אהבת עולם שלט

היום והלילה יוצא מימי חייך. ובזה ניחא במה שהמגיד הביא לנו סיום המשנה וח"א וכו' ואי פליגי בלילות לא היה לו להביא את דבריהם כי מגרעות נתן ביצי"מ ולא זה הדרך בלילה הזאת אלא ודאי דס"ל דלא פליגי אלא שקשה לזה דהיה לו לומר עד שדרשה ב"ז וחכמים מאי עד שדרשה בן זומא ודוק

חכם מה הוא אומר איתא במדרש רז"ל ושומע לעצה חכם. זה יעקב שנקרא חכם כמ"ש בילקוט שמעוני מע' יעקב. ובזה נקדים עוד מ"ש הרב וילקט יוסף משם הרב מנחת אליהו דנ"ג ע"ג וז"ל יעקב אבינו ע"ה נתן אפיקומן לאביו יצחק אחר אכילה וזה כונת הכתוב בא אחיך במרמה תיבת במרמה בגי' אפיקומן וכונתו בזה כדי שאם יביא עשו אפיקומן אחריו לאכול לאביו יצחק שלא יוכל לטעום ממנו מאחר שכבר אכל אפיקומן עכ"ד ז"ל. ע"ע בספר חיים לראש דמ"ט ע"ב שהביא טעם למה מנשקים הידים בליל פסח כאשר כתבו כל מסדרי ההגדה דאמרו רז"ל והביאו בס' החזקוני ס' תולדות ע"פ בעבור תברכני נפשך אמר לו יצחק ליעקב בני הלילה הזה פסח הוא עליונים אומרים שירה ואוצרות מטללים נפתחים והברכה חלה מפי המברכין עכ"ד. מכאן ראיה כשבא יעקב ונתן אפיקומן לאביו יצחק אחר אכילה בליל פסח שהברכה חלה ולזה בא במרמה כדי שלא יוכל עוד לטעום מעשו אחר אפיקומן כדי פן ואולי יברכהו בלילה הזאת ותחול הברכה. ומעתה יובן פי' כונת דברי המגיד ובא בנועם שיח דבריו לומר חכם מה הוא אומר זה יעקב. אריה שואל. מה העדות והחוקים והמשפטים להאי דינא, דאפיקומן כזית מצה שנתן לאביו אחר אכילה אם יביא עוד עשו אפיקומן אחריו לאכול לאביו יצחק אם יוכל לאכול עוד. או אינו יכול לטעום עוד. לזה בא המגיד בנועם שיח ד"ק והשיב לו תשו' אף אתה אמו"ל כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כלומר ע"ד שכתבו רז"ל כמ"ש הרב מקראי קודש ז"ל בפ' ע"פ למ"ד מפטירין אחר מצה אפיקומן. ולמ"ד אין מפטירין אחר מצה אפיקומן. ק"ו מפסח דנפיש טעמיה. כ"ש מצה דלא נפיש טעמיה. והטעם דאין אוכלין אחר מצה. שמא נהיה לשנה הבאה בבית קדשינו ונקריב קרבן פסח ויאמר אשתקד מי לא אכלנו אחר מצה אפיקומן השתא נמי ניכול אחר הפסח. ולא ידע שהמצה זכר לקרבן פסח. והפסח דאורייתא מש"ה גזרינן גם במצה כמ"ש רז"ל עכד"ק. צא ולמד לנ"ד דתשובה להשיב אל החכם השואל זה יעקב כהלכות הפסח כלומר כהלכות קרבן פסח שאם יביא עוד עשו אפיקומן לאביו יצחק אז כיון שכבר אכל לא יוכל עוד לאכול כדי שלא יאמרו אשתקד מי לא אכלנו אחר מצה אפיקומן השתא נמי וכו' ולזה באה התשו' כמין חומר ודוק

בא"א חכם מה הוא אומר אפשר לרמוז דמילת מ"ה רומזת לענוה כמו מה אני וכו' והאבות כבר ידוע שנשתבחו במדת הענוה והחכם בחכמתו אריה שאל זה אברהם מ"ה העדות במדרגת מדת הענוה יתנהג בחוקים ומשפטים. שהרי כתבו רז"ל שגסות הרוח מותר לת"ח שמיני שבשמינית ואיתא בגיטין דנ"ו ע"א א"ר יוחנן ענוותנותו של ר' זכריה ן' אבקולס החריבה את בתינו ושרפה את היכלנו וכו' ומכאן יש ללמוד בדבר המשפט שאין צריך לת"ח שיהיה עניו ובסנהד' איתא מנין לדיין שלא יפסיע על ראשי הקהל שנא' ולא תעלה במעלות. וסמיך ליה ואלה המשפטים כלומר שאין לדיין להתגאות. שכל