתקות חוט חבל קשירת האדם הוא רם ונשא וגבוה מאוד שנשמתו היא חלק אלהי ממעל חצובה מתחת כסא הכבוד וצריך האדם לשמור שלא יופסק החבל כי ע"י הגאוה כביכול הקב"ה אומר גבה עינים ורחב לבב אתו לא אוכל ודרשו חז"ל בריש מסכת סוטה אל תקרי אותו אלא אתו וא"כ ע"י גסות רוח נפסק ממקורו ועל זה נאמר (ישעי' י' ל"ג) ורמי הקומה גדועים שהמה גדועים וקצוצים משרשם העליון וא"כ תקות אנוש רמה כולל השפלות והחשיבות רמה ותולעה ורם ונשא שיחוס שלא יופסק משרשו העליון שע"י הגאוה יפול מאיגרא רמא לבירא עמיקתא

ובזה יש לפרש מה שיש לדקדק בדברי התנא שאמר מאוד מאוד הוי שפל רוח כפל לשון, עוד מה זה שאמר בפני כל אדם שמשמעות הוא בפני כל אדם יהיה שפל רוח ובפני עצמו יהיה גבה רוח ואין לך גאוה גרוע כזה שבפני הבריות עושה עצמו עניו כדי שישתבח גם במדת הענוה (וכבר הביא במדרש שמואל דאית דלא גריס בפני כל אדם ועיין בתוס' יו"ט שם) ולפי דרכינו יש לפרש דברי התנא דהנה האדם נקרא אדם לשתי בחינות, האחד מצד רוממותו וחשיבותו שנשמתו היא חצובה מתחת כסא הכבוד ועל הכסא. דמות כמראה אדם ולכן נקרא על שם נשמתו אשר משם חצובה אדם אדמה לעליון כמו שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם, והבחינה השנית נקרא אדם מצד שפלות חומרו כי לוקח מן האדמה ונקרא על שם האדמה אשר לוקח משם. ומעתה יש מקום לומר שהאדם מצד אחד ראוי להיות שפל ונבזה מצד שפלות חומרו כי לוקח מהאדמה שהכל דשים עליה כן ראוי להיות האדם נפשו כעפר לכל, ומצד אחד יש מקום, לטעות שאדם יהיה, גבה רוח מתנשא מצד נשמתו שהיא ממקום גבוה אבל באמת לא כן הוא וגם מצד נשמתו ישח האיש וישפל האדם כי היא הנותנת כיון שנפשו חצובה מכסא הכבוד כל מעשיו לא יספיקו לעשות כפי המוטל עליו ועוד שאם מתגאה, הוא מוכרת משרשיו כמ"ש למעלה הקב"ה כביכול אומר אשכון את דכא וגבה עינים ורחב לבב אתו לא אוכל. וזה כוונת ר' לויטס איש יבנה מאוד מאוד מאיזה צד הן מצד הגוף והן מצד הנשמה הוי שפל רוח בפני כל אדם באיזה פנים שאתה דורש שם אדם אם לשבח מצד הנשמה ועל הכסא כמראה אדם, ואם לגנאי מצד הגוף החומר מעפר אדם מן האדמה הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה וצריך לירא שלא יפול מאיגרא רמא לבירא עמיקתא כמבואר לעיל

ומעתה אחי לכו ונשובה אל ה' ויהיה רעוא שנזכה לשוב בימים הללו בתשובה שלימה. וה' ברוב רחמיו יטהר את לבבנו לאהבתו ויראתו ויקבל תשובתנו ברחמים ויחדש לנו שנה טובה שמה גאולה וישועה אמן: