אהבת עולם לד

בודאי ימצא עניים מהוגנים צדיקים ודוק

איתא במדרש בעת שבא המלאך לבשר את שרה עמד ישמעאל אחרי הדלת כדי שלא תתייחד שרה עם המלאך וקשה וכי ישמעאל חסיד כ"כ היה וחכמי אשכנז פי' במאי דאי' בש"ס ונקתה ונזרעה זרע מלמד שאם היתה עקרה נפקדת והנה אם תתייחד שרה עם המלאך ישקה אותה אברהם כוס של הסוטה ותהיה נפקדת והוא רוצה שיהיה הוא היורש ודוק

ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא וכו' יובן בהקדים משארז"ל ע"פ ותהי שרי עקרה אין לה ולד שאפילו מקום הריון לא היה לה שהיתה עקרה ונקדים מאי דאיתא בגמ' המקדש את האשה ונמצאת עקרה אין קדושיה קדושין ואי ידע ועל מנת כן קדשה קדושיו קדושין. וז"א ועתה השב אשת האיש וש"ת לאו אשת איש היא כיון שהיא עקרה ואין קדושיה קדושין. לזה אמר כי נביא הוא וידע דהיא עקרה ואפי"ה קדשה דסבר וקבל וא"כ קדושיה קדושין ודוק

בענין אברהם אע"ה שהלך ללוות למלאכים הם לא אמרו חזור בך שחששו שאם יאמרו לך. חזור בך יאמר להם לכו לשלום ומוכרח לקיים דבורו שרצון יראיו יעשה והוא מעצמו לא חזר בו אלא היה הולך עמם מה עשה הקב"ה הפריד בניהם באותה שעה וזה הוא שאמר ואברהם הולך עמם לשלחם וכו' וה' אמר המכסה וכו' ודוק. והנה מצאתי בענין הלויה דאמרינן הנפטר מחבירו אל יפטר אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכריהו עכל"ה. והדקדוקים מבוארים מאי דקאמר מתוך דבר הלכה והול"ל מתוך דברי תורה ועוד מאי האי דקאמר שמתוך כך זוכריהו והא השכחה מצויה יותר בד"ת. ופי' כת הקודמים שמתוך דבר הלכה דקאמר היא אותיות לך פי' שצריך לומר לו לך לשלום ואתיא זכירה וז"א שמתוך כך זוכריהו לאפוקי אם לא עשה לו הלויה חיישינן למיתה כדאמר ההולך בלא לויה מסוכן בנפשו ומוכרח שישתכח מן הלב וע"י הלויה אתי לידי זכירה ודוק. א"נ אותיות שבתוך תיבת הלכ'ה הם ל"ך ע"ה בגימ' לויה ודוק. או יאמר עפ"י מה שאמר הרב חיד"א ז"ל משם המקובלים מי שגוברת עליו השכחה יעסוק בפנימיות התו' מפני שאין הקליפה שולטת אלא בפשט רמז דרש אבל בסוד אין לה שליטה כלל וז"א הנפטר מחבירו אל יפטר ממנו אלא מתוך דבר הלכה מתוך דוקא שאין השכחה שולטת דהיינו הסוד ודוק. א"נ לא יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכריהו יפורש בדרך הלציי דאמצעיות דבר הלכה אשר תבאנה הם אותיות בכ"ל בגי' שם בן וידוע מ"ש המקובלים ז"ל דצריך האדם להזהר במצות לויה דמקורה משם ב"ן והכי סליק חושבנא כנז' לויה ע"ה בגי' שם ב"ן וא"כ תתייחס הלויה לשם ב"ן וע"י שליוהו זוכריהו ודוק. בא"א על פסוק ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום שקשה הלא ארז"ל הנפטר מחבירו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום. ותירצו דאמרינן בגמרא מ"ד חרות על הלוחות אל תקרי וכו' שנעשה חירות ממה"מ וא"כ אתיא שפיר מש"א. ה' עוז לעמו יתן שהיא התורה שנקראת עו'ז ואז אפילו שיברך את עמו בשלום אין להם חשש נזק שנעשו חירות ממה"מ ודוק

גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא ירש כ עם בני יצחק. והדקדוק מבואר דמה היא הנתינת טעם כי לא ירש וכו' וכי בשביל שאינו יורש לזאת נתחייב לגרש אותה ואם היה יורש לא איכפת. ותירצו רבני אשכנז ז"ל בהקדים מ"ש בגמרא דקידושין כי יסיתך