אהבת עולם לא

וכו' אמנם הדבר ידוע כי הנחש הוא יצה"ר וע"ז שואלים אותו למה מצוי בין הגדרות ר"ל מפתה האדם בתחילה בפתוי בסייג וגדר ואח"כ בגוף העבירה ולמה אין אתה מפתה אותו בתחילה בגוף העבירה. והשיב תשובה נצחת ע"ז וכה אמר אני הוא שפרצתי גדרו של עולם ר"ל כשפתתי את חוה לאכול מן העץ לא עלה בידי עד שפתתי אותה לעבור על הגדר שהיא הנגיעה ואח"כ עלה בידי לפתותה לאכול מעץ הדעת ומאותה אשה למדתי לעשות כן להיות מצוי בין הגדרות ודוק

מדרש נעשה אדם בזמן שנבראו בעלי חיים נתגאו המלאכים מפני שראו מעלתם יתירה על בעלי חיים והקב"ה השפילם באומרו אליהם נעשה אדם. ר"ל כל אחד מאתנו יעשה אדם. ולא יכלו לעשות אדם וזהו ויברא אלהים את האדם והם לא יכלו. ארז"ל כל מי שיש בו גאוה אומר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור במקום אחד שנא' גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל, אל תקרא אותו אלא אתו. עוד ארז"ל טעם נכון למה בעון הגאוה אומר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור במקום אחד. ידוע שהקב"ה כתב בתורתו נעשה אדם לשון רבים ללמד דרך ארץ שאפילו הגדול יטול עצה מקטן ע"כ. הנה מי שאין לו גאוה ואעפ"י שהוא גדול נוטל עצה מהקטן נמצא דנעשה אדם אין לטעות בשתי רשויות משא"כ במי שיש בו גאוה שאינו נוטל עצה מן הקטן. ונמצא שנעשה אדם בלשון רבים יש מקום שיטעו המינין לכן אומר הקב"ה כל מי שיש בו גאוה אין אני והוא יכולים לדור במקום אחד משום דע"י גאותו מעיד על שתי רשויות ואיך יתכן שאני יכול לדור עמו במקום אחד: ושמעתי משם כמוהר"ר ן' סיד זצ"ל ענין השייך לענוה בכל מקום הנאמר בתלמוד על איזה שלם דקאמר הדרי בי וכו' שלכאורה נראה שפלות גדול לומר הדרי בי ושום גאה אינו מוציא כך מפיו אף שיהרגוהו באמרו אין השפלה גדולה מזו לומר שטעיתי. לכן להראות היפך זה אמר השלם בלשון זה הדרי בי כלומר מה שהדרי בי זהו אדרבה הדרי והודי ותפארתי: מהר"ר אליהו כה זצ"ל גאוה גודל רעתה מפורש בדברי רז"ל בש"ס ומדרשים ובכל ספרי הקודש ומי זוטר מאי דכתיב תועבת ה' כל גבה לב ואמרו בשמתא יהא מאן דאית ביה וחשוב כעובד ע"ז וכאילו בא על כל העריות ואין עפרו ננער בתחית המתים וכהנה רעות רבות וכ"ע ידעי רעת הגאוה כי רבה אבל דא עקא שסוברין שמהות הגאוה הוא שהולך בקומה זקופה ומנענע זרועותיו הנה והנה ואין אתנו יודע מהו גאוה אבל סימן יש. מכח הבן להכיר כח האב. כי ההקפדה והכעס וכדומה הם בני הגאוה ואם אין אבות מאין יצאו תולדות וכל כך גבר אויב היצה"ר עד שמראה לאדם שההקפדה והתרעומת והכעס הם שלימות המדות עד שאומרים מי שאינו מרגיש אינו בן אדם והאיש הירא ורך הלבב תסמר שערו מראות חומר וגודל רעת הגאוה בראותו שבח הענוה וישתדל בכל כחו במחשבות טהורות להכיר מיעוט ערכו ולהיות נבזה בעיניו נמאס ולהיות מן הנעלבים לכל אדם ואפילו לאנשי ביתו ולא יקפיד ולא יכעוס ולא יתרעם כלל רק מאד מאד יהיה שפל רוח שפל ברך מהרב פלא יועץ ז"ל: ועפ"י ד"ק יבא על נכון רמז הפסוק זובח לאלהים יחורם בלתי לה' לבדו הלא ידעת שהשכינה צועקת בהרע על הגאוה אני והוא לדור בעולם אין יכולת ובהכרח למות כי מי נדחה מפני מי והטעם משום דה' מלך גאות לבש