אהבת ציון טז

ראשון ראשון אמאי לא אמר דשני עונות הראשונים אינן נחשבין כמו דאמר ר"י ב"י (במס' יומא דף פ"ו) עבר עבירה פעם ראשונה ושניה מוחלין לו (ועיין ברי"ף ובר"ן במס' ר"ה וברמב"ם הלכות תשובה). ועוד מנ"ל לרבא דהעון עצמו אינו נמחק. ולפי דרכנו ניחא והכוונה הוא מעביר ראשון ראשון היינו בשתי עונות הראשונות מעביר בהם הראשונות שבהם, היינו התחלתן ומה היא התחלת העבירה המחשבה, והקדוש ב"ה ברוב רחמיו מעביר ההתחלה שהיא המחשבה ולא נשאר רק מעשה בלי מחשבה והוי שוגג ואינו נענש עליה ועל זה אמר רבא דהעון עצמו אינו נמחק לגמרי דהא עדיין נשאר הרושם דנעשה עכ"פ כעבירה בשוגג ולכך אי איכא רוב עונות נחשבים בהדייהו כיון ששתי עבירות הראשונות לא נמחקו לגמרי

ומעתה נחזור אל הראשונות למקרא שהתחלנו ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה הכתוב' מתמיה על סכלתנו שאפי' בהגיע ימי התשובה כמו ימי הסליחות ועשרת ימי התשובה עם כל זה אינם שבים מאהבה וראוי שבאותן הימים נשוב מאהבה לפי שעתה, אנחנו מכירים האהבה העזה שהבורא יתברך שמו אוהב אותנו שהרי בראש השנה ספרי החיים וספרי המתים פתוחים. והנה רז"ל אמרו צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים בינונים תלוים ועומדים עד יום הכפורים זכו וכו'. הנה כל זה מצד הדין אבל הקב"ה מאריך אף אפילו לרשעים אולי ישובו עוד וחסד חנם חוננם בר"ה ויו"כ לכותבם לחיים בחסד, הנה נחזי אנן יתיישב כל אחד ויתן על לבו מעשיו המלוכלכים ומיעוט תשובתו משנה שעברה ואם הקב"ה היה אשתקד ח"ו אוחז במדת משפט עמנו מי גבר יחיה ולא יראה מות, ובאמת בכל השנה עדיין לא נתברר לנו באיזה ספר נכתבנו בר"ה העבר אבל כשמגיע סוף השנה ואנחנו אלה פה כלנו חיים אנחנו רואים למפרע הוברר הדבר שנכתבנו בספר החיים אשתקד ולהבא מי יודע והחי יתן אל לבו ומכירים אנחנו שנכתבנו בשנה העבר לחיים ואנחנו יודעים איש נגעי לבבו ומיעוט זכיותיו ובכל זאת זכינו להכתב בספר החיים אין זה כי אם מצד החסד ורחמים של הקב"ה כרחם חב על בנים והקב"ה אומר אם אב אני איה כבודי ואין איש שם על לב לשוב מאהבת המקום ב"ה להוציא ממסגר אסיר הגלות אשר בעו"ה זה אלף ושבע מאות ועשר שנה נשלם בתשעה באב העבר וכבר הוחל שנת אחת עשרה עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו וכלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ופורקנא בידינו הוא היום אם בקולו תשמעו, ובעוה"ר מחולל שמו הגדול על ידינו וכל מקום שגלו גלתה שכינה עמהם ואין הכסא שלם ולא די שאין אנחנו עוסקים בתשובה לקרב הגאולה אלא אפי' אנחנו מרחקים הקץ במעשינו הרעים ובית שני חרב בשביל שנאת חנם ועדיין השטן מרקד בינינו שני אנשים עברים נצים ואיש את רעהו חיים בלעו אוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה וכל אחד נצב לריב ומרבה מחלוקת בישראל בשביל כבוד עצמו להרבות כבודו המדומה ובעוה"ר רבו המלשינים ומספרי לשון הרע והולכי רכיל אשר אינם חסים לכבוד המקום ולא די שאינם מכבדים הלואי לא היו מבזים שמו הגדול והנכבד והנורא (כאן חסרו איזה שורות) וכל זה גורם מיעוט עבודתנו מאהבה רק מיראה כי אם היינו עובדים את, ה' מאהבה לא היה נחשב בעינינו כל כבוד המדומה ולא היינו רודפים אחר גזל ורבית ואונאה להרבות רכוש ואם יתן איש כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. והנה הכתוב צווח ותהי יראתם אותי שאפי' בשעה שמגיע זמן לעשות תשובה כמו