אהבת עולם שסא

לאביהם וא"ת שלהיותו קטן מכולם סבר שאסור להוכיח לגדולים ממנו הלא כתיב הוכח תוכיח את עמיתך ודרשו רז"ל הכפל אפי'. תלמיד לרב יכול להוכיח ולמה לא הוכיחם וסיפר לאביו ולכן חטא בזה אמנם הוא סבר לעולם תלמיד לרב אינו יכול להוכיח ומ"ש הוכח תוכיח דברה תורה כלשון בני אדם. ולכן כשרצה מרע"ה לידע אם יוכל להיות כ"ג ולא יעכב מה שסירב בשליחות בטענת אנכי אעלך אמרת ואני איני אנכי צריך אתה להעלותם ולא פירשתי כפל אעלך גם עלה אלא סברתו דברה תורה כלשון בני אדם. או דרשינן הכפל ואנכי שאמר הוא בכח ולא בפועל ועל כל פנים צריך בשר ודם להיות אמצעי ואני חטאתי במה שסירבתי מה עשה שאל אם ימנה כ"ג מיוסף אם יאמר מנה מיוסף ולא יעכב מה שהביא דבה רעה לאביו ולא הוכיחם הוא בעצמו אפי' שהוא קטן שהרי כתיב הוכח תוכיח אפי' תלמיד לרב א"כ מוכח שסברת יוסף שדברה תורה כלשון בני אדם הוא אמת וא"כ גם אני אענה חלקי ואומר שלי נאה להיות כ"ג כי לא חטאתי במה שסרבתי בשליחות כי מ"ש אעלך גם עלה דברה תכב"א ולא דרשינן הכפל ואנכי כפשוטו שיהיה בפועל ולא ע"י ב"ו. וכיון שאמר מלשני בסתר רעהו למה דבר בסתר לאביו הי"ל להוכיחם בפרהסיא ואפי' שהיה קטן מכולם הלא כתיב הוכח תוכיח מכל מקום אפי' תלמיד לרב ולא אמרי' דברה תכב"א וכיון שהלשין בסתר אותו אצמית ארחיקהו מן הכהונה כמצורע שאינו ראוי להיות כהן גדול וא"כ שאין אני אומר דתכב"א מעתה פי' הפ' של אעלך גם עלה דרשי' הכפל כמ"ש ויהי' אנכי בכח ולא בפועל כ"א ע"י אמצעי ויפה היה שולח אלי ה' ואני שסירבתי חטאתי ואיני ראוי להיו' כ"ג. הטענה הה' היא דסבר גדולה עבירה לשמה כמצוה שלא לשמה ולכן סירב בשליחות לא לעבור על דבריו יתב' ח"ו אלא לשמה עשה אם בשביל ישראל שיזכו לגאולת ה' אם בשביל כבוד אחיו הגדול וכתי' ואת אמך ו' יתירה לרבות אחיך הגדול. אמנם התנא באבות הזהיר ואמר הוי רץ למצוה קלה שהיא מצוה שלא לשמה ובורח מן העבירה אפי' שהיא לשמה והט' שמצוה שלא לשמה גורמת מצוה אחרת לשמה ועבירה לשמה יגרום עבירה שלא לשמה וכיון שהתנא במילי דחסידותא לא נתן רשות לעשות עבירה לשמה א"כ לא היה לו למשה לעשות עבי' לשמה. והנה יאוד' לא היה כונתו כלל לעשות זנות עם תמר ולא הכירה שהיתה תמר אמנם לא היה ביד יאודה עון כ"א מה שהגביה את עיניו וראה אותה ונתן יד למלאך התאוה שיתגרה בו שהרי כבר אמרו התוס' שקודם מ"ת לא היה מתאוה לזנות מה שעיניו לא ראו ואפי' שכונת הבורא היה שיצאו משם מלכים וכיוצא לא היה יכול לשלוח למלאך התאוה שיתגרה בו בלא ראות עיניו של יאודה ולכן ויראה יאוד' וכו' ויט אליה אל הדרך מלאך התאוה כמ"ש רז"ל ונמצא שאין ביד יאודה עון אשר חטא כ"א ראות עיניו וה' גמר בעדו ע"י מלאך התאוה כדי שיצאו מלכים ונביאים וא"כ הוי ליאודה עבירה לשמה שהוא ברצון יצרו לא חטא כ"א ברצון הבורא וא"כ משה ויאודה שוים בחטאם ולכן שאל משה ואמר אמנה כ"ג משבט יאוד' ואם היה אומר ה' טוב דברת לך ומנה מיאודה אז היה אומר משה הלא יש בידו עבירה שלא לשמה מתמר והתנא במילי דחסידותא הזהיר שלא יעשו עבירה לשמה והכתוב צווח תומיך ואוריך לאיש חסידך