אהבת עולם שכח

דבר מועט נינהו. ולכן נכון לכל איש ישראל ליתן רשות לאשתו ליתן צדקה כפי רצונה הואיל שהצדקה שלה רצויה ויהא שכרו יותר הואיל והדבר תלוי בו (שתי ידות דמ"ז). מעשה באשה אחת שהיתה בעלת צדקה ובעלה לא כן. נכנס אצלה עני אחד נתנה לפניו לאכול בין כך ובין כך הרגישה שבעלה בא העלתו לעליה שלא יראהו בעלה ויכעוס. נתנה לפני בעלה לאכול אכל וישכב וירדם. בא נחש אחד ואכל מהתבשיל שלפניו. והעני שבעליה ראה. הקיץ בעל הבית ורצה לחזור ולאכול ממה שלפניו. א"ל העני שבעליה אל תאכל כי הנחש אכל ממנו וכו' עכ"ל יעש"ב. וזה לי כו' הפ' לא יועיל הון וכו' וצדקה תציל ממות דהיינו בזכות הצדקה שעשה אותה האשה הציל בעלה מהמות. (כתו' סז:) מר עוקבא הוה עניא בשבבותיה דהוה רגיל כל יומא דשדי ליה ד' זוזי בצינורא דדשא. יומא חד אמר איזיל אחזי מאן קא עביד לי ההוא טיבותא. ההוא יומא נגהא ליה למר עוקבא לבי מדרשא אתייא דביתהו בהדיה כיון דחזא דקא מצלי ליה לדשא נפק בתרייהו רהוט מקמיה עייליה לההוא אתונא דהוה גריפא נורא הוה קא מיקליין כרעיה דמר עוקבא אמרה ליה דביתהו שקול כרעיך אותיב אכרעי חלש דעתיה. אמרה ליה אנא שכיחנא בגויה דביתא ומקרבא הנייתי ופרש"י ז"ל הנאתי מזומנת שאני מחלקת לחם ובשר ומלח אבל אתה נותן מעות לעניים והם טורחים וקונים סעודה עכ"ל. ועפ"י הדברים הנתנים למעלה יעלה מן הישוב כונת המא' (פ"ב דברכות יז.) תנו רבנן גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים שנאמר נשים שאננות וכו' דקשה דלמה גדלה מעלתן של נשים יותר מן האנשים שהרי נשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא וארז"ל גדול המצווה ועושה וכו' ומשיב נשים שאננות דהיינו שהנשים שכיחות בביתא ומקרבא הנייתה לעני יותר מדגברי וארז"ל שקולה מצות הצדקה כנגד כל המצות. (מהרב דרך ישרה ז"ל) ועפ"י האמור יבא ע"נ מה שהביא הרב הגדול ר' אליהו כהן זצ"ל על פסוק במשלי כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון מפרשים ז"ל שלעני שאינו צריך כ"כ היתה נותנת לו בכף אחת ולאביון שתואב לכל שלחה לו בשני ידיה באופן שהיתה בקיאה בחילוק הצדקה. עי"ל ידוע שהעני הוא החוזר על הפתחים ואינו מתבייש. אמנם האביון הוא צנוע ומתבייש ואינו חוזר על הפתחים וזהו הטעם שתואב לכל. והצדקה הזאת לעני היתה נותנת בידה. אמנם לאביון שמתבייש שלחה לו הצדקה ע"י שליח ומתנה מרובה בשני ידיה. עי"ל כפה פרשה הוא מלשון פרשה ציון בידיה כלומר היא מכה עצמה כף אל כף בעבור צער העני ובידיה היתה מקוננת בעבור צער האביון וזהו וידיה שלחה לאביון שדרך המקוננת ששולחת ידיה מכאן לכאן. עי"ל ברמז כ'פה פ'רשה ל'עני ר"ת כפל כלומר בזכות שהיתה היא נותנת לעניים הקב"ה נתן לה כפל. עי"ל במאמרם גבי ר"ע (נדרים נ.) שהיה הוא ואשתו על גבי תבנא מחמת העניות ובא אליהו ז"ל כדי לנחמם ונראה להם כעני וקרא אבבא ושאל ממנו מעט תבן שילדה אשתו ולא היה לו מה להניח תחתיה שתשב. אמר ר' עקיבא לאשתו ראה שיש עניים יותר ממנו וכו' גם האשת חיל כשהיתה רואה עני כדי לנחמו היתה פורשת כפה לפניו שיתן לה צדקה כדי שיראה שיש עניים יותר ממנו שהרי באים ממנו לשאול. וכשהיתה רואה לאביון שתואב לכל וצריך יותר נחמה מה היתה עושה שולחת לפניו שתי ידיה שיתן לה להראות לו על גודל הרעב שיש לה וכשהיה האביון רואה