בימים הללו שלא ימלט איש לעמוד באשמורת הבוקר לומר סליחות תחינות ובקשות ורבים מתענים כל היום או מקצתו אין זה מאהבה רק מיראתם ועם כל זה מצות אנשים מלומדה וכל תפלותיהם וכל מעשיהם הטובים הוא שלא בכוונת הלב, והוא תרתי דמתרי אהדדי כיון שמעט שתשובתנו היא רק תשובה מיראה ובמס' יומא, (דף פ"ו ע"ב) מסקינן דבתשובה מיראה הזדונות נעשית לו כשגגות ונשאר המעשה שוגג בידינו וא"כ ממנ"פ או שחסר מצות מפני חוסר המחשבה ואם יאמר דאכתי שכר המצוה בידו הרי גם אחר תשובה מיראה נשארו הזדונות כשגגות והוא מלא עון כפי מעשיו כמו שהארכתי לעיל, ואמר עוד לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר. ולשון לכן דמשמע דזה הוא פרי מעללם מדה כנגד מדה על פי מה דאיתא במס' ב"מ (דף ל"ג ע"ב) דריש ר"י בר אלעאי מ"ד הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם הגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות נעשות להם כזדונות ולבית יעקב חטאותם, אלו עמי הארץ שזדונות נעשות להם כשגגות. ויש לתת לב שמשטחיות מאמר הזה מצאו עמי הארץ מקום לצאת ולפרוק עול תורה מעל צוארם ותמורת מאמר חז"ל שדרשו חרות על הלוחות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה הם יאמרו להיפך בפריקת עול תורה מעל צווארם המה בני חורין אפי' מן המצות ואי משום שגגות נשאר בידם דעכ"פ נעשין לו כשגגות מ"מ כיון שאינו עוסק בתורה הרי הוא בור ואין בור ירא חטא. ואפשר שזה הוא מחשבת און של כמה בעלי בתים שאינן מגדלין את בניהם לתורה ותיכף כשהנער נוער הוא מוליכו עמו לשוק לעסוק במ"מ כדי שיפרקו עול תורה ומצות מעל צוארי בניהם שלא יוחשב להם פשעים וזדונות. אבל אוי להם מעלבונה של תורה וטעות הוא בידם שמי שאינו עוסק אין אור תורה מאיר לו ואי אפשר לו לקיים שום מצוה לשמה וכיון שעושה המצות שלא לשמה א"כ ממילא הוא נענש על השגגות כמו על הזדונות כאשר נתבאר לעיל. ובזה נ"ב פירוש המשנה כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכל שאין יראת חטאו קודמת לחכמתו אין חכמתו מתקיימת דכיון שאינו ירא חטא שאינו מתיירא מפני עבירות השגגות והוא טועה וסובר שעדיף לו להיות זדונותיו נחשבים לשגגות ובשביל זה אינו מחזיר על משנתו אין חכמתו מתקיימת ואינו פועל אלא ששוכח את מה שכבר למד אבל מי שיראת חטא. קודמת לו לחכמתו והוא מתיירא גם מפני שוגג אז חכמתו מתקיימת שהוא מחזיר על למודו שלא ישכח

והנה כאשר נדקדק איך אפשר שבעמי הארץ זדונות נעשין לו כשגגות שאם יודע העם הארץ שעושה עון למה יוחשב לו לשגגה (ועיין במהרש"א ח"א). ונראה לומר פירושו ודברי ר"י בר אלעאי הם בדרך התשובה שהאי קרא הגד לעמי פשעם וגו' הוא להתעורר בתשובה. והנה העושה תשובה, מאהבה זדונות נעשין לו כזכויות והעושה תשובה מיראה זדונות נעשין לו כשגגות ועל זה דרש ר"י בר אלעאי הגד לעמי פשעם דהיינו ת"ח שעושין תשובה מיראה ועושה העוונות לשגנות זה גופא אותן השגגות נחשבין לת"ח לזדונות כי הת"ח היה לו לשוב בתשובה מאהבה כי מאור התורה אשר בו היה לו להלהיב את לבבו לאהבת ה' ביתר עז והיה לו לשוב תשובה מאהבה והוא לא עשה כן ועשה תשובה מיראה ואם כי פעל שזדונות שעשה והוא שב עליהם בתשובה מיראה נתהפכו בשוגג מ"מ אכתי נחשב לו עון זה לזדון מחדש שהיה בידו להפך עוונותיו לוכיות ע"י תשובה מאהבה והוא לא עשה ככה א"כ אותה התשובה מיראה שמהפך הזדונות לשגגות נחשב לו לעון למזיד, ולבית יעקב חטאתם היינו