אהבת עולם רפ

שראוי שידבר ה' בעצמו עמו. לכן נאמר ויעלהו לעולה תחת בנו לא כמו הדרך הפשוט שבמקום יצחק העלה את האיל. אלא שהוא עדיין לא הסיר את יצחק מן המזבח. אבל לקח את האיל והעלהו גם כן. והיה יצחק למעלה והאיל למטה וז"ש תחת בנו. והיה עומד עם המאכלת בידו שיודיעהו ה' מה לעשות ויסיר הספק הזה מלבבו. לכן בא הקול מאת ה' עצמו ונשבע לