אהבת עולם פז

עליהם והוא ע"י הצדקה וגמילות חסדים שקודם צאתם ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה. א"נ ע"י האהבה דכתיב ואהבת לרעך כמוך. והשלום דכתיב בקש שלום ורדפהו. והאחדות שהיה ביניהם כאז"ל על פסוק והוא באח'ד אחד לא נאמר אלא באחד שאין השכינה שורה אלא כשהם באחדות. א"נ ע"י דם מילה דם פסח דכתיב ואעבור עליך וכו'. א"נ ע"י האמנה דכתיב ויאמן העם כי פקד ה' את עמו. א"נ והלשון כאז"ל שלא שינו את לשונם שהיו מספרים בלה"ק. זה הוא אותיות ירב"ה כנז"ל הם בגימ' על ידי הצדקה ובגמילות חסדים ע"ה. דכתיב זרעו לכם לצדקה וקצר לפי חסד. א"נ ע"ה גי' על ידי אהבה ושלום והאחדות. א"נ דם פסח דם מילה ההאמנה והלשון. דין גרמא שיצאו קה"ז. א"נ אותיות מלחמה כזה מ"ם למ"ד חי"ת מ"ם ה"א. מספר תרנ"ח בגימ' הם דצ"ך עד"ש באח"ב יחד כולם. א"נ גם נוטלין ממונינו בחזק יד ויצאו זה. עב"כ= א"נ מלחמה במילואו כנז' והתיבה עם ב' כו' גי' קשה עלינו מאד מאד. עוד והיה כי תקראנה מלחמה ותיבת מלחמ"ה ר"ת מאת השם מכות חזקות למצרים. למלאות חפצינו הלואי מותינו מחיים. חטאת מצרים מזכרת היא לעולם. מגמת חפצם להכביד השעבוד מאד. מהעבודה הקשה חצות לילה מתייעצים. מרב חטאתם מצרים היתה לשממה. ממעלליהם הרעים מצרים חרפה לעמים. משמי מרומים לרב חטאיהם הרעים. הגזירה למצרים מיתות משונות חמורות. מלאכי חבלה למצרים הצוררים משחיתים. להם האף חימה ממיתם לכלם. מצרים הישנה חריבה לכל מאוסה. חשבו להמית הילדים מצאתם מרחם. דכתיב כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. מלך לעד הוא מפר חשבונם. מכת הבכורות חצות (לילה) לפגרים מתים. מצרים מיללים השק לגופם חונים. מקריעת הים מחשבותם חפפה לראשם. מירידתם לים חזרו מים (לראשם) הטבעו. חשבונותם מדה לנגד מידה היתה. חזר הקיאם ליבשה מצרים מקברים. חשבון מספר למען מדלג הקץ. א"נ מעלם ממצרים לקבל התורה חביבה. א"נ חבתם לפני המקום מיותר מעלות. השם ממרום מראה חבתו להם. השם מלך חנון לוחם מלחמותיהם ודוק. א"נ תיבת פרעה מצרים עם הכולל בגימטריא נחש ועקרב. שהם דומים זה לזה שניהם מזיקין כמשל בעל התל ובעל החריץ. ואת היותר. ונוסף גם הוא על שנאינו וההוספה היא ע"י פריה ורביה ותיבות הנז' בגימ' שתדע. א"נ עם ב' כו' גי' כנגדה נבטל מהם פריה ורביה. א"נ על ידו הם פרין ורבין ע"ה, ונלחם בנו ותיבת בנ"ו כזה בי"ת נו"ן ו"ו בגימ' על ידי רבוי האוכלוסין בדק'. ודין גרמא ועלה ואות הואו דתיבת ועלה היא לסברא דואו לחלק כמו ועבדום וענו אותם כלומר מזה הטעם או מזה הטעם יצאו קודם הזמן. ואותיות עלה כזה עי"ן למ"ד ה"א בגימטריא רד"ו. שלא ישבו כי אם רד"ו שנים

עוד נ"ל לפרש בפסוק הנז' הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארן. ופרז"ל הבה נתחכמה לו למושיעם של ישראל וכו' אם יראה בעמו"ר שבא הכתוב לרמוז באמרם הבה נתחכמה לו שכונתם שיתחכמו לגרום איזה סבות שח"ו שתסתלק השכינה מישראל שהשכינה משלמת המנין והוא פן ירבה שירבו ישראל במצות ובמעשים טובים כנז'. ובזמן שישראל עושים רש"מ שכינה שרויה ביניהם ועי"ז הם נגאלים. ובזה והיה כי תקראנה מלחמה ותיבת מלחמ"ה בנוט' מהשם להלקותינו חלף מעשינו הרעים.