אהבת עולם רפז

היה א' מן החסידים אומר לא יגיע האדם אל גמול העוה"ב במעשהו אם מדקדקים עמו בחשבון במה שהוא חייב לאלהים על טובותיו עליו אבל בחסד האלהים עליו ע"כ אל תבטחו במעשיכם ואמר דוד בזה ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו עכ"ל. האריך החסיד מאד בענין הזה מ"ש הנביא בג' תיבות ואמר מי הקדימני ואשלם ואמרו חז"ל עשה לי ציצית עשיתי לו בגד. עשה לי מזוזה נתתי לו בית. מל את בנו נתתי לו בן וכדומה. לכן התרעמו על חזקיה שתלה בזכות עצמו. לא כן משה נאמן ביתו אמר ואתחנן במתנת חנם ולא היה תולה בזכות עצמו. כי כל מעשיו לא היה בעיניו רק אשר פרע מקצת חובותיו מטובות הבורא עליו. ולא שהיה מקוה גמול עתיד על מעשיו. וז"ש ה' אלהים אתה החלות ר"ל לכן אין אני מבקש רק מתנת חנם לפי שאתה החלות תמיד לשלם לי קודם עשותי כמ"ש מי הקדימני. ובזה נשתבח אבינו יעקב שאמר לו לא יעקב יאמר וכו' כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל. וקשה בשלמא אם היה אומר כי נלחמת עם אלהים וכו'. הנה עדיין לא הייתי יודע מי הוא הנוצח. שייך שפיר לומר ותוכל כלומר נלחמת עמהם ותוכל אתה. אבל אחר אשר כבר אמר כי שרית. ממילא ידעינן שהוא היה השר והנוצח. ומלת ותוכל אך למותר היא. גם קשה הלשון שרית עם. כי על לשון שרית אינו נופל לשון עם. אבל שייך לשון על או אל כמ"ש כי תשתרר עלינו. וישר אל מלאך. אבל יאמר שהנה היה יעקב מובחר שבאבות ובלי ספק שהיה לו זכיות הרבה כמ"ש עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי. ובודאי שהיה יכול לסמוך על זכותו לבד שינצל מעשיו. אבל הוא היה מהצדיקים כנ"ל שאעפ"י שיש להם לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשים אלא מתנת חנם. כי בדעתם שאין להם שום מצוה שתגן עליהם. וכל מה שעשו כבר היו חייבים לפרוע כנ"ל. לכן כאשר באה עליו צרת עשיו לא סמך על זכותו. אבל התפלל אל ה' שיעזרהו. גם ויחץ את העם לב' מחנות כמ"ש התקין עצמו לדורון ולמלחמה ולתפלה. אעפ"י שהיה יכול לבדו לנצח את עשיו. וז"ש אתה ראוי להקראות בשם ישראל כי הנה שרית על עשיו לא בכחך לבד כי אם עם אלהים היינו התפלה. ועם אנשים היינו דורון ומלחמה. אעפ"י ותוכל ר"ל שהיה יכולת בכחך לבד לנצח

אבי דבריך הנעימים מפורשים הם במדרש תנחומא פ' כי תשא וז"ל אמר אלהים למשה אמור לישראל שהם חייבים לי שנא' כי תשא כמד"א כי תשה ברעך ואמור להם שיפרעו לי מה שהם חייבים לי ואשלמה להם שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים וכו' עכ"ל. והוא ג"כ מדרש רבה והיא תמוה כמו מדרש פליאה. שבתחלה אמר שיפרעו לו ואח"כ אמר ואשלמה להם. גם מה שמסיים שנאמר והיה מספר בני ישראל וכו' אינו שייך כלל לכאן. ונראה בשנקדים מ"ש חז"ל כתיב והיה מספר ב"י כחול הים. אשר לא ימד ולא יספר? ומשני כאן בעושים רצונו של מקום כאן באין עושין רצונו. והקשה המהרש"א ש"א איך החליטו חז"ל בשעושין רצונו אין להם מספר ובאין עושין רצונו יש להם מספר. הרי אמרו חז"ל המקדש את האשה ע"מ שאני צדיק גמור ונמצא רשע גמור חוששין לקדושין שמא הרהר בתשובה נמצא שהרשע גמור יכול להתהפך להיות צדיק גמור בשעה א'. ומעתה אם ילכו מאה אנשים רשעים לחדר א' ושמה יעשו תשובה ואח"כ נמנה אותם. האם לא יהיה להם מספר אח"כ. ואני אדקדק עוד שלפי דעת הגמ' הנה מ"ש והיה מספר מיירי באין עושין רצונו ומ"ש כחול הים מיירי בעושין