אהבת עולם רפב

הרעה הזאת שנית לידך. תמנע עצמך מעשותה. בכדי שלא לערבב שמחתך. וגם דברי הצומות וזעקתם ושאר יסורים וצער אשר תקבל עליך אחרי שובך מרעתך. גם המה יהיו בשמחה שזכית לעזוב דרכך הרעה. כמו שמצינו באדונינו ד"ה ע"ה שהיה בעל תשובה כמ"ש לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה. ואמרו חז"ל שהיה מקבל עליו יסורים ששה חדשים כמ"ש במזמור נ"א. תגלנה עצמות דכית. וכל המזמור שם מדבר בתשובה על חטאיו. וראה בני שמתחיל מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע. ומעודי נפלאתי על חז"ל שהקשו על מ"ש מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו. מזמור לדוד קינה לדוד מיבעי לי'. למה לא הקשו גם על הכתוב הזה קינה לדוד מיבעי לי'. ועוד יותר להם מקום להקשות על הכתוב הזה. שהרי באבשלום לא היה רק צרת הגוף. ובכתוב הזה היה צרת הנפש. אולם ירמוז על השמחה שהיה לדוד בעת בוא אליו נתן הנביא. והתודה וקיבל על עצמו יסורים. שהיה אליו כ"כ תאוה וחשק נמרץ אל התשובה. כמו שהיה לו חשק ותאוה אל העבירה. וז"ש מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא. ר"ל שהיה אצלו כ"כ מזמור שמחה על התשובה. כאשר בא אל בת שבע. ר"ל כמו שהיה לו בעת אשר בא אל בת שבע. וזהו ג"כ אצלי הטעם על מ"ש חז"ל שיצתה ב"ק ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מאחר. ועי"ז לא שב אחר בתשובה ונשאר ברעתו. שהנה בלי ספק עלה בעת ההיא על לבו של אחר לעשות תשובה. כי לולא זאת לא היה צורך אל הב"ק להכריז שובו בנים חוץ מאחר. אך אם היה ההרהור תשובה שעלה בלבו של אחר בשמחה. דהיינו שיעלה על לבו שמחה על שזכה להסכים ולהחליט שישוב מן הדרך הרע ולא ישיב עוד לכסלה. בלי ספק שלא היה משגיח על הב"ק והיה עושה תשובה. כי הנה הב"ק אין לו יכולת לומר שובו בנים חוץ מאחר. רק על העבר לומר שתשובתו לא תועיל לכפר על חטאיו. אבל אין לו יכולת לומר על העתיד שלא יניחהו לעשות איזה מצוה כמו לשמור שבת ולהניח תפילין והדומה להם. שהרי הבחירה חפשית והרשות נתונה. שמה שנאמר ויחזק את לב פרעה. יש לו טעם כמו שאבאר לך במקום אחר מזה הספר. ומה שמנה הרמב"ם ז"ל כ"ד דברים המעכבי' את התשובה. גם שם לא אמר שמעכבים אותו שלא יהיה מהיום והלאה עושה טוב. אלא שמעכבים שלא יהיה לו כפרה על חטאיו. לכן מחמת שאחר היה נעצב מאד בהעלותו על לבו גודל עונותיו וכובד עונשו עליהם. ובעבור זה עלה בלבו לעשות תשובה. אולם אחרי ששמע את הב"ק שובו בנים שובבים חוץ מאחר. לכן נשאר ברעתו. משא"כ אם היתה התשובה שלו בלי עצבות על מה שעבר. רק שמח על מה שעתיד להיות צדיק כנ"ל בודאי לא היה משגיח על הבת קול. והבן זה בני. וזהו מעניני העולם הבא במה שיש בו די. ואם יהיה העצבות מעניני העולם הזה דהיינו שיהיה לך חלילה יסורי עוני או חלילה יסורי הגוף או חלילה צער גידול בנים. אל תתעצב אבל הרגל עצמך לומר גם זו לטובה. כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. והאמן בני שהבורא אשר בראך הוא יודע הטוב לך יותר ממך. ואפשר שמצרה עצמה תהיה לך ישועה כמ"ש במס' נדה פ"ג דרש רב יוסף מ"ד אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שיצאו לסחורה ישב לו קוץ ברגלו של א' מהם התחיל מחרף ומגדף לימים