אהבת עולם צט

פרשת משפטים

אם כסף תלוה את עמי את העני עמך וגו' אפשר לומר לענ"ד בס"ד בהקדים מ"ש רז"ל אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה דכתיב שלח לחמך על פני המים ואין מים אלא תורה וכו'. וכתיב כי בצל החכמה בצל הכסף. וע"י הצדקה מקרב קץ הגאולה דכתיב כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וכו'. וכתיב ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. וז"ש אם כסף תלוה ר"ל אם רצית לעשות צדקה עשה אותה את העני עמ'י הוא הת"ח הנק' עמי שהם עמי במחיצתי על התורה ועל העבודה יומם ולילה. וא"ת מה הנאה לי מזה יותר מאחר לכן אמר א"ת עמ'י גי' יהיה חלקך בגן עדן אלהים חיים. לקיים מ"ש כי בצל החכמה בצל הכסף. גם ע"י הצדקה מקרב קץ הגאולה. ז"ש א'ם כ'סף ת'לוה ר"ת עם התי' גימ' משיח בן דוד. וצריכה הצדקה להיות נקיה מגזל ועולה כי הקב"ה שונא גזל בעולה וז"ש אם כסף גימ' נקי גזל ע"ה. אותה שעה תלוה את עמי עשה צדקה ובזה תקובל לפני ה' יתברך

אם כסף תלוה את עמי את העני עמך וכו' אפ"ל בס"ד לענ"ד בהקדים מעשה אחד שהובא בספורים. וכה תוארו. מעשה באדם אחד שהיה עשיר מופלג ושמו נודע בשערים. והיה מצמצם עצמו על הוצאות בני ביתו בדקדוק גדול וכל שכן על אחרים ויהי לאיש ההוא שכן קרוב והוא איש בינוני. והיתה אומנותו ומלאכתו שמוכר יין ומזה היה מתפרנס להביא טרף לביתו. ומחמת שהיה נדיב לב ביותר עד שיעור שכל גבאי צדקה הבאים אצלו מלבד שלא היה משיב פניהם ריקם ח"ו אלא אדרבה היה מעניק להם מפרי צדקתו ביתר שאת ובשופע גדול. ופעמים הרבה שאזניו תשמענה בצער העניים והיה הוא בעצמו הולך בצניעה ונותן לכל אחד ואחד מהם כפי הראוי לו. ובזה היה חביב ואהוב לכל. וכל אנשי עירו היו תמהים על מעשיו הנמצא כזה איש נדיב לב או הנשמע כמוהו. ויהי כי ארכו לו הימים וסוף אדם למות נפטר אותו עשיר לבית עולמו. תיכף ומיד הלך שכנו הנז' אצל רב העיר וביקש ממנו שישתדל לעשות הספד ושיסדר עליו דרוש ברבים בקהל רב כנהוג ויאות לגדולי ארץ. וכשומעו הרב את בקשת השכן הנז' ענהו ואמר מהו השבח אשר נמצא בו לספר בו ברבים. בשביל שהיה עשיר גדול ולא היה מהנה אחרים מנכסיו. ועוד שגם אנשי העיר לא יכונו להתאסף ולבא להספידו. השיבו השכן הנז' שאני בעצמי אשתדל לקרוא להם איש איש ממקומו לאסוף אותם לבית הכנסת. אמר לו הרב כן תעשה כאשר דברת. ומיד רץ והלך בזריזות גדול וקרא לכל העם יחד ונאספו שמה כל ההדרי'ם. והרב הנז' היה מסופק בינו לבין עצמו איך יוכל לספר בשבחיו כי נעלמו ממנו. וכשראה השכן הנז' כי הרב חושב מחשבות ושלא יוכל לספר בשבחו כנז'. פתח פיו בחכמה ואמר נא אדוני מורינו ורבינו יחשל"א אם ירשני מעלת כבודו יחזקני לעלות לתיבה לספר בשבחו בתוך קהל ועדה. ומיד נתן לו רשות לעלות לתיבה. ועמד השכן הנז' ואמר יוודע לעיני מע' מורי ורבותי שכל הצדקות אשר הייתי עושה הם כולם היו מממון של הגביר הלז אשר אנחנו עסוקים בהספדו תנצב"ה. וכל כונתו היה לש"ש כמאמר הכתוב מתן בסתר יכפה אף. וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל מעלה ב' שבצדקה הוא שאינו יודע הנותן למי נותן והמקבל אינו יודע ממי מקבל. ועוד זאת היתה מעלה אחרת עמו שקודם שנלב"ע הגביר הלז הניח אצלי סך ממון בתורת פקדון לחלקו לצדקה