אהבת עולם של

שאין שולט בו אויר מיד מת הרי שכל דבר שהוא יותר רוחני הוא יותר חיות של אדם וכש"כ רוחניות של תורה ובהיות שגדולה כ"כ מע' התורה ארז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה שמתוך וכו' וארז"ל שהמבטל עצמו מן התורה כאילו הורג נפשות והעוסק בתורה כאילו מחיה מתים בכל עת כיצד האומר דבר בשם אומרו שפתותיו דובבות בקבר כאז"ל ונמצא זה שעוסק בתו' מחייה מתים בכל עת שבהזכיר שמות החכמים שעוסק בגירסתם שפתותיהם דובבות בקבר ונמצא מחיה מתים בכל עת והמבטל עצמו בלמוד התורה נמצא שממית להם שיש בידו להחיותם ובזה יובן מאמר משה רבינו לא מת שבהיות כל אחד מישראל עוסק בתורה שפתותיו דובבות בקבר בכל עת ובכל רגע משום שבעת שזה אינו לומד. זה לומד. ואין רגע בלי לימוד לא ביום ולא בלילה שבעת שזה ישן. זה ער ולומד ונמצא שבכל רגע ורגע שפתותיו דובבות בקבר וזהו משה רבינו לא מת מה שם עומד ומשמש גם כאן עומד ומשמש שתמיד שפתותיו דובבות לפני המקום ומה שארז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה וכו' ואמר ר' יהודה פשיטא לי דאשרי מי שעמלו בתורה באופן שעושה נחת רוח ליוצרו שהוא העוסק בתורה לשמה אמנם הספק שיש לי הוא אם אחד גדל בשם טוב שעסק בתורה שלא לשמה רק בעבור הכבוד לקנות שם טוב וקודם בואו לעסוק בתורה לשמה נפטר מן העולם עם אותה מדה שעסק בתורה שלא לשמה כ"א לשם טוב מה דינו של זה ואמר. ועליו אמר שלמה וכו' טוב שם כלומר טוב העוסק בתורה לקנות שם שהוא שלא לשמה טוב משמן טוב משום דזהו יביאהו לשמה. אבל ויום המות כלומר אם עד יום המות למד שלא לשמה ובא עליו המות פתאום ולא הספיק לעסוק לשמה מיום הולדו כלומר מיום שנולד היה ראוי שימות כיון שמיד שמצא הכבוד והשם. לא חזר תכף ומיד לעסוק לשמה ודוק. ושמעתי מהח"ר כמהר"ר יוסף פינחס נר"ו שלמד בכתיבת יד מעשה בתלמיד אחד שפירש מן התורה מסבת שלא היו מכבדים אותו ולא היו מעשרים אותו ובא אליהו ז"ל ונראה לו כדמות זקן והבטיחו על העושר ואמר לו שוב לדרכך בלמוד התורה וסוף הכבוד לבא וחזר ללמודו ויחכם מכל האדם ועדיין חושב בלבו מה מועיל זה לי מאחר שאין מכבדים אותי ויהי היום ויעשו החכמים סעודה לגומרה של תו' וזימנו גם לזה והושיבוהו בסוף המסובים ויחר לזה מאד וחשב בלבו מחשבות לקום משם ולפרוש מן התורה ובא אליהו ז"ל בזאת הסעודה כדמות רועה ושאל מן החכמים המסובים שם ואמר שאלה יש לי לשאול מכם ואמר אמש ראיתי בעדרי כבשה א' מעוברת ובבוקר ראיתי אחריה כבש אחד קטן כדמות כלב ואיני יודע אם הוא בנו או לא אם נאמר שהוא בנו והיוצא מן הטהור טהור או נאמר שהכבשה ילדה ולדה במקום מוצנע ומת ולדה וזה שאחריה נתחבר עמה והוא ולד שיצא מן הטמא. אם כן מה יהיה הדין ויענו החכמים ויאמרו מאחר שלא ראית בעיניך שזאת הכבשה ילדה אותו אפ' שהוא ולד שיצא מן הטמא ונתחבר עמה ואסור לאוכלו כששמע אליהו ז"ל כן שם לדרך פעמיו. הקדים אותו תלמיד שהיה בסוף המסובין וקרא לרועה ואמר לו לך ותן לפני הולד הזה כלי של מים אם מלקק בלשונו הוא כלב ואם לאו הוא ולד שיצא מן הטהור א"ל הרועה כבר עשיתי הנסיון הזה ופעמים עושה כן ופעמים עושה כן אמר לו התלמיד לך וראה אם בשעה שמשתין מקים רגלו מן הארץ