אהבת עולם שלח

נטמעים בנו"ן שערי טומאה והו"ל פסידא ובמקום דאיכא פסידא וכו' ודוק: א"נ עבדים היינו לפרעה וכו' ואפי' כולנו חכמים כולנו נבונים וכו' יובן עפ"י מה שחקרו רז"ל למה אין מברכין על ספור יציאת מצרים שהיא מצות עשה. ותירצו דמצוה זו אין לה שיעור ולזה לא תיקנו לה ברכה. ז"א עבדים היינו וכו' ואפי' כולנו חכמים מצוה עלינו לספר בלא ברכה. וא"ת למה ותירצו שכל המרבה לספר הרי זה משובח וראיה מעשה בר' אליעזר וכו' שהיו מספרין כל הלילה ואם לא באו תלמידיהם לא היו קמים וא"כ כיון דלא יש קצבה לזה לא קבעו לה ברכה ודוק

וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. מעשה בר' אליעזר וכו' ויל"ד מאי סמיכות למה נסמכה פיסקא זו של מעשה להרי זה וכו' ויובן בהקדים מ"ש הטור א"ח סי' רי"ח על נס של שבטים מהו שיברך למ"ד כל שבט אקרי קהל מברך ולמ"ד כל השבטים אקרו קהל לא יברך. והרמב"ם והסמ"ג פסקו דשבט איקרי קהל והשתא שבט לוי כשראו שישראל נכנסו במ"ט שערי טומאה מעט מזער נשאר להם לן' ש"ט והיו נאבדים החרדה גדולה נפלה על שבט לוי שמא גם הם יאבדו כי העולם נידון אחר רובו. או שמא קי"ל דשבט אקרי קהל ושבט לוי לחוד איקרי קהל והם ישארו כי כלם צדיקים כמו שפסקו הרמב"ם והסמ"ג. אמנם אפי' תימא יתנצלו ובם יתקיים אחרי כן וכו' מ"מ היו צריכים להשתעבד שבט לוי לירש א"י דבברית בין הבתרים אחר שאמר לו ידוע תדע וכו' בו ביום נאמר כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך וכו' ומאחר שכן יצ"מ שוו בה שבט לוי עיקר ומשו"ה כתב המגיד וכל המרבה וכו' כדי שלא תאמר דשבט לוי דלא נשתעבד אינו מחויב לספר וגם הגרים שלא נשתעבדו אינם מחויבים לכן אמר וכל לרבות שבט לוי והראיה ממעשה וכו' ר' אליעזר שהיה לוי מזרע מרע"ה כמ"ש רבינו בחיי ור' יהושע פשוט היה לוי ורבי אלעזר ור' טרפון היו כהנים ורע"ק היה מזרע גרים ואפ"ה מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה ודוק

אמר רבי אלעזר וכו' הרי אני כבן שבעים שנה וכו' והנה הרמב"ם פ"א בהלכות ק"ש כתב ומצוה להזכיר יצ"מ ביום ובלילה שנא' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך נראה דפסק כבן זומא והוא פלא איך שבק רבנן ופסק כב"ז ונראה לישב דטעמיה דהרמב"ם ז"ל משום דס"ל כמ"ש הרשב"א והרדב"ז דאין שום מצוה מהמצות בטילות לע"ל ואפילו קוצה של יו"ד לפיכך אין אנו צריכים רבוי לימות המשיח דפשיטא ומוכרח אתה לרבות הלילות כדדרש ב"ז. אלא דקשה לזה דמן הגמרא מוכח דס"ל לבן זומא דאין מזכירין יציאת מצרים לעת"ל ממ"ש בגמרא אמר להם ב"ז לחכמים וכי מזכירין יצ"מ לימות המשיח והכתיב הנה ימים באים נאום ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את ב"י מא"מ כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את ב"י מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם. אמר ליה לא שתעקר יצ"מ ממקומה אלא שתהיה שעבוד מלכיות עיקר ויצ"מ טפילה לו ע"כ. א"כ חזרה הקו' על הרמב"ם איך פסק כב"ז שוב ראיתי להרב לח"מ שכתב דרבנן לא פליגי עם ב"ז דאינהו נמי סברי דלילות בכלל ימי חייך ואין צריך ריבוי לפיכך דרשו כל לימות המשיח ועפ"י דבריו נוכל לפרש דהכי ס"ל להרמב"ם מדכתב ומצוה להזכיר יצ"מ ביום ובלילה שנאמר למען וכו' כל ימי חייך ולא כתב כל לרבות הלילות אלא