אהבת עולם רצו

הנס. אולם שמע בני. דע כי ההנחה הזאת שישראל הם רחמנים בטבעם ובמדה הזאת הם נפלאים ונבדלים מכל העם אשר על פני האדמה. דבר זה נודע ונתפרסם לא בלבד ביהודה ובישראל. אבל גם כל האומות יכירו וידעו כי מדת הרחמנות דבוקה באומה הישראלית. ראה בני מה שנאמר אצל בן הדד כאשר הכו בני ישראל אותו מאה אלף רגלי ביום אחד. ועל הנותרים נפלה החומה על עשרים ושבעה אלף איש. והוא בן הדד נס ויבא אל העיר חדר בחדר. ויאמרו אליו עבדיו הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי מלכי חסד הם נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בראשנו ונצא אל מלך ישראל אולי יחיה את נפשך. ויחגרו שקים במתניהם וחבלים בראשיהם ויבואו אל מלך ישראל ויאמרו עבדך בן הדד אמר תחי נא נפשי ויאמר העודנו חי אחי הוא. הרי שאנשי בן הדד שהיו מן האומות ובנו יסוד על ההנחה הזאת שמלך ישראל ימלא רחמים על בן הדד ובאמת הועילה תחבולתן. כמ"ש שם שהעלהו על המרכבה והשיב לו הערים אשר לקח אביו. וכן היה המעשה בשאול ואגג. נאמר שם ויחמול שאול והעם על אגג. והנה המן היה מזרע אגג ומרדכי היה מזרע שאול. שמור בני ההקדמה הזאת עד אקדים לך השניה. והיא שבעמלק נאמר אשר קרך בדרך. ר"ל שהעיקר מה שכעס הוא ית' על עמלק יותר מעל כל האומות שנלחמו עם ישראל עפ"י מ"ש חז"ל גדול המחטיאו יותר מן ההורגו שזה הורג את הגוף והמחטיאו הורג את הנפש. וכמו כן כל האומות שבאו להלחם עם ישראל לא באו רק להרוג הגופות. אבל עמלק בא להחטיאם ולפתותם שיכפרו בהשגחה ונסים. ולכן בא אחר יציאת מצרים וקריעת י"ם. ובזה הורה שכופר בכל הנסים ואומר הכל מקרה הוא. משא"כ כל האומות היו מאמינים בהנסים לכן היו יראים לבוא להלחם עם ישראל כמ"ש חז"ל משל לאמבטי רותחת וכו' ואמר שמעו עמים ירגזון וכו'. ואין לך שנוי ומתועב לפניו ית' יותר ממי שכופר בהשגחה ואומר על הכל מקרה הוא כמ"ש בתוכחה ואם תלכו עמי קרי. וז"ש אשר קרך בדרך ר"ל שדעתו היה ללמד את בני ישראל לאמר מקרה הוא. והנה המן הרשע הזה היה שורש צפע נחש מזרע אגג ומזרע עמלק והיה ג"כ כופר בהשגחה. ואעפ"י שראה את מעשה הנס של בלילה ההוא נדדה שנת המלך וכו' ושהוא היה מנהיג את מרדכי ומכריז לפניו ככה יעשה לאיש וכו'. הוא ברוע לבבו לא אמר שזה הוא תחלת מפלתו לפני מרדכי. אבל אמר מקרה הוא שקראו לפני המלך מעשה בגתן ותרש שהיה זכות על מרדכי ולכן עשה לו המלך את כל הכבוד הזה. ומעתה אבד מרדכי כל הזכות אשר לו אצל המלך והוא יחזור לענינו הראשון לאמר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו. והא ראיה שכן היה דעת המן שהרי לא צוה להפיל העץ. וז"ש ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו את כל אשר קרהו דייקא ר"ל שאמר מקרה הוא כנ"ל. אמנם החכמים הבינו שדבר הזה אינו במקרה אבל הוא תחלת מפלתו לפני מרדכי. לכן אמרו אליו שמע נא המן לעצתינו. הנה אין עצה ואין תבונה אליך נגד מרדכי רק שתתנהג עמו כדרך שעשה בן הדד אל אחאב שנפל לפניו והתחנן לו. וע"י שריחם עצמו עליו נענש אחאב כמבואר שם. כי אסור לרחם במקום אשר אמר ה' להתאכזר. כבר נאמר לא תחוס עינך עליו. וכמו שעשה זקנך אגג לזקנו שאול שהתחנן לפניו וחמל שאול עליו ועי"ז נענש שנאמר נחמתי כי המלכתי את שאול