אהבת עולם שלז

להם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו שהם כבר מוחזקים בעבודת ע"ז כמעשיהם כמ"ש הרב חן טוב והרש"ך ז"ל בפ' שמות ע"פ הנז' תפריעו את העם ממעשיו א"ל עתה הם כבושים תחת ידי עושים מלאכתי בחיוב כעבד שהוא חייב לשרת האדון עתה שאתה אומר שיש להם אלוה ואדון. אמר עתה תהיה כל העבודה בלא לב ובלא כונה אלא כמי שלוקחין אותו לאנגריא שאין עליהם אדון אלא בהכרח אחר שהיו עושין ברצון עתה יעשו בהכרח בלא לב ולזה אמר תפריעו את העם לא אמר תבטלו כי הבטלה אינו בידם אלא תפרעו עול מעליהם בחשבם שאינם עבדי מאחר שיש להם אלוה ואדון ע"כ לשון הרש"כ. והרב חן טוב בפ' וארא כתב עוד ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה היינו קוצר רוח היינו עבודה קשה א"נ מאי ומעבודה קשה בוא"ו היל"ל מקוצר רוח מעבודה קשה נפשם קצרה מחמת עבודה קשה. ונראה שמפני זה ארז"ל שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה ופי' הכתו' הוא כן משני סבות לא שמעו אל משה הראשון מקוצר רוח מצרת נפשם והכ' ומעבודה קשה שהיה קשה בעיניהם לפרוש מע"ז שהיו עובדים. או יאמר עפ"י דרכם לא שמעו מקוצר רוח שרוחם קצרה לפרוש מע"ז ולכן אמר ויכו השוטרים דע"י ההכאה אז צד הטוב שנפל בקליפת מצרים יעלו ויחזרו לישראל ויצאו מתחת קליפת מצרים: בא"א עבדים היינו לפרעה מילת פרעה והיתה לחצאין פ"ה ר"ע. ובא לרמוז אשר לשונם תיהלך משוט בע"ז כמ"ש לעיל בשם הר' ש"כ ז"ל ויוציאנו ה' ביד חזקה היא תו' שבכתב מוחזקת היא שנבראת קודם בריאת העולם מששת ימי בראשית. ובזרוע נטויה היא רמז על תורה שבע"פ שבאה בזרוע נטויה היד כותבת חידושי תורה מפי רבנן סבוראי קמאי ובתראי ועל שניהם הוא רומז התנא דהקב"ה הוציאנו בעבור לקבל שתי תורות בהר סיני על שבכתב אף שהיא מוחזקת מאבותינו אלא שהיתה כדרך שעושה ואינו מצווה לא כן עתה עיקר ההוצאה כדי שתהיה דרך צווי. ועל תורה שבע"פ כנודע מ"ש המפרשים ז"ל וזה רמז ראש אותיות של חמשה חומשי תורה בגימ' תיבת חזקה במ"ק ודוק. ומה שאנו מוחזקים בתורה מאבותינו ע' עיר דוד ד' מ"ה חבר אברהם

עבדים היינו לפרעה במצרים וכו' יל"ד משועבדים היל"ל ואילו לא הוציא היינו עדיין עבדים. ונראה עפ"י מה שחקר הרמב"ן ז"ל דלמה הקב"ה הוציא אותנו ממצרים ביד חזקה היה לו ליתן בלב פרעה לשולחם. ותירץ בשני אופנים האחד בכל עת שירצה לעשות מלחמה ישלח להם לעוזרו וישארו משועבדים. ב' להראות גדולתו יתברך. ז"א עבדים היינו וכו' ואילו לא הוציאנו ביד חזקה לא היה מתפרסם שמו יתברך בעול ודוק. באופן אחר פי' הרב מולכו בקו' ז"ל במ"ש בב"ק דבמקום דאיכא פסידא כולי עלמא מודו דעביד איניש דינא לנפשיה. וידוע מ"ש בזוה"ק שאם הוסיפו יש' עוד רגע אחד במצרים היו נטמעים בנו"ן שערי טומאה. וידוע מ"ש רז"ל שבשעה שרצה הקב"ה להטביע המצריים בים עמד שרו של ים ואמר מה אלו אף אלו מיד עמד הקב"ה וכנס פמליא של מעלה ואמ"ל הוו דנים וכו' ויל"ד למה לא קטרג שר של מצרים אלא על הים ולא על מצרים אלא ודאי דמצרים הוא מקום פסידא ועביד דינא לנפשיה. ז"א עבדים היינו וכו' ויוציאנו וכו' ואם תאמר למה יעשה דין עם עוזא שר שלהם ויתן בדעתו להניחם ללכת ותי' ע"ז ואילו לא הוציאנו וכו' היינו