אהבת עולם פה

אשריהם ישראל הדרים לתוכה. ישוב הדעת לעבודת אל. אם יעזור ה' לחיים= לקבוע הדירה ארץ ישראל. ארבע הקצוות יבואו ליראות להקביל אור השכינה יחד. אשריהם להאורחים הבאים יכבדום. אכסניא הראויה להם ימציאו. למערות הצדיקים לבתי הכנסיות לבתי המדרשות איתם ילכו. אל התשוקה להם יעשו. למערות הצדיקים יתאספו אגודות. ילמדו התהלים אחת לאחת. לעלוי הנשמות ילמדו אדרות. אחר יתנו הנדבות לקופות. אדון העולם ישלם להם. ישפיע להם לרב הטובו'. יברך אותם לרב הברכות. יחזירם האל לשלום אמן. הצדקה לישוב ארץ ישראל= לשלא יצטרכו אין המינה. לכבוד ארץ ישראל הקדושה= ישתדל לשלוח הקצוב אליהם. לבטל הצער אשר יגיעם. הסכנות לא יתראו אליהם. אז יהיה להם הרוחה. השלוחים לכללות ארץ ישראל ימציאו להם אכסניא המעולה. אל יצריכום לדמי הוצאות. אפסידה המרובה לאין ידם. ישתדלו לעשות הטובה אליהם. יזדרזו לקבוץ הנדבות אליהם. הקצובים יחד לארבע ארצות. אשרי המשתדל לקיום ישובם. המחזיקים להם יברכם אל. לגבאים המשתדלים ישמרם אל. לרב הברכות יברך אליהם. לשכר הצפון יתן אליהם. אורך הימים לשנות החיים. המקדיש לחבת ארץ ישראל. לדגל התורה ירים אשריו. אחריו הון לא יועיל. ארץ יקרה לתורה הדרה. לעסק התורה ישמרם אל. אורות התורה יאירו להם. אמרי התורה לפרד"ס ילמודו. להתגלות אליהם הרזין יקירין. ישיבתה אין למעלה הימנה. אחזוקי הכל יתאוו לראייתה, הפה אין יכול לספר. הקולמוס אין יוכל לרשום. יופי השבח אחת לרב. ההולך לתוך ארץ ישראל= לארבע אמות יכפר העונות. כאז"ל כל ההולך ארבע אמות בארץ ישראל מוחלין לו על כל עונותיו. אוירה לזיו התורה יחכים. המשחית לא יעבור ארצה. לחבוט הקבר אל יראה. למנוחת הנפש ארץ יפה. לתחיית המתים אתחלתא יקומון. השתדל לדירת ארץ ישראל. לקדושתה הכל יהללו אותה. יזכה המשך אורות לנשמתה. אבניה לזוהר החמה יזהירו. אילני הפירות לדבש יכריעו. אילני הגפן יינם לנסכין. לזיתה ידליקו את הנרות. לעיקר השופע ארץ ישראל התמצית ילך לשאר ארצות. ארץ לכלילת יופי הדרה. ארץ הטומאה יקיאה לחוצה. לא יזכו היקבר ארצה. השרים אין להם יד. הנחש העקרב אל יזיקו לעולם. לאריכות ימים ארץ הקדושה. דכ' למען ירבו ימיכם וכו' הכלל העולה אם יכולת בידו לפרנס את עצמו ושלא להטריח על הצבור אלא יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. אפ' שזה רמז [איל"ה] הכלל אם יכולתו להתפרנס אבל הסכמתו יטריח לאחרים לצד הטוב ילך. [איל"ה שלוח"ה] המגדל יתום לתוך אהלו. ונותן שכר ללמדו חכמת התורה. ואחר חכמת האומנות שירויח לעצמו. כאז"ל כל תורה שאין עמה מלאכה וכו'. ולהשיאו שכר התגמול לאין חקר. [איל"ה] לתת הצדקה אחר יפיים. [שלוח"ה] שהנותן ומפייס חביב לפני האל. חלק העני לקט שכחה ופיאה. שצריך לעזוב חלקם והם הבעלים. שהמצות וקיומם חביבין לפני האל. שכר חסדם ותגמולם לעולם הבא. שכר הרבה לאין חקר ומספר. ומרב חסדי שיזכו לזיו השכינה. [הנות"ן] הטוב תתן נדבה ואחר נחמה. כלומר דברי פיוסים. [אמר"י] ישראל רחמנים מחוכמים אמונים [שפ"ר] פדיון שבוים רודפים. באו"א אפשר שזה רמז הכ' הנות'ן שצריך לתת הצדקה תחילה. ואחר הצדקה אמר'י שפ'ר שהוא הפיוס. וגם ע"י הצדקה ועסק התורה מכניע כח ס"מ ופלונית מלבד שם אל המחייהו זה הוא הנות'ן שהיא הצדקה.