אהבת עולם שמא

במצוה הזאת שיהיו מחללין שם שמים ויהיו אומרים עליו שהניח אביו לעת זקנתו ועבר על מצות כבוד אב ואם שהיה מפחד ואומר אצא ויהיו מחללין ש"ש וכו' ובמה פטרני הקב"ה ממצוה זאת אשר הוא צוה ה' אלהינו אתכם כבד את אביך וכו'. ובא יבא לתרץ המגיד אף אתה אמור לו כהלכות הפסח והוא דקי"ל בדין ק"פ ופסקו הרמב"ם ז"ל פ"ט ה"ז דהמאכיל כזית מן הפסח בין פסח א' בין פסח ב' למומר או לעע"ז הרי זה עובר בלא תעשה עכ"ד. וכן הדין במצות כבוד אב ואם דלמי חייבו רז"ל למי שראוי לאכול ק"פ כמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' ממרים פ"ו הלכה י"א וז"ל אפי' היה אביו רשע ובעל עבירות מכבדו ומתירא ממנו וכו' הרי מוכח ופשוט מדברי הרמב"ם דדוקא ברשע הוא דחייב אבל באם היה מומר או עוע"ז פשיטא שאינו חייב לכבדו וכה"ג איתא באברהם כיון שהיה אביו רשע עע"ז ואיני ראוי לאכול ק"פ פשיטא דאינו חייב לכבדו כיון שהיה עע"ז כמ"ש הרב שפתי חכמים ז"ל. וזה אומרו אף אתה אמור לו כהלכות הפסח ולפי"ז אמרו במדרש לך אני פוטרך מכבוד אב ואם ואין אני פוטר לאחר מהך טעמא כדפרישית ודוק

רשע מה הוא אומר וכו' ידעי רבנן להאי מילתא דאיתא במדרש תנחומא פ' כי תצא ע"פ וקראו להם גדול הרשעה זה עשו הרשע שנקרא רשע ופסקת הרשע היא כנגד עשו ובזה נקדים מ"ש הרב הגדול גבול בנימין בח"ג די"ד וז"ל עשו היה ראוי לעבוד עבודת הקרבנות ולכן קרא אותו אביו יצחק לברך אותו כי לא ידע שמכר את בכורתו ליעקב ויאמר אליו בני כלומר אתה ראוי להיות ממלא מקימי להיות כהן להקריב קרבן וכיון שמכר את בכורתו ליעקב לפי"ז יצא מכלל עבודת הקרבנות עכ"ד ז"ל וכמו שמבואר בפ' תולדות ע"פ ויבז עשו את הבכורה כתב רש"י ז"ל העיד הכתוב על רשעו שביזה עבודה של מקום עכ"ד ז"ל מעתה יע"ן דברי המגיד. רשע זה עשו הרשע נפשו לשאול הגיעה ההוא אמר מה העבודה הזאת הוא רמז על עבודת הקרבנות דמה תועיל לו העבודה הזאת של מקום שהרי הוא מכר כבר את בכורתו ליעקב ובמכר זה כבר ביזה עבודה של מקום וז"א לכם. לכם שהעבודה הזאת לכם והוא איננו חפץ בה ולא לו שכבר מאס בה וביזה העבודה של מקום שהרי אביו יצחק חשב שהוא ראוי להיות ממלא מקומו להיות כהן להקריב קרבן שלא ידע שמכר את בכורתו ולפי שהוציא את עצמו ומכר הבכורה ולא ידע אביו במכירת הבכורה אלא הוא מעצמו כר והוציא את עצמו מן הכלל מכללות זרע יצחק עם קדוש שהוא יעקב שהם מקריבין עבודת המקום וכפר בעיקר שביזה עבודה של מקום שהיא עיקר העמדת העולם אף אתה הקהה את שיניו כלומר שרומז המגיד כמו לקהות שיניהם של מצריים על שהיו שוחטין את אלהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר בעבור שלקחו כל אחד שה לפסחו וקשרו אותו בכרעי מטתו ושאלום המצריים למה זה לכם והושיבום לשוחטו לשם פסח במצות ה' עלינו והיו שניהם קהות על ששוחטים את אלהיהן כמ"ש הטור בהלכות פסח סי' ת"ל יעו"ש. וזה אומרו אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה מצות עשה דקרבן פסח עשה ה' לי נס ונגאלתי ממצרים ואילו היה שם לא היה נגאל כלומר שאפילו לא ברח מהשעבוד של מצרים כמ"ש במדרש הובא בספר קול יהודה בפרשת וישב דל"ב ריש ע"ג וז"ל וילך אל ארץ וכו' רבי אלעזר