אהבת ציון יד

מיראה שהשב מאהבה זדונות נעשין לו כזכיות והשב מיראה זדונות נעשין לו כשגגות ואשרי איש מי שעושה תשובה כשהוא איש עדיין בכחו בשנות נעוריו והיה יכול עדיין לילך בעצת יצרו והוא מתגבר עליו זה יכול לעשות תשובה מאהבה ונפלאה לו אהבת הבורא מאהבת נשים שהיה מהרהר אחריהם או נכשל ח"ו בפועל, אבל מי שעושה תשובה בסוף ימיו כשהגיעו ימי זקנה ימים שאין בהם חפץ אף שתשובה מועלת אפי' חרב חדה מונחת מ"מ תשובה גרועה היא שכבר פסק ממנו כח היצה"ר וכי חסרי' לגנבא נפשא בשלמא נקיט ועל זה אמר קהלת זכור את בוראיך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה ויגיעו שנים תאמר אין לי בהם חפץ וגו' ותשובה זו שאדם עושה קודם מותו בסוף ימיו בודאי שאי אפשר להתחשב לתשובה מאהבה, והנה אם הזדונות נהפכו לזכיות א"כ היה מגיע לו שכר טוב על הזדונות עצמם וא"כ החסד שעשה הקב"ה עמו היה מגיע לו למפרע על פי הדין שהרי למפרע זכיות היו בידו, אבל אם שב מיראה הטוב שקיבל קודם התשובה הוא רק מרוב חסדו של הקב"ה כאמור למעלה

וזהו שרמזו רז"ל מתחלה ואמת, שאם שב בתשובה מתחלה בעודו בתחלת ימיו והוא עודנו באבו א"כ התשובה היא מדרגה גבוה ומאהבה א"כ הזכיות שקיבל הוא מצד מדת ואמת שמגיע לו שכר טוב חלף אשי עונותיו וניחוחי אשמותיו שנחשבים למפרע ריח ניחוח לזכיות גמורים, ולבסוף שאם לא שב בתשובה רק עד סוף שנותיו בשכבר פסק ממנו תאות עוה"ז א"כ לא נחשבו כזכיות א"כ כל הטוב שקיבל הוא מצד ורב חסד בחסדו הגדול של הקב"ה

ועתה אשא פני לבני החברא קדישא דג"ח שהם רואים בעיניהם כמה מיתות אשר למות תוצאות אשר כמה וכמה מתים בטירוף הדעת ונטרף להם השעה ר"ל ומתים בלי וידוי וחרטה ראוי לבני החברה קדישא להיות כל ימיהם בתשובה ובזכות התשובה תתקרב הגאולה. בלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים, ובא לציון גואל ב"ב אכי"ר. דרוש חמישי

יום ראשון של סליחות תקל"ד לפ"ק בבית הכנסת מייזל פה פראג מאאמ"ו הגאון מו"ה יחזקאל סג"ל לנדא זצ"ל

אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם וגו'

בילקוט זה שאמר הכתוב הפוך רשעים ואינם כל ומן שהקב"ה מהפך במעשיהם של רשעים אין להם תקומה

