אהבת עולם שכט

כן היה נוטל נחמה בראותו אביונים יותר ממנו כמעשה דר' עקיבא שניחם הוא ואשתו בראותם עני יותר מהם. ובדרך זה עצמו יש לאמרו בא"א כפה פרשה לפני העני שיתן לו כדי לנחמו כדפרישית ואחר שהיתה מנחמת לו לא היתה משלחו ריקם אלא מתנת שתי ידיה היתה משלחת לו אחריו ע"י שליח וזהו וידיה שלחה לאביון ובזה הדרך לא נתתי הפרש בין עני לאביון וכו'. עי"ל שבא לספר על גודל צניעותה שמעולם לא נסתכל בה אדם מעולם כי כל כבודה בת מלך פנימה ואם תראה שכפה פרשה והראתה כפה לאחר לא איכפת זה משום שהיה לעני. שמחמת עניותו לא היה לו פנאי להרהר בה ולהסתכל בה וכן מה ששלחה ידיה היה בעבור היותו אביון טרוד בצערו. עי"ל ששאר המעשים הנוגעים לא היו ע"י שפחותיה אמנם הצדקה היא בעצמה היתה נותנת אותה בידה כדי לזכות שתעשה המצוה על ידה. וזה אומרו כפה פרשה לעני היא בעצמה וידיה דוקא שלחה לאביון ולא ע"י אחר. עי"ל שכפה מלשון כופה עליו כלי ובא לרמוז שהיתה פורשת מפה על המתנה שהיתה נותנת לעני וכופה עליה כלי לכסותה כדי שלא יתבייש וכו' וידיה שלחה לאביון. וידיה מלשון משא כל יד (נחמיה יו"ד ל"ב) וכו' והכונה היתה אומרת לאביון אני נושה לאביך ממון קח לך כדי שלא לביישו וזהו וידיה שלחה לאביון ר"ל חובותיה שאמרה שהיתה חייבת לאביו וכו' ודוק: למעלת עסק התורה (למ"ק

) גרסינן באבות פ"ו כך היא, דרכה של תורה פת במלח תאכל ובמים במשורה תשתה ועל הארץ תישן ובתו' אתה עמל ואם אתה עושה כן אשריך בעולם הזה וטוב לך לעוה"ב. א"ה בביאור משנה זו רבו המפרשים ז"ל ואני בס' אזור אליהו חנני ה' להרבות בפירושים אמנם אפ' עוד שכו' התנא לומר כך היא דרכה וסגולתה של תורה שכיון שאתה מרגיל בה אפילו שתבא לכלל שפת ומלח תאכל ומים במשורה תשתה וחיי צער תחיה לא תהיה חושש לכל זה שעכ"ז ובתו' אתה עמל מרוב דבקותך ואהבתך עמה ואם אתה עושה כן להרגיל עצמך בינקותך בתו' אשריך בעוה"ז שלא תהיה חושש ולא הבא לידי צער בבואך לכלל פת ומלח תאכל כמדובר וטוב לך לעוה"ב דכיון שלא חששת א הדוחק והרבית בתורה וכיון שלמדת תורה הרבה יש לך שכר הרבה כנגדה. אך בחסרון אפי' פת ומלח ומים במשורה הותר לו לקום לעסוק בעיסקא ולאכול מיגיע כפיך ואעפ"י שממעט מלמודו קצת משום שטוב זה מלהצטרך לבריות שהתורה מתבזה בעיני המון העם ולכן אלפא ור' יוחנן כשבאו לחסרון אפילו פת ומלח קמו לעיסקא וכן ר' אלעזר בן פדת לא התרעם על עניותו לפני המקום כי אם בבואו לחסרון אפילו פת ומלח שביום שהקיז ממנו דם לא מצא דבר להניח בפיו כלום כדאמרינן בתענית ועיין ודוק (ע"כ)

ועוד כמה השביחו רז"ל בענין מע' עסק התורה במה שהיא נותנת חיים לאדם כדכתיב כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם שרוחניות התורה מחיה וזן לאדם וראה בעיניך פועל הרוחניות בדברים של עוה"ז איך הם חיי האדם וכ"ש רוחניות התורה אשר היא רוחניות לרוחניות שהרי בעניני העולם המים הם חיי האדם מה שאין הלחם כל כך בהיותם המים הם רוחניים מהלחם והאויר הוא יותר חיות לאדם מהמים בהיות לאדם האויר יותר רוחני מן המים שהרי האדם יושב בלי מים יום או יומים ואינו מת ואם יושב במקום