עמי הארץ שאין בהם מאור התורה לעורר בהם אהבת המקום ובחשיכה יתהלכו להתלהב בלבבו אהבת הבורא כל כך כדי שישוב מאהבה ואם הוא שב הוא רק בשמעו מהמוכיח גודל עונשין העתידים לבוא עליו בפרעון עוונותיו מזה יקובל התשובה להסיר ממנו עונשין וזדונות יחשבו רק לשגגות דמדת תשובה מיראה. והנה כל זה שעושה עכ"פ תשובה מיראה והתשובה היא מקירות לבו ומתחרט על עוונותיו מחמת יראת עונש ופעולתו שיסיר ממנו, מחשבת העוונות ויחשבו כל עוונותיו כשגגות למעשה בלי מחשבה. אבל אם היראה גופא אינו פועל בו חרטה בלב והתשובה מיראה שהוא עושה הוא רק כמצות אנשים מלומדה בלי כוונה רצויה א"כ המה מקבלים עונש על השוגג כזדון בשביל המעשה ונענש על המעשה אף בלי מחשבה ובזה נבוא אל המכוון הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו וגו' דבלא זה אם לא היה שיראתם רק מצות אנשים מלומדה אדרבה היו שמחים כשאבדה חכמת סופרים מהם כדי שזדונות יחשבו להם כשגגות אבל עתה שגם יראתם הוא רק כמצות אנשים מלומדה והתשובה מיראה היא ג"כ בלי כיונה הראויה א"כ עונש זה להם מדה כנגד מדה ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר ואינן פועלים בתשובתם שיהיו כעמי הארץ שזדונות נעשות להם כשגגות דאף שיהיו הזדונות נחשבים לשגגות מ"מ נענשים על העוונות מחמת המעשה אף בלי מחשבה. וחוזר הנביא ומקונן הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו הפככם כחומר היוצר יחשב. הנה הנביא האריך עד עתה בגנות מקיימי המצות רק מצות אנשים מלומדה ואינן עושים המצות לשמה ומסתמא אנשים באלה כשעושים איזה מצוה עושים בפומבי לכן יראוהו אנשים, ויפורסם מעשיו, לבריות וזה עיקר כוונתו בעבודתו ואיננו עובד את אלהים רק עובד אנשים, ובעשותו איזה עון ופשע הוא מסתתר לא יראוהו אנשים ועושים עין של מטה כאילו אינו רואה והחמירה תורה בגנב יותר מבגזלן, ומצד היושר והיראה איפכא מסתברא שבעשותו מצוה ראוי להסתתר והצנע לכת עם ה' כי בעשותו המצוה בצינעא בל יראנו אדם הוא בטוח מכל מחשבת פניה ואם ח"ו נכשל באיזה עבירה בשוגג אפילו בסתר ראוי לו לפרסם קלונו כדי שיהיה לו כפרה כמו דקיימא לן במסכת חולין דף מ"א ע"ב השוחט לשם חטאת שחיטתו כשירה שאינה באה בנדר ובנדבה ופי' רש"י והא דלא חשו רבנן דלמא מאן דחזי סבר מחויב חטאת הוא דהאי קלא אית ליה דמי שבא דבר עבירה לידו בשוגג אינו מחפה עליה כדי שיתבייש ויתכפר לו עכ"ל. ועל זה קובל הנביא שבעוה"ר ישראל נהפכו כקשת רמיא שהמצות עושין בפומבי ובקולי קולות והעבירות עוברים בסתר ואמר הפככם כחומר היוצר שראוי לכם לעשות להיפוך, ומעתה אחי ורעי ראוי לנו לשום לב נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה כי עתה העת ועונה טרם בוא יום ה' הגדול והנורא אשר ספרי חיים וספרי מתים פתוחים ובחודש האחרון בשנה ראוי לתקן כל ימות השנה ור"ת אלול אני לדודי ודודי לי וכבר עבר יותר משני חלקי החודש עוד מעט שמנה ימים נשארו לנו היספיקו ימים הללו, לתקן בהם, אשר קלקלנו כל ימות השנה אך רחמנא לבא בעי שיתן כל אחד על לבו לתקן דרכיו ולהכשיר את אשר קלקל ועיוות ולקבל על עצמו הכנעה והשפלות ולהיות לבו תמים לעבודת ה' ושלא לשוב לכסלה עוד ככלב שב על קיאו וראוי להוכיח על עבירות שנכשלים בהם כל ימות השנה לרוב הרגלם ולרוב תאוה. והנה כתיב ביעקב אבינו ויתן את פני העיר ואמרו בפרק במה מדליקין רב אמר מטבע תיקן להם ושמואל אמר שווקים תיקן להם ור' יוחנן אמר מרחצאות