הנה חז"ל אמרו הלואי שיהיה מורא שמים עליכם כמורא. בשר ודם תדע שכשהאדם עובר עבירה אומר הלואי שלא יראני אדם, ובאמת רוב מעשינו בעוה"ר מזויפים ואפילו המעשה הטוב התפלה וקיום התורה מזויפים ושדופות קדים ואין המעשה מיוחדת להבורא ב"ה רק רוב הכוונה לבני אדם להתיפות ולפשוט טלפיו, ואדם עומד, בתפלה רק שפתותיו נעות ומחשבתו משוטטת בהבלי הזמן וכמו כן תפילין הוא לובש ומעוטר בתפילין על ראשו ואינו מדקדק אם הם מונחים בראש על מקום הראוי וגם אינו מדקדק אם הסופר הגון ואפשר נכתבו בפסול, וכן הוא ברוב עסק המצות שמחוץ לחוש הראות מעשיו נאים ומבפנים נגע נראה בבית אבל למעלה הכל צפוי וכשהקב"ה מהפך מעשיהם של רשעים להיות הפנימי גלוי אז אין להם תקומה. ובזה נ"ל מה שאמר אין להם תקומה היינו שאין לרשעים בעצמם תקומה, דהנה לפעמים אין הרשע עצמו נלכד בעונו ואדרבה הצדיק נתפס תחלה עבור הרשע וכמו שדרשו חז"ל במסכת ב"ק (דף ס' ע"א) אר"ש בר נחמני אמר ר' יונתן אין פורעניות בא לעולם אלא בזמן שרשעים בעולם ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה ע"ש בגמרא. והטעם שהצדיק נתפס עבור הרשע הוא מצד הערבות ועיקר הערבות הוא על מי שהיה בידו למחות ולא מיחה הן מי ששבט המושל בידו להכות באגרוף רשע והן מי שבידו למלאות פיו תוכחת, וכל זה שייך בעבירות שבגלוי אבל מי ששבע תועבות בלבו יבא בעל המחשבות ויפרע ממנו ואין בזה משום ערבות וכמ"ש (דברים כ"ט כ"ח) הנסתרות לה' אלהינו ועיין פירש"י שם. וזה כוונת המדרש כל זמן שהקב"ה מהפך במעשיהם של רשעים שצריך להפוך מעשיו הפנימי לחוץ שמצד חוץ נראין מעשיו רצויים רק שהקב"ה יודע מחשבתו ומהפך במעשיו לראות צד הפנימית שחשב מחשבת און אז אין להם תקומה כי בזה אין הצדיק נתפס בעבורו. ובזה י"ל פירוש הפסוק בפרשה זו והיה בשמעו את דברי, האלה הזאת והתברך, בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלוח לו כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה וגו' והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל וגו' והיינו משום שעתה כרת עמהם ברית על הערבות ובודאי מי שיחטא בגלוי ראשי שבטי ישראל ישלחו בו יד להענישו שהם ערבים בעדו ופן יטעה השומע לאמר כי גם על הנסתרות כרת ברית על הערבות וכדעת ר"י במס' סנהדרין (דף מ"ג ע"ב) שאחר שעברו את הירדן נענשו גם על הנסתרות ואז יאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך וגו' שיעשה במחשך מעשיו ואז לא ירגישו בו להענישו בידי אדם וגם מן השמים לא יענישוהו כי הצדיק נתפס בעונו וכמ"ש לעיל ונאכל גדיש או הקמה ולזה קאמר אז יעשן אף ה' באיש ההוא בו בעצמו והבדילו לרעה מכל שבטי ישראל שהוא נבדל מהם ואינו בכלל הערבות. באופן שעל פנימית המחשבה צריך האדם להשגיח על עצמו שלא ישתקע בהבלי המחשבות ונמצאו כל תפלותיו פסולות ואם ח"ו יתגבר יצרו עליו בזה גרע מעבירות שבגלוי כי עבירות שבגלוי אולי ימצא אדם מוכיח אשר יוכיחנו על פניו וישיבנו מדרכו הרעה, אבל מחשבות שבלבו מי יודע מחשבת און שלו להוכיחו. ועקר העבודה היא המחשבה ועל כן יזהר כל אדם במעשיו הטובים שיהיו טובים ממש מצד המעשה ומצד המחשבה שהוא הפנימית והחיצונית. וזה נ"ל פירוש המשנה הפוך בה והפוך בה דכולא בה והנה צריך להבין כפל הדברים ולדברינו יובן שעיקר קיום המצות ולימוד התורה יהיה לשמה שיהיה נאותה מצד המעשה ומצד המחשבה ואז החיצוניות והפנימיות הוא טוב וזה שאמר הפוך בה הפוך בה שכאשר תעסוק בתורה ובמצות תראה שלא תבוש במעשיך לא מצד המעשה ולא מצד המחשבה שאף אם יהפכנו לעתיד המעשה הפנימית לחוץ יחליפה וזה הפוך והפוך לאיזה צד שיתהפך יהיה טוב

