אהבת עולם רפה

מתפללים על שום דבר אף על צרה הבאה עליהם. כי מאמינים שכן הוא רצונו יתברך. וז"ש יעקב כמתנצל עצמו על אשר צעק הצילני נא וכו' כי ירא אנכי אותו וכו'. לאמר כל צעקתי היא רק בעבור שאתה אמרת היטב איטיב עמך. והנה אם יגרום החטא שיהרגני עשו. הנה יהיה נגד רצונך. אבל אם אתה לא היית אומר היטב איטיב עמך. לא הייתי מתפלל כלל. כי לא הייתי ירא כלל. בי אמרתי אם יהרגני בודאי כן הוא רצונך

אבי ע"י דבריך הנעימים מבין אני מ"ש במדרש רבה וז"ל אמר ר' יוחנן אמר אברהם רבון העולמים בשעה שאמרת לי קח נא את בנך וכו' היה לי מה להשיב אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אתה אומר קח נא וכו' חס ושלום לא עשיתי כן אלא כבשתי רחמי לעשות רצונך וכו'. נראה לי כן. שהנה מקודם צריך אני לבאר מה שיש אתי לתרץ הספק הגדול על ענין העקידה בכללה. והוא מה הרעש הגדול של נסיון העקידה שהפליג בה השם ב"ה. הלא זה כל אדם היה עושה. כי מי מהפחותים שבבני אדם אשר יאמר לו ה' קח נא את בנך כמו שאמר לאברהם ולא יאבה ולא ישמע בקולו האם בידו להחיותו אם חפץ ה' להמיתו. והנה אתה אבי ונרי התרת לי הספק הזה בדרוש ה'. אולם ע"י דבריך בדרוש הזה אענה אף אני את חלקי. והוא שאברהם אבינו ע"ה היה כולו חסד כמ"ש תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. והוא היה העמוד של גמילות חסדים ביתו פתוח לרוחה. בוא וראה כאשר אמר לו ה' זעקת סדום ועמורה וכו' איך מסר נפשו להתפלל עליהם. כי כן היא המדה מדת החסד שהיתה בו. והנה באמת לא היה זה הנסיון מאבינו אברהם שלקח את בנו והעלהו לעולה. כי זאת באמת כל אדם היה עושה. אמנם היה הנסיון ממנו שלא הי' מבקש ומתפלל מאתו ית' שיבטל הגזרה הזאת כדרכו מעולם. ובזה יתורץ מה שהקשו המפרשים למה יוחד הנסיון לאברהם ולא ליצחק לפי דעת חז"ל שהיה בן ל"ז שנה ולא היה עוד ברשות אביו. אמנם על יצחק לא היה חידוש ששמע בקול ה'. כי מי אשר לא ישמע בקול ה' ויצחק היה מדתו מדת הדין ולא עלה בלבו לשנות גזרת הבורא. אבל מאברהם שהיה מדתו להתפלל הנה ממנו היה נסיון שלא התפלל. אולם בזה הורה הזקן שאין רצונו רק לעשות רצון הבורא. והיה מונע עצמו מלהתפלל פן יהיה נגד רצונו ית'. והנה ר' יוחנן במדרש הנ"ל רוצה להפליג צדקתו של אבינו הזקן. ואמר חדוש א' היה שלא התפלל כדרכו מעולם. אמנם מדה יתירה היתה בו שאעפ"י שבאמת כל הצדיקים אין מתפללים. הוא א"א ע"ה היה לי שעת הכושר להתפלל כמו יעקב שהתנצל עצמו על שהתפלל בעבור שאתה אמרת היטב וכו' כנ"ל כן הי' א"א ע"ה יכול להתפלל על גזרת קח נא וכו'. והיה יכול להתנצל עצמו לומר אתה אמרת כי ביצחק וז"ש ר' יוחנן במד"ר הנ"ל היה לי מה להשיב וכו'

בני דבריך נאמנים הם. ועל פיהם יבואר דקדוק א' אשר עמדו עליו גדולי המפרשים. והוא מ"ש עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני. והנה מלת ממני אך למותר רק הל"ל כמ"ש פעם שנית את בנך את יחידך ולא אמר ממני. אמנם יובן שהנה למשל שר א' מצוה אל כפרי א' אשר תחת ממשלתו שיתן לו סוס א' לרכוב עליו. והכפרי לא יתן את הסוס. אמנם זה יהיה לא' משני פנים. אם שהכפרי מבריח עצמו או את הסוס וכדומה.