אהבת עולם שלג

פתו לע"ה ואיך תיקן המגיד להאי בבא בל"ת כדי שיבינו ע"ה פי פירוש הרב אבודרהם ז"ל ולא חש לד ברי רבי הנז' ונ"ל ליישב כונת דברי המגיד אפשר לומר דסבי"ל כמ"ש הריטב"א ז"ל בחידושיו להאי מימרא ופסקה מרן הקדוש בשוה"ט יו"ד סי' רנ"א סי"א וז"ל רבי שהיה מצטער שנתן פתו לע"ה משום דהוו בשני בצורת ומה שהיה אוכל ע"ה חזר לת"ח הא לאו הכי חייב לזון להחיותו לע"ה יעו"ש

והנה כבר ידוע דבזאת הלילה מפורסם מה שאנחנו עושים בכל העניני לאו מחמת עניות ודלות אנו אוכלים מצה לחם עוני אלא אדרבה אנו עושים כן להורות סימן לחירות ועשירות ומודים על הנסים והנפלאות שעשה ה' לאבותינו ולנו. וגאל אותנו משעבוד לחירות ומאפילה לאור גדול ואנו פותחים דלתינו ואומרים ככה כל דכפין ייתי ויכול לרבות אפילו ע"ה ייתי ויכול דבלילה הזאת דגם לע"ה הותר לו ושאני רבי שהיה בשני בצורת ולא רצה שיזון לע"ה שמא יחסר לת"ח אבל בלילה הזאת דלא חיישינן להאי חסרון שמא יחסר לת"ח שרי לזון לע"ה ולהכי נתקנה בלשון כללות ובל' תרגום כדי שיבינו ישראל העניים ע"ה דגם הם ייתו ויכלו ושרי לזונם בלילה הזאת כמ"ש הריטב"א ז"ל ולפי"ז טעמו ונימוקו עמו דהרב אבודרהם שכתב האי טעמא כדי שיבינו ע"ה הוא כונת דברי המגיד שתיקן האי בבא בל"ת להורות דבלילה הזאת סימן לחירות ועשירות כמ"ש מפרשי ההגדה ז"ל ודוק. טעם הב' כתב עוד הרב אבודרהם וז"ל דבר אחר כדי שלא יכירו מלאכי השרת בכל זה ויקטרגו עלינו ויזכירו עונותינו שאין אנו כדאי להגאל שאין מלאכי השרת מכירין לשון ארמית ת כמו שפירשתי בקדיש עכ"ל

ולפי טעם זה יש לדק' דמה טעם שמה"ש מקטרגים עלינו דוקא בבקשת הגאו' כמ"ש הרב כמו שפיר' בקדיש לפי שמזכירים בו בקשת הגאולה כנזכר בהאי בבא בקשת הגאולה השתא הכא וכו' ולפי"ז פירש הר' כונת המגיד שנקט להאי בבא בל"ת לפי שמה"ש אין מבינים לשון תרגום והטעם כדי שלא יזכירו וכו' ויאמרו שאין אנו כדאי להגאל ואפשר. נלע"ד יובן הטעם והוא בהקדים מ"ש הרב צמח דוד ח"א על התורה בפ' בראשית ד"ט ע"ב וז"ל ויאמר אלהים נעשה אדם וכו' פירש"י ז"ל לפי שהאדם בדמות המלאכים ויתקנאו בו לפיכך נמלך בהם וכו' והקשה הרב ז"ל מה קנאה יש למלאכים אם האדם כדמותם שאמר ויתקנאו בו וכו' ונ"ל לישב במ"ש בזוהר דכ"ה ע"א נעשה אדם בעא דיהוי רישא על עילאין למיהוי איהו פקיד על כולהו ולמיהוי אינון פקידין על ידוי כגוונא דאתמר ביה ויפקד המלך פקידים על הארץ וכן איתא בתיקונים ת"ע דקל"ז ע"ב ובילקוט חדש משם ז"ח ריש ערך אדם יעו"ש. וכן היה כשנברא ה שולט במלאכים כמ"ש בסנהד' (דנ"ט:) אדה"ר מיסב בג"ע היה והיו מלה"ש צולין לו בשר מצננין לו יין וז"ש לפי שהא בדמות המלאכי' ויתקנאו בו אינו ר"ל שיתקנאו בו לפי שיש לו דמות שלהם אלא ר"ל שבשביל שהוא בדמותם ולא בדמות חשוב מהם יותר. לפי כך ויתקנאו בו על שהוא שולט עליהם כי יאמרו כיון שהאדם בדמות המלאכים בשוה למה יהיה הוא שולט עלינו דבשלמא אם היה לו דמות חשוב יקר יותר ממנו ניחא. אבל כיון דאנו שוים למה ימשול עלינו וז"ש לפי שהאדם דמות המלאכים ויתקנאו בו כלומר לפי שהוא שוה להם ולא יותר חשוב מהם לכן יתקנאו בו כשיהיה הוא מושל עליהם ע"כ