אהבת עולם רצה

במעשיהם כמ"ש אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו. אבל הם פשפשו ולא מצאו שום עון אשר חטאו. כי באמת היו צדיקים גדולים. אבל הנה ידעו דלא חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא. ומה שעשו ליוסף כבר אמרנו שלא היה נחשב בעיניהם לחטא כלל. הנה חשבו אפשר שזה נחשב להם לחטא מה שלא היה להם מדת הרחמנות על יוסף שהתנפל והתחנן אליהם בתחינות ובקשות והם לא שמו על לב. ר"ל שבאמת היה ראוי להם מדת הרחמנות יותר מכל באי עולם. כי הם היו זרע אברהם יצחק ויעקב מן המקור הראשון. ואעפ"י שאפשר שיוסף היה חייב בעונש. מ"מ היה ראוי להם לרחם עליו לפי גודל התנפלו והתחננו אליהם כמו שמצינו במדרשים והלא היא כתובה על ספר הישר. וזאת לא זולת היה בעיניהם נחשב לחטא אשר נענשו עליו שהושמו במשמר הזה. אבל לא גוף המעשה אשר עשו אל יוסף כמדובר. אמנם ראובן רוח אחרת היתה עמו כלומר שגם הגוף המעשה נחשב לחטא אשר ראוי שיענשו עליו. כי לדעתו לא היה יוסף ראוי לעונש כלל כי לא חטא. והא ראיה שכן היתה דעת ראובן. שהרי בטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו וכו' כבר נאמר ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם. והרי עדיין לא שמעוהו מתנפל ומתחנן. וז"ש ויאמר איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו יוסף אמנם לא על גוף המעשה אנו מתחרטים כי היה ראוי לעונש. רק על אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו. ומן הראוי היה לנו זרע אברהם וכו' לרחם עליו. על כן באה אלינו הצרה הזאת ר"ל על כן ולא גוף המעשה אשר עשינו לו. ויאמר אליהם ראובן לא כן היא דעתי. כי גם אז בשעת מעשה הלא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד ולא שמעתם ר"ל עדיין לא שמעתם אותו מתנפל ומתחנן אליכם כבר אמרתי לכם אל תשפכו דם. וכמו דעתי אז כן עתה. וז"ש וגם דמו הנה נדרש ר"ל לא על השחתת רחמים בלבד אנחנו נענשים אבל גם דמו הנה נדרש כי לא היה יוסף ראוי לעונש כלל

בני בוא וראה נפלאות איך דברינו אלה מבוארים הם במגלת אסתר אשר ברוח הקודש נאמרה. אמר שם ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו את כל אשר קרהו ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפול לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו. עודם מדברים עמו וסריסי המלך הגיעו ויבהילו להביא את המן אל המשתה אשר עשתה אסתר. ויש לדקדק בענין הזה כמה דקדוקים. א' שהרוח הקודש קורא אותם חכמיו ואנכי אינני רואה שום דבר חכמה במאמרם זה. ב' מ"ש אם מזרע היהודים מרדכי הוא דבר תימה שהרי מרדכי היה מפורסם שהוא מזרע שאול והיה ראש הסנהדרין והיה יושב בשער המלך וגם המן עצמו אמר בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי הרי שהיה מכירו היטב. ג' מ"ש אשר החלות לנפול לפניו הוא ללא צורך. שהרי המן עצמו סיפר להם את כל אשר קרהו. ולמה לחנם יספרו הם אליו דבר מה ששמעו ממנו. ד' מ"ש לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו הם מאמרים סותרים. כי לא תוכל לו הוא המובן אתה לא תוכל לו והוא לא יכול אליך. מה שאין כן המובן כי נפול תפיל לפניו. ה' מ"ש עודם מדברים עמו וכו' ויבהילו וכו' הנה כל הספור של הבהלה והחפזון הזה אינו מן הצורך אל עיקר הנס. כי כבר יתכן הנס של ימי הפורים האלו גם אם לא הי מבהילים להביא את המן על שעה חדא. אולם גם אם היו בוששים יום או יומים היה ג"כ יתכן