אהבת עולם ז

אבל חוה ה'יא א'כלה ת'חילה ו'אחר ב'עלה, כתוב בס' הפליאה הבי"ד הרב מדרש תלפיות די"ח ע"א וז"ל אמרה חוה לאדם אני ראיתי בחלומי שהדבר כן אם נאכל מעץ הדעת נהיה כאלהים. וזהו א'מרה ו'ראיתי ב'חלומי ה'עץ ת'אכל. ולמ"ד שעה"ד גפן היה סחטה ענבים ונתנה לו וז"ש ו'מפרי ה'עץ א'שר ב'גן ת'שתה ו'סחטה ה'ענבים א'מרה ב'כבוד ת'שתה. ב'פחות ה'זית א'כול ו'שתה ת'מיד. ר"ל שאכילה פחות מכזית לא מקריא אכילה ואינו נענש עליה כדאיתא במדרש ס' שערי שמים אבל מה שענש הקב"ה לאדה"ר על עה"ד הוא משום שאכלו עם הצטרפות שארי מאכלים וההיתר מצטרף עם האיסור כדאיתא במס' נזיר. והאדם ס"ל שלא חטא דלדעתו ההיתר אינו מצטרף לאיסור. ולזה השיב לו להקב"ה אכלתי ואוכל כנז' יע"ן ר"ת ואהב"ת א'כילה ב'שיעור ה'זית ו'לסעודה ת'חשב. ו'השתיה ה'יא ב'כביצה א"ל ת'חסר. גם ידוע דאית מאן דס"ל דאכילה לאו בכלל שתיה וזהו ו'לדעת ה'יש א'ומרים ב'אכילה ת'ליא. כמובא בס' יושב אוהלים פר' בראשית מ"ש בענין זה עי"ש. וז"א ו'רבותינו ת'יקנו ה'שתיה ב'כלל א'כילה. ועי"ז ב'אכילה ו'בשתיה א'ת ה'דינים ת'עוררו. שכן תמצא תיבות א'דם חו'ה גי' די'ן. וזהו ה'דין ב'מספר א'דם ו'חוה ת'מימים. גם אמרו רז"ל טעם שחוה האכילתו לאדם מעץ הדעת טוב ורע בעל כרחו הוא מחמת שחששה פן תמות היא ויקח לו אשה אחרת בלעדה ומקנאתה בזה האכילתו בעל כרחו כמ"ש הרב בעל תורת משה ז"ל עי"ש. וזהו ר"ת א'פשר ת'מות ה'יא ו'יחליפנה ב'אחרת ת'כונתה ב'חיים ו'במות ה'יות א'צלה. ו'הקנאה א'צל ה'נשים ת'חילתה ב'חוה

עוד אמרו רז"ל טעם שאסר להם הקב"ה אכילת עץ הדעת הוא משום שאסור לזר לאכול תרומה ועה"ד היה תרומת אילני הגן. וזהו ר"ת ו'העץ ת'רומת ה'גן א'סור ב'אכילה. ו'הכהני' א'וכלים ת'רומת ה' ב'טהרה. ו'המחלל א'ת ה'תרומה ב'מזיד ת'מיתוהו

גם אמרו רז"ל שאדה"ר לא רצה לאכול מעץ הדעת עד שהראתה לו חוה דם נדה. וז"ש ת'שובתה ה'יא ב'נדתה ו'תפסה א'ותה. א"כ בזה נתחללה ה'תרומה ו'נטמאה א'ותה ב'חולין ת'אכלו. גם ארז"ל על פסוק האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל שהיתה מכה אותו בעץ עד שהאכילתו בע"כ. וז"ש ו'האשה ב'עץ ה'כתני ת'יכף א'כלתי. ו'מרוב ה'הכאות א'שר ב'דעתה ת'מיתני. ת'יכף ה'אכילה א'ותי ב'כח ו'גבורה

גם אמרו רז"ל האשה אשר נתתה עמדי רמז ע"פ ומוצא אני מר ממות את האשה כלו' האש"ה שהיא שוה לאיש במספר. ה"ז מר ממות. וזהו ר"ת א'נחנו ה'אשה ו'איש ב'מספר ת'ואמים. ו'לתווך ה'שלום ב'ינינו א'כלתי ת'יכף. כמ"ש רז"ל בענין השלום ובפרט בין איש לאשתו. עוד אמרו במדרש דיותר בינה יש לאשה מבאיש דכ' ויבן ה' אלהים את הצלע וכו' ודרשו ויב'ן ר"ל בינה ולזה השיב אדם לה' האשה אשר נתת עמדי וכו' כיון שהיא אשה ויש לה בינה יותר ממני בודאי שהבינה דבריך יותר ממני וכו' כמ"ש הרב מדרש תלפיות די"ז ע"ש וזהו ו'הבינה ת'מצא ב'יותר א'צל ה'נשים. ו'מבינתה ה'יתה ב'הכרח א'ל ת'אכל

גם ארז"ל או"ח ע"י אכילת עה"ד גרמו מיתה לעולם אבל מטעם שהקב"ה ציוה בתו' על פו"ר תחילת כל המצות לקיום המין כי לא תוהו בראה לשבת יצרה. מזה מוכח דהמיתה קצובה מקודם ולא מסיבת אכילת עה"ד כמ"ש בזוה"ק פ' שלח לך דף קנ"ט ע"א עי"ש וז"ל ר' אבא שאל דהא אורייתא הוות תרי אלפי שנין עד לא איברי עלמא וכתיב בה באורייתא אדם כי ימות באוהל. איש כי ימות. וימת פ' ויחי פ'.