אהבת עולם שיד

אף יוסף דבר לה"ר לכו ונמכרנו לישמעאלים לעבד א"כ לפי"ז לא חטאו השבטים בגניבת יוסף וליכא למימר בשביל זה נתחייבו לתת מחה"ש אלא צריך לומר דטעם השקלים כטעם הראשון להשלמת הזמן כנז'. והשתא יתבאר כונת רש"י ז"ל דהנה אליעזר בההוא פחדא יתיב דשמא בתואל לא ירצה לתת בתו מפני צער הגלות לכך נתחכם אליעזר להודיעו שאין הגלות מתחיל מלידת יצחק ולכן נתן לו נזם זהב בקע משקלו רמז לו נגד שקלי ישראל שעתידין ליתן מחה"ש וטעם מחה"ש כדי להשלים על אותם רט"ו שנים שהיו ראוים להיות במצרים וא"כ מכאן מוכח שהגלות לא התחיל מלידת יצחק דא"ת התחיל מלידת יצחק למה צריך מחה"ש להשלים וא"כ לא תירא שבתך תסבול הגלות אבל עדין היה מתיירא אליעזר שמא ידחו אותו באמרם דלעולם הגלות מתחיל מלידת יצחק וטעם השקלים משום שעברו על לא תגנוב ומכרו יוסף והוא הטעם הב' לכך נתן לה הצמידים עשרה זהב רמז לו לעשרת הדברות שעתידין ישראל לקבל ואם איתא שהשבטים יש בידם עון על שגנבו יוסף ומכרוהו לא היה ראוי ליתן להם עשרת הדברות כמו שלא נתנו לישמעאל משום שהוא גונב. אלא ודאי שהשבטים מכרו את יוסף כדין מטעם הנז"ל ולפי"ז אי אפשר לומר שהשקלים משום מכירת יוסף כטעם הב' אלא מטעם הא' להשלים הזמן כנז' וש"מ שהגלות לא התחיל מלידת יצחק וא"כ אל תירא ואל תחת על בתך מן הגלות. ודוק

(למ"ק) ויושם לפניו לאכול ויאמר לא אוכל עד אם דברתי דברי ויאמר דבר ויאמר עבד אברהם אנכי וכו' יובן עפ"י מ"ש רז"ל לתירוץ הפסוקים כתיב נצבים עליו כתיב והוא עומד עליהם. ותירצו כאן קודם אכילה כאן לאחר אכילה. פי' האורחים שמזמין להם הבעה"ב הם נצבים עליו ומסרבין ואינם רוצים לאכול כ"א אחר פיוס אבל אחר שאכלו אצל הבעה"ב אזי הבעה"ב נעשה עליהם נצב שכל מה שיאמר להם לעשות יעשה כמ"ש כל מה שיאמר לך בעה"ב עשה ולכן כשהניחו לפניו לאכול בהאי פחדא יתיב אליעזר שפחד אחר שיאכל אין לו רשות לשנות מדבריהם ולכן אמר לא אוכל עד אם דברתי דברי שעתה קודם אכילה אני אוכל להשתרר עליכם. ויאמר דבר ויאמר עבד אברהם אנכי וכבר למדתי ממנו הענין ואח"כ היה בשעה שבאו האורחים היו נצבים עליו הוא נצב עליהם ודוק

(למ"ק) ומגדנות נתן לאחיה ולאמה וכו' ויל"ד שקודם שנתן להם המגדנות אמרו לו הנה רבקה לפניך קח ולך וכשנתן המגדנות א"ל נקרא לנערה ונשאלה את פיה? ויובן עמ"ש רז"ל דפירות ארץ ישראל אין מוציאים אותם לחו"ל וקי"ל דכופין את האשה לצאת מחו"ל לא"י אבל מא"י לא"י אין כופין. ועפי"ז יבא על נכון הנה מתחילה קודם שיתן המגדנות היו סוברים לבן ואמו דפדן ארם חו"ל ולפיכך אמרו לו הנה רבקה וכו' דקי"ל בכי האי גוונא דכופין. אבל כשראו שנתן להם המגדנות שהם פירות א"י נתברר להם הדבר שארם נהרי' היא א"י דאל"כ כיצד הביא הפירות כפי מאי דקי"ל? אלא ודאי שהיא א"י לכך אמרו לו נקרא אותה ונשאלה דקי"ל מא"י לא"י אין כופין ודוק: שייך לפ'

ויצא

(למ"ק) וירץ לבן אל האיש החוצה א העין וכו' בא ברוך ה' למה תעמוד בחוץ ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים. יובן בדרך הלצי והוא דידוע שפסיעה גסה נוטלת א' מת"ק ממאור עיניו של אדם וזה שרמז הכתוב וירץ לבן החוצה אל העין רץ בפסיעות גסות על