אהבת עולם שכא

במשמע וא"כ עליו גדלה התמיה איך אכל בשר בחלב ודוק

(למ"ק) איתא במדרש שאל תנא אחד את חברו מקושש מי היה א"ל וכי מה עשה תולש הוה. או מעביר הוה א"ל תולש הוה. א"ל א"כ מקושש זה צלפחד והוא תמוה. ויובן דאיתא במדרש ויהיו בני ישראל מלמד שלא שמרו אלא שבת ראשונה ובשניה בא זה וחיללה. והנה אם מקושש מעביר הוה ליכא למימר דהיה זה קודם מת"ת דשבת במרה אפקוד והא איתא בתוספתא בשבת בפרע"ק דקודם מת"ת לא אפקידו אכל אב של הוצאה למ"ד אתחומין לא אפקוד ומעביר בכלל אב של הוצאה. אלא ודאי היה אחר מת"ת והיה זה המעשה בשבת שניה לצוואת ההוצאה שנצטוו בשעת מת"ת וא"כ ליכא למימר דמקושש זה צלפחד. דקשה דא"כ איך אמרו בנות צלפחד אם כבן אנו נירש. ואם לאו תתיבם אמנו. הא איתא ברש"י ז"ל בפרק רע"ק מדבר פארן שפרו ורבו ישראל עליו ופרש"י ז"ל בשעה שאמר הקב"ה לישראל שובו לכם לאהליכם נתעברו אשת כל אחד ואחד וילדו זכרים ופירש מהרש"א ז"ל הוא שאמר שובו לכם היה ברכה ולא הפילה שום אשה. וא"כ דאשת מקושש נמי ילדה כר שנתעברה בשעת מת"ת ומקושש חילל שבת שניה ונהרג נמצא נולד הבן אחר מותו ואיתא בנדה תנוק בן יום אחד פוטר מן החליצה ומן היבום וא"כ היאך אמרו ואם לאו תתיבם אמנו והא פטרה הבן הנולד אחר מיתת אביו. אלא ודאי דמקושש לאו צלפחד. אבל השתא דאמר ליה תולש הוה נמצא חילל שבת שניה דמרה והוא קודם מת"ת וא"כ בשעת מת"ת כבר מת ולא נתעברה אשתו א"כ שפיר י"ל דמקושש זה צלפחד ודוק רבני אשכנז ר"ץ ז"ל: (מהרב ר' אליהו כהן ז"ל

) איתא במדרש הובא בספר פר"ד דרוש כ"ג וז"ל מעולם לא זזה שכינה מישראל אפילו בשבתות של חול עכ"ל. קשה להולמו מה כיוין באמרו בשבתות של חול כאילו יש שני מיני שבתות בישראל שבתות של חול לחוד ושל קודש לחוד. ונראה בדרז"ל שלא גלו ישראל מארצם עד שחללו את השבתות דכתיב ראיתי ביהודה דורכים בגתות בשבת ע"כ ובא להודיענו כאן שאפילו באותם שבתות שעשו להם חול עם כל זה לא זזה שכינה מישראל אפילו באותם שבתות של חול. א"נ בדרז"ל מי שהולך בדרך ואינו יודע אימתי שבת ח"א שישבות באותו יום שעומד בו ומונה ששה וישבות וכך מונה והולך עד שיגיע לישוב וחד אומר מונה תחילה ששה ימים וישבות בשביעי וכו' והנה בא להשמיענו המאמר הזה שאפילו בשבתות כאלו שה שבתות של חול עכ"ז לא זזה שכינה מישראל. א"נ בדרז"ל במדרש שמשה רבינו ע"ה שאל מפרעה שישבתו ישראל יום אחד בשבוע מעבודתם וכיוין שיהיה יום שבת וכו' וישראל היו שובתים אותו יום לא משום שבת שהרי מה אלו עובדי ע"ז אף אלו אלא היו מכוונים לנוח מעבודתם. לזה אמר כאן שאפילו בשבתות של חול דהיינו שבתות של מצרים שהיו שבתות של חול שלהם כחול יחשב כי לא היו מכוונים לשום קדושת היום עכ"ז לא זזה שכינה אז מישראל באותו זמן. א"נ ידוע שיש מקומות בעולם שהיום ארוך ועולה עד תשע עשרה שעות או יותר עיין בצפנת פענח למהרימ"ט ז"ל בפר' בראשית שגם במקומות אלו ימנו ששה ימים מאלו הארוכים וישבתו בשביעי ואע"פ שהשבת שם יבא בימי חול של מקומות אלו שהיום י"ב שעות. לזה אמר שמעולם לא זזה שכינה מישראל אפילו בשבתות