ובזה נלענ"ד כוונת חז"ל כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו כי השליא היא להגין על הולד שלא יתלכלך בדם ורפש במעי האשה ועור השליא מצד החיצון היא מלוכלכת וצד הפנימי שהולד צרור בתוכו הוא נקי להגין על הולד ואם היתה נהפכת על פניו היה יוצא מנוול ומלוכלך וכן בדרך זה בעוסק בתורה שלא לשמה הנה נהפך הוא מצד חוץ נראה יפה אבל מצד הפנימי מחשבותיו מלאו קיא צואה ואם יתהפך כאומר חותם יתיישב בהאיך אנפין יתחזא קמי מלכא אוי לאותה בושה, ובסליחות אנו אומרים באלו פנים נשפוך שיחים, כי אם למראה עין נראה הפנים יפה אדמוני עם יפה עינים אבל קמי שמיא גליא כי נהפך הודו למשחית כי הכרת פנים ענתה וכל עונות ופשעים כתובים על מצחו על כן בושנו להרים פנינו

והנה כתוב אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה וראוי לאדם כל הימים לירא מפחד ה' ומהדר גאונו וק"ו בימים האלה מה תעשו ליום מועד וליום חג ה' בקומו למשפט הי תורה והי מצות דמגנו עלן ואנחנו מלאים עונות ופשעים כל היום שמו של ממ"ה הקב"ה מנואץ בפינו בדברי נבלה ובדברי שקר ולשון הרע וקשרי בוגדים ומלשינים וחילול השם וקנאת איש את רעהו ונקימה ונטירה והסגת גבול וגניבה וגזילה ועונשין של מדות במדה במשקל ובמשורה וחילול שבת והסתכלות בנשים ויד ליד לא ינקה רע, אשר כל העבירות החמורות הללו נשתרגו עלו על צוארינו בייא בייא דין דאחרביה לביתא ולמקדשא ועדיין לא נטהרנו. והנה בתחבולות תעשה לך מלחמה אם יש בידך חבילות עבירות תעשה חבילות של מצות וכבר אמרתי הי מצות, דמגנו עלן כי אנחנו כלי ריק מן המצות, ואם יאמר האומר אפי' ריקנים מלאים מצות כרמון כבר אמרתי שהמצות שלנו שדופות קדים ורובם רק מצות אנשים מלומדה לא לכבוד הבורא ועל זה נאמר (הושע י"ב א') סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל, והנה אם כוונת הנביא על העבירות הלא העונות הם מסך מבדיל בינינו לבין אלהינו ואיך נאמר סבבוני הלא רחוק מעמנו הוא ואתה לא יגורך רע כתיב. אך לפי דרכנו זה, קאי על המצות שאנו עושים שע"י המצות אנו מתקרבים אליו יתברך ואמר סבבוני שאפי' במה שהמה סבבוני דהיינו קיום המצות הוא בכחש ובמרמה כי הכל מלא פניה והלואי יהיה מורא שמים כמורא בשר ודם וכשם שאדם העובר עבירה אומר הלואי שלא יראני אדם כך כשעושה מצוה הוא אומר הלואי יראוהו אנשים ונמצא שאין שום פנימית בהמצוה. וזה נ"ל פי' הפסוק (בירמיה ב' כ"א) ואני נטעתיך שורק כלה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה. ולכאורה תיבת לי מיותרת ודי באמרו איך נהפכת סורי הגפן נכריה או איך נהפכת ממני אבל נהפכת לי אין לו שחר. ונראה עפ"י דרכנו שהכתוב מתמיה שאנכי נטעתיך כולו זרע אמת להיות דובר אמת בלבבו אפי' נגד בשר ודם ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה שהפוכך הוא רק לי שנגד בני אדם מעשיך מתקבלים שרואים אותו, לבוש בתפילין ומתפלל ובאמת התפלה בלי כוונה והתפילין מונחים על ראשו בהסח הדעת ומי יודע אם נכתבו כראוי שלוקחים תפילין ומזוזות מן הבא בידם מסופר דלא אתמחי, וזה שאמר איך נהפכת לי סורי גפן נכריה שרק לי נהפכת ולא לנגד בני אדם

ובזה יש לפרש הפסוקים (ישעיה כ"ט י"ג) ויאמר ה' יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר. הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו הפככם אם כחומר היוצר יחשב וגו'. הנה הדקדוקים רבו ומאי כי נגש העם הזה ומה היה חסר באמרו, יען העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני וגו' גם ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה הוא לכאורה מיותר דהא כבר אמר שלבו רחק