אהבת עולם שכ

ורחל במשמע וליליף מניה כתיב קרא אחרינא גבי רבקה ואת עורות גדיי העזים הלבישה כאן גדי העזים הא כל מקום שנאמר גדי סתם אפילו פרה ורחל במשמע ולילף מיניה הוו להו שני כתובים הבאים כאחד וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין הניחא למאן דאמר אין מלמדין. אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר ע"כ. והנה לפי דעת המקשה בגמ' דבעי לאוקומי שלא תבשל גדי דדוקא הוא אבל שאר בהמה לא הזהירה תורה ודאי היו המלאכים ראוים לקבל התו' אע"פ שאכלו אצל אברהם בשר בחלב כי שם לא גדי היה אלא בן בקר אבל לפי מסקנת הגמ' לא היו ראוין המלאכים לקבל התורה והנה מיד בקבלת התורה כשניתנה לישראל גם מי שלא ידע מסקנת הגמ' היה יכול ללמוד מעצמו שלא תבשל גדי לאו דוקא כל בהמה במשמע דאל"כ לא היו ישראל מקבלים התורה אלא המלאכים. וזה היה הויכוח בין הקב"ה ומשה כי הקב"ה אמר למשה לא תבשל גדי בחלב אמו ופירש לו בעל פה בשר בחלב ר"ל אל תחשוב שגדי האמור כאן דוקא הוא ושאר בהמה מותר בחלב אלא פירושו הוא בשר בחלב דהיינו כל בשר שבעולם. אמר משה רבש"ע תן לי רשות לכתוב בשר בחלב כי פן ואולי יטעו הבריות לומר שגדי דוקא הוא והשיב לו הקב"ה כתיב לך לך דייקא ולא למלאכים ואם איתא שגדי דוקא הוא וא"כ למה לא קבלוה המלאכים אלא ודאי שגדי האמור כאן כל בהמה במשמע ובודאי שלא יטעו הבריות כי אחר שמלת לך בא למעט המלאכים ודאי יבינו שכל בהמה במשמע. והנה גם לפי מסקנת הגמ' שמוכח מינה שלא היו המלאכי ראוים לקבלת התורה אינו אלא למאן דאמר שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין אבל למאן דאמר מלמדין מ"מ היו ראוים לקבלת התורה. והנה שמאי והלל פליגי בגמ' דקדושין וסבר שמאי שני כתובים הבאין כאחד מלמדין והלל סבר אין מלמדין. ואיתא בזוהר ובתקונים שני מלאכים פליגי ברקיע מיכאל וגבריאל והם כנגד הלל ושמאי הלל נגד מיכאל וגבריאל כנגד שמאי והמכריע ביניהם הוא אוריאל כבר כתבנו לעיל על טעם זה ע"ש ונ"ל שזה היה הויכוח בין משה ומלאכים כשעלה לקבל את התו' אמרו המלאכים תנה הודך על השמים כי המלאכים אע"פ שידעו שאכלו בשר בחלב ולא קיימו התורה מ"מ לא נמנעו עצמן ממנה כי באו בטענה דמה שאמר הכתוב לא תבשל גדי דוקא הוא אבל שאר בהמות לא אסרה תורה והוא כדעת המקשה בגמ' וע"כ אמרו תנה הודך על השמים והשיב משה והלא מיכאל אכל בשר בחלב. ר"ל דבשלמא אגבריאל ורפאל לא קשיא מידי דיש לומר שאצלם היא טענה ברורה. אע"ג שיש לדחות טענתם כתירוץ הגמ' מדכתבה רחמנא גבי יהודה ורבקה גדי עזים. משמע שכל מקום שנאמר גדי סתם הכל במשמע דיש להם להשיב כדעת המקשה בגמרא דילפינן מינייהו לכל מקום אע"פ שנאמר גדי סתם עזים דוקא הוא דמה אית למימר כתי' הגמ' מאחר דהם שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין. אין זה תשובה לגבייהו דהא גבריאל איהו שמאי דסבר שני כתובים הבאין כאחד מלמדין. וגם רפאל אפילו שלא מצאנו דסבר כן מ"מ במקום דפליגי שני תנאים יש כח ביד כל להחזיק איזה טענה שלבו נוטה אליה והיה סבר כמ"ד שני כתובים הבאין כאחד מלמדין אבל מיכאל דאיהו הלל דסבר בכל מקום שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין וא"כ ודאי הוא דמה שאמרה תורה גדי סתם לאו דוקא הוא וכל בהמה