אהבת עולם רצב

אחר ג"כ לקראתו וירדפהו אל תוך המחנה וירא המלך ג"כ והנה המלחמה אליו פנים ואחור. אבל המלך לא שת לבו לזאת ולא צוה את גבוריו להצילו. והאיש ההוא עמד על נפשו בחרבו וימלט ממחנה שונאיו ויבוא ויעמוד לפני המלך וישימהו המלך לשר אלף. וישאל שר א' את רעהו מה זה היה אל המלך אשר אל הראשון שלח את גבוריו להצילו. ולא עוד אלא ששמהו לשר צבאו על כל המחנה. ואל השני לא די שלא של להצילו אלא עוד לא שמהו רק לשר אלף. ויען רעהו ויאמר הראשון מה שעשה לא עשה רק מאהבת המלך והשליך את נפשו מנגד לנקום נקמת המלך בלי שום תקות גמול כי לא ידע אם יצילהו המלך. אבל השני אפשר שעשה רק בעבור שראה שהמלך הציל את הראשון ושמהו לשר צבאו ויחשוב שגם עמו יעשה המלך כן. ע"כ המשל. והנמשל מובן שר"ש בן יוחאי מסר נפשו וירד אל תוך המערה ולא היה בו מחשבה אחרת רק שימות בעבור שמו הגדול. ולכן נעשו לו כמה נסים ונתגדל מאד ועלתה בידו. אבל הרבה עשו כרשב"י ר"ל שעשו ומסרו נפשם על קדושת השם. אבל מחשבתם היה שיהיו כרשב"י דהיינו שיעשה להם נסים ויגדילם כרשב"י לכן לא עלתה בידם כי המוסר עצמו ע"מ שיעשה לו נס אין עושין לו נס כנ"ל ברש"י. ובזה תבין מאמרם ז"ל הנ"ל בדרך מליצה. והוא כי חז"ל ראו בפסוק שאמר אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה. ומשמעותו אפי' אחר הדבר הזה שהיה ראוי שישוב. אפ"ה לא שב מדרכו הרעה. ובקשו מאי אחר הדבר הזה והנה ראו בפסוק שלפני זה ומצאו המעשה של איש האלהים אשר קרא על המזבח ויבש ידו של ירבעם ושיערו חז"ל שבלי ספק אחר מעשה נפלא כזה עלה ויכוח במחשבתו של ירבעם. והיה בו מחשבה לטובה שיעשה תשובה. אולם כאשר ראו חז"ל שבאמת לא עשה תשובה שיערו שהיה בו מחשבה לרעה ג"כ ר"ל שלא יעשה תשובה. והנה שיערו עוד שהמחשבה לרעה לא היתה רק מחמת גסות הרוח שהיתה בו. ר"ל אני מלך ואין כבודי שאהי' בעל תשובה שלולא זאת בלי ספק שהיה עושה תשובה. שהרי על ת"ח פשוט אמרו חז"ל אם ראית ת"ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשו' שמא ס"ד הא ודאי עשה תשו' מכ"ש על גדול הדור כירבעם שאמרו עליו חז"ל שלא היה בתורתו שום דופי. אולם נגד הגסות הרוח הזה עלה במחשבתו ג"כ הלא דוד מלך ישראל ויהודה הי'. ואפ"ה בבוא אליו נתן הנביא הודה ולא בוש ואמר חטאתי. ע"כ עלה בלבו ג"כ שיעשה תשובה. אבל הגסות הרוח יתירה שהיתה בו היא מנעתו מלשוב כמ"ש חז"ל א"ר נחמן גסות הרוח שהיתה בו בירבעם טרדתו מן העולם והיינו שעלה במחשבתו ואמר הנה כל מחשבתי לשוב אינה רק בעבור שעלה בלבי שבן ישי הודה ולא בוש ונתקבל וזכה שיהיה רגל רביעי במרכבה. א"כ אני אינני המתחיל מעצמי אבל בן ישי בראש והריני כאחד מאלו שעשו כרשב"י כנ"ל לכן לא עשה תשובה בעבור שלא יהיה לו הכבוד והגדולה אשר היה לדוד שהוא היה הראשון שבמלכים שעשו תשובה והיה כמו רשב"י עצמו. והנה כינו חז"ל המחשבה לטובה שהתעורר עצמו לתשובה כאילו תפשו הקב"ה וא"ל חזור בך. ועלה במחשבתו הטובה שיטייל והוא ובן ישי עמו ית' בג"ע. בעבור שהם מלכים ולא יבושו וישליכו את כל כבודם מנגד ויעשו תשובה. אבל ע"י הגסות הרוח יתירה שהיתה בו רוח אחרת היתה עמו לחשוב מי בראש. וראה שלא לו יהיה הכבוד כי