אהבת עולם לב

והוד והו"ל משתמש בשרביטו של מלך וחייב מיתה והנה אלהים בגימ' פ"ו חצי פ"ו בגימ' ג"ם וכל גמין רבויין. וז"א זובח לאלהים דהיינו שמחלקו לשני גמין ורודף הרבויין דהיינו הגאוה יחרם ח"מ דזאת המדה בלתי לה' לבדו לא תאות לזולתו

שמעתי ממע' עט"ר הרב המופ' ר' יעקב בוקאעי ז"ל על פסוק והבור רק אין בו מים ופרש"י ז"ל מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו והוא בהקדים משרז"ל על פסוק תועבת ה' כל גבה לב חד אמר שצריך הת"ח להיות בו אחד משמונה שבשמינית וח"א לא כולה ולא מקצתה ומי זוטר בעיניך דכתיב תועבת ה' כל גבה לב אפילו כל דהוא. עוד ארז"ל כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח בשביל כבוד התורה ובזה הזמן אפילו בעה"ב שמתחיל ללמד האותיות א"ב לקטנים קורין אותו בשם חכם ואם איזה אחד במקרה דבר אתו קשה תיכף הוא מתרעם ואומר כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח. על זה בא הרמז והבור רק שהוא בו'ר אין בו מי"ם ואין מים אלא תורה דכתיב הוי כל צמא לכו למים. אבל נחשים ועקרבים יש בו בתמיה. ואומר כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח ודוק: פרשת לך לך

ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון. והקשה הגאון דלמה הפסיק בלחם ויין לוהוא כהן לאל עליון והיל"ל ומלכי צדק מלך שלם והוא כהן לאל עליון הוציא לחם ויין וכו' ותירצו דהנה ידוע כי מלכי צדק הוא שם ן' נח ורמז לו שם, הלחם ויין שבני אברהם יקריבו מנחות ונסכים ע"ג המזבח. והנה ידוע דיין הוא לנסכים ולחם הוא למנחות והנסכים הם כולם למזבח והגם שמנחת הקומץ למזבח ושייריה נאכלין וידוע דדבר שהוא כולו למזבח חשוב יותר שהרי העולה שהיא כולה כליל קדמה בפסוק לחטאת וא"כ קשה הי"ל לכתוב היין קודם ללחם אלא דמנחת כהן אינה נקמצת אלא כולה נשרפת וזה מתיקות הפסוק ומלכי צדק הוציא לחם ויין וקשה הי"ל להקדי' יין ללחם כנז' לזה תירץ והוא כהן וכו' ודוק מרבני אשכנז ז"ל: פרשת וירא

ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת. יובן בס"ד לענ"ד לפרש בהקדים מ"ש רז"ל דעל ידי חטא אדה"ר באכילת עץ הדעת טוב ורע נתקללה האדמה עשרה קללות בעבורו כידוע ועי"ז ח"ו אין קיום לעולם. עוד נקדים מ"ש רז"ל בגמ' דברכות ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה. וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. לא קשיא כאן קודם ברכה. כאן לאחר ברכה ע"כ עי"ש. נמצא דעל ידי הברכה הארץ נתן לבני אדם ויהיה שפע וקיום לעולם. וזהו שרמז להם אברהם אע"ה ואקחה פת לחם וסעדו לבכם וכו' שכונתו על ידי האכילה שתברכו בהמ"ז וע"י הברכות תוציאו האדמה מכלל ארור לכלל ברוך ובזה יהיה קיום לעולם. ויאמרו כן תעשה כאשר דברת שכונתם ע"י הברכות שיברכו יהיה קיום לעולם כנזכר ואין עוד צורך לישראל לקבלת התורה כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה וגו'. אז אברהם אע"ה הבין כונתם ולכן ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם ולחם לא הביא מהרב פרח לבנון ז"ל

ועפיד"ק ז"ל אפשר לומר לענ"ד בס"ד כונת הפסוק וירא והנה שלשה