אהבת עולם רפא

ולדבר עמך בעצמי ולא ע"י מלאך

אבי ע"י דבריך הנעימים אני מבין מ"ש רש"י ע"פ ועתה אם רע בעיניך אשובה לי וז"ל אמר בלעם למוד הוא בכך שאומר דבר ושולח מלאך ומחזירו אמר לאברהם קח נא וכו' ושלח מלאך ואמר לו אל תשלח ידך וכו' ומעודי נפלאתי מה רצה בלעם בזה שהקב"ה רגיל לומר דבר ושולח מלאך ומחזירו. ולפי הנ"ל יובן שבלעם הרשע ראה שלא יהיה לו יכולת לקלל את ישראל בעבור זכות אבות ועיקר זכות אבות הוא העקידה. ורצה לגנות את מעשה העקידה ע"י שאמר ששולח מלאך ומחזירו. ולמה לא דיבר לו הקב"ה בעצמו ע"כ מוכח שלא עשה בשמחה ואין במעשה העקידה כלום. כי מעשה העקידה עצמו זה כל אדם היה עושה כנ"ל. אבל באמת עפרא לפומיה ושקר ענה. כי כבר נאמר בי נשבעתי נאם ה' כנ"ל

בני ראה נפלאות איך כל דברינו מבוארים הם במדרש הובא מקצתו ברש"י וז"ל וידום אהרן קבל שכר על שתיקתו מה שכר קבל שנתיחד אליו הדבור שנאמר וידבר ה' אל אהרן לאמר יין ושכר אל תשת. ובמדרש מסיים. מה היה לו לדבר. היה לו לומר רבש"ע כתבת עלי וראך ושמח בלבו לא היה לך לערבב שמחתי עכ"ל. וקשה מדוע באמת לא טען כן. גם למה דוקא ניתן לו שכר הזה שנתיחד אליו הדבור. אבל לפי דברינו יבואר בטוב טעם ודעת. שהנה וידום אהרן אפשר ששתק שמי יכול לדון עם מי שתקיף ממנו ובאמת היה לו צער ועצבות על שמתו בניו וגם אפשר ששתק מחמת שקבל היסורים על מיתת בניו באהבה ובשמחה. לזה אמר המדרש בוא ואראך שהשתיקה היה מחמת שמחה, שהרי קבל שכר על שתיקתו ומה שכר קבל שנתיחד אליו הדבור. ואם היה נעצב על מיתת בניו לא היה הדבור מתיחד עמו. שאין השכינה שורה מתוך עצבות כנ"ל. ומפרש המדרש מה היה לו לדבר ואמר שהיה לו לומר רבש"ע כתבת בתורתך עלי וראך ושמח בלבו לא היה לך לערבב שמחתי. ומדוע באמת לא טען טענה זאת. לפי שבאמת לא נתערבב שמחתן. כי היה שמח כנ"ל. ובזה נשלם הדרוש החמישי: דרוש ו'

בני למדתיך בפרק הקודם שעיקר חשיבות המצוה היא לפי רוב השמחה אשר בלב העושה אותה. אולם דע בני כי לא בלבד טוב להיות שמח בעת עשות מצוה. אבל גם בכל דרכיך ובכל ימיך טוב שתהיה אך שמח. ולא יראה ולא ימצא עצבות בכל גבולך כל ימיך על אדמתך. כי העצבות תהיה לא' משנים. אם מעניני העו"הב ואם מעניני העו"הז. אם מעניני העו"הב דהיינו אחר שעברת על א' ממצות ה' או יותר או שהיה בך מדה רעה ומגונה או יותר תהיה עצב על אבידת עולמך בבא. דע בני כי לא זה הדרך ישכון אור האמת. כי עיקר התשובה היא בני. שתתודה בפיך ותתחרט בלב שלם על מה שעבר ממעשיך ותסכים על העתיד בהסכמה מוחלטת ודאית לשוב אל ה' לעשות הטוב. ושלא לשוב בדרך הרע הזה עוד כל ימי חייך. כמ"ש יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וכו' הנה מ"ש יעזוב רשע וכו' היא החרטה. ומ"ש וישוב אל ה' היא ההסכמה על העתיד. ואחרי זאת ראוי שתשמח מאד על שזכית לעלות במדרגה הזאת שהוסכם והוחלט בדעתך לעזוב דרך רשע. והשמחה הזאת תועיל לך שבאמת לא תשוב עוד לכסלה. כי כאשר תבוא העבירה הזאת או המדה