אהבת עולם רפט

אל המדרש תנחומא הנ"ל. אמר אלהים למשה אמור לישראל שהם חייבים לי ר"ל כמ"ש הח"ה הנ"ל. ואמור לה' שיפרעו לי מה שהם חייבים לי. ר"ל שכל מעשיו לא יהיו לתקות גמול עתיד שיתחייב לו רק פרעון במה שהוא חייב לאלהים על טובותיו עליו. והנה אעפ"י שהאמת כן הוא שכל זכיותיו של הצדיק ישתקעו בטובות הבורא. מ"מ הבורא ית' רב חסד הוא ואמר ואשלמה להם ר"ל אם הצדיק יהיה במדרגה הזאת שיודה על האמת ויחזיק עצמו שאין לו זכיות כמו משה ויעקב כנ"ל. אז אקרא אותו בשם ישראל שהוא מורה שהוא צדיק ויש לו זכות ואני חייב לשלם לו. ולכן מביא הפסוק והי' מספר בני ישראל וכו' לומר שבאמת נמצאים צדיקים כחול הים הרבה אבל אין עושין רצונו. בעבור שהם מחזיקים עצמם לצדיקים כנ"ל. אמנם להעושין רצונו אשר בשם ישראל יכונו לאלו יש מספר כי ראיתי בני עלי' והנם מועטים כנ"ל

בני מעתה נחזור אל ענין הספקות אשר הערנו בתחלת הדרוש. אבל מקודם אעירך בני על דקדוק א' אשר עמדתי עליו. והוא מ"ש וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו מ"ש אחר אין לו מובן כלל כי היה די שיאמר וירא והנה איל נאחז וכו' ובעל הטעמים בעבור שלא היה נדרש אצלו לא לפניו ולא לאחריו. עשאו במה לעצמו והניחו בטעם זקף גדול. ומה שפי' רש"י שראה את האיל אחרי אשר נאחז בסבך. לא ידעתי מאי נפקא לן מיניה אם קודם לכן או אחרי כן אולם נראה שהתורה רמזה לנו בזה ענין נפלא. והוא שבאמת זה מה שההמון מבינים מנסיון העקידה דהיינו שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו ע"ג המזבח. אין זה דבר ראוי להפליגו כי זה כל אדם הי' עושה אם יצוהו השם כמו שצוה לאברהם. אבל היה בכאן ענין עמוק עשה אברהם מה שלא הי' עושה זולתו. והוא שאבינו אברהם היה מן הכת הנ"ל העושין רצונו של מקום. ומעולם לא היה מחזיק עצמו לצדיק. ובזמן שעשה מצוה לא היה יודע כלל שעשה איזה דבר טוב. אבל היה בעיניו כמו הפורע חובו שאעפ"י שפריעת חוב ג"כ מצוה היא. אמנם לא ירצה הלוה שאדם בעולם יחזיק לו טובה על שפר את חובו. ומכ"ש שלא ירצה הלוה שהמלוה יחזיק לו טובה על זה. אדרבא הוא הלוה יחזיק טובה אל המלוה על שהאמינו. כן הדבר הזה. באמת אדם אחר ג"כ הי' עושה זאת. אבל כמה היה גדול בעיני עצמו וכמה היה רוצה שכל באי העולם יחזיקו לו טובה על שעקד את בנו יחידו אהובו. יותר מזה. אפילו מן השם ית' היה רוצה שיחזיק לו טובה על שיש לו צדיק כמוהו. לא כן אבינו אברהם שהיה עוקד את יצחק בנו. היה בעיניו כאילו עקד שה או איל אחד ולא היה מחזיק טובה לעצמו כלל. ראה בני מה שאמר אלהים יראה לו השה לעולה בני. הנה השוה את בנו עם השה. וזה שרמזה התורה שכאשר נאמר לו אל תשלח ידך וכו'. וראה אברהם שלא ישחוט את בנו אמרה התורה וירא והנה איל אחר וכו'. העידה התורה על אותו זקן אבינו אברהם ע"ה שעקידת יצחק לא היה יותר חשוב בעיניו רק כמו עקידת איל אחר לכן סיפרה שכאשר ראה שלא ישחט את יצחק לקח איל אחר. כי יצחק היה ג"כ בעיניו רק כמו איל. אף גם שלפי הקרי אינו אמת. אמנם לפי הכתיב הוא אמת. וכבר ידעת בני שיש אם למקרא ויש אם למסורת. וזאת היתה גבורתו של אברהם מה שלא היה עושה כן זולתו. ולכן אין נוטלין סכין בר"ה להזכיר ענין העקידה כי זה כל אדם היה עושה כנ"ל אבל לוקחים