אהבת עולם רפח

רצונו. היה להם להפוך הדברים ולומר כאן באין עושים רצינו ארישא דקרא. וכאן בעושין רצונו אסיפא דקרא. ועוד קשה שכלל מונח בידינו שהצדיקים מכונים בשם ישראל לא כן הרשעים מכונים בשם יעקב. ולפי דעת חז"ל מ"ש והיה מספר מיירי באין עושין רצונו א"כ למה אותם בשם ישראל יכנה. היה לו לומר והיה מספר עם או יעקב ולא בני ישראל. אמנם נ"ל עפ"י מ"ש חז"ל ראיתי בני עלי' והנה מועטים. והכי קאמר כאן בעושין רצונו לא כמובן מפשוטו בזמן שעושין רצונו אלא באנשים העושים רצונו. ור"ל כאן ברישא דקרא דכתיב והיה מספר מיירי בעושין רצונו. ר"ל באלו אנשים העושים רצונו שהם מספר ונער יכתבם. לכן מכנה אותם בשם ישראל. כאן באין עושין רצונו. ר"ל כאן בסיפא דכתיב כחול הים אשר לא ימד ולא יספר. מיירי באלו אנשים אשר אין עושים רצונו והם רבים כחול הים. ובזה מסולקים הקושיות הנ"ל. עוד נקדים שמ"ש חז"ל כאן באין עושין רצונו אין כונתם על רשעים. שהרי אמרו חז"ל שישראל פעם נקראים בנים ופעם נקראים עבדים בזמן שעושים רצונו נקראים בנים ובזמן שאין עושים רצונו נקראים עבדים. ואם נאמר שמ"ש חז"ל אין עושין רצונו כונתם הוא על רשעים קשה איך יקראו עבדים. הא שם עבדים משמע שעושים עבדות אל הבורא ית'. והרשעים אינם עושים כלום. אבל נראה שבין עושים רצונו ובין אין עושים רצונו. שניהם עובדים את ה'. אלא שהעושים רצונו עובדים את ה' כמו הרצון של ה' ית'. ואלו שאין עושין רצונו גם המה עובדים את ה' אלא שאין עושים רצונו. והענין הוא עפ"י דבריך אבי. שיעקב נקרא בשם ישראל על שהקטין עצמו ולא היה סומך עצמו על צדקתו. ולא באתי לחדש אלא לפרש דבריך. והוא שרצון השם הוא שידע האדם שכל צדקותיו אשר עשה כולם ישתקעו בהקטנה שבטובות הבורא עליו. כמ"ש מי הקדימני ואשלם. הרי מפורש שזה הוא רצון השם ב"ה. אמנם כאשר יהיה האדם על מדרגה הזאת. הנה הבורא ב"ה עושה עמו חסד וקורא אותו בשם ישראל. והשם הזה מורה שהוא צדיק ויש לו זכיות הרבה. וז"ש לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל בעבור כי שרית וכו' כנ"ל. ובזה הראית לדעת שאתה מחזיק עצמך כאילו אין לך זכיות כלל. הנה כן היא המדה אצלו ית' להחזיק אותך לצדיק כמ"ש משה תלה בזכות אחרים והורה שהוא מחזיק עצמו כאילו אין לו זכיות. לכן תלו לו בזכות עצמו כנ"ל. וצדיקים כאלו הם נקראים עושים רצונו של מקום והם הבני עלי' אשר המה מועטים כי אילו היתה כונתם במ"ש בני עליה על צדיקים סתם. יקשה למה אמר מועטים. הלא כבר אמרו אפי' רקנים שבך מלאים מצות כרמון. אלא שכונתם הוא על אלו שאין מחזיקים עצמם לצדיקים אלו הם בני עליה ואלו הם עושים רצונו ואלו הם מועטים. בוא וראה מי לנו גדול מחזקיה המלך שאמרו עליו וחובל עול מפני שמן. שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ואמרו עליו שהיה אוכל רק ליטרא ירק בסעודה. ואמרו עליו שבימיו בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו תינוק בן שבע שנים שלא היה בקי בטומאה וטהרה. ואמרו עליו שהיה נועץ חרב בבית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב. ועם כל זה בעבור שתלה בזכות עצמו. בזה הורה שמחזיק עצמו לצדיק. נמצא שלא היה מאלו העושין רצונו של מקום כנ"ל. לכן תלו לו בזכות אחרים. וזה יורה שאינו ראוי להקראות בשם ישראל. ואלו הם כחול הים אשר לא ימד ולא יספר. ומעתה נבוא