אהבת עולם לה

אחיך בן אמך והקשו בגמרא וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית ותירצו לא מבעיא קאמר ל"מ אחיו מן אביו לא תשמע לו כי הוא רוצה לדחות אותך מחלק ירושה. אלא אף אח מן האם שאינו יורש עמך אפי"ה לא תשמע לו. והנה ידוע דטעם ששרה אמנו זי"ע רצתה שתגרש האמה ובנה הוא מפני שראתה שישמעאל היה מצחק בע"ז כמ"ש ותרא שרה את בן הגר מצחק ויראה שמא יפתה את יצחק ואפשר שישמע לו כיון שאינו נוגע בירושה כמ"ש ע"פ ולבני הפלגשים נתן אברהם מתנות לזה אמרה טעם שמחוייב שתגרש אותה שמא ח"ו יפתה את יצחק הוא מפני כי לא ירש וכו' ודוק

במדרש כשראתה שרה שאין משה נכנס לארץ אמרה גרש האמה הזאת ואת בנה. והוא תמוה. ויובן בהק' משארז"ל דשעבוד מלכיות שאנו שרויים בו הוא להשלים גלות מצרים ואמרו עוד כי ישראל נתחייבו לפרוע חוב אביהם שאמר במה אדע וכיון שירשו א"י מאביהם נתחייבו מדין יתומים שירשו קרקע מאביהם חייבים לפרוע חובו. עוד אמרו טעם למה לא נכנס משה לא"י שאם היה נכנס לא היו ישראל נגלים והגלות מוכרח כדאמרן. עו"ן דאיתא במדרש למה הרעות לעם הזה ולא לעשו ולא לישמעאל ולפי מ"ש שהגלות דין גרמא מחמת ירושה שירשו מאביהם א"י ונתחייבו לפרוע חוב אביהם לא יצדק אומרו למה הרעותה וכו' ולא לעשו וכו' כיון שאינם נוטלים חלק בירושת הארץ דין הוא שלא ישתעבדו. ועתה אתי שפיר המדרש כשראתה שרה שאין משה נכנס לארץ הוקשה לה למה לא נכנס אלא ודאי הטעם הוא שאם היה נכנס לא היו ישראל גולים והגלות מוכרח כדי להשלים השעבוד. וק' למה ישראל ולא עשו? ובהכרח להשיב הוא מפני שאין יורשים בא"י והו"ל כדין יתומים שלא ירשו מאביהם שלא נתחייבו לפרוע חוב אביהם וא"כ השתא שפיר אמרה גרש בן האמה הזאת: פרשת חיי שרה

ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל ר להיות לשרה ארח כנשים. יל"ד כיון דכל גופו לא אתא לאשמעינן אלא דשרה אין לה אורח נדות מה לו דאברהם ושרה זקנים מי לא ידע בכל אלה. ותו מה מהות וענין באים בימים. ואפ"ל דטובא אתא לאשמעינן והוא כלפי מה שפסק מרן הק' בי"ד סי' קפ"ד בשעת וסתה צריך לפרוש ממנה עונה אחת וכו' במ"ד אמורים בגדולה אבל בקטנה שלא הגיעה וכו' אין צריך לפרוש וכו' והוא הדין לזקנה שנסתלקו דמיה ע"כ. והנה למעלה ראש באותו סימן פ' וסתות זמן קבוע אורח בנשים. מעתה הדק היטב מקרא קודש הזה דהכי קאמר דאברהם ושרה זקנים ומפני זה היו באים בימים נקודה בפתח לרמוז על הימים הידועים ור"ל שהיו משמשים בימים הידועים שהם ימי וסתה. דלכל אשה יש לה וסת קבוע לפחות משלשים לשלשים וכמ"ש מרן ז"ל ואף עפ"כ לא היו נמנעים מלשמש ביום שלשים ג"כ אם היה ליל עונתה. וטעמא טעים כי חדל להיות לשרה אורח כנשים דהיינו שפסקו דמיה ולא נשאר לה וסת שהוא אורח כנשים ודוק: פרשת תולדות

ורבקה אוהבת את יעקב (כ"ה כ"ח). אפשר לומר בהקדים מ"ד במס' יומא פ"ח דפ"ג ע"ב וז"ל ר' יאודה ור' יוסי ורבי מאיר הוו קאזלי באורחא ר"מ הוה דייק בשמא רבי יאודה ורבי יוסי לא הוו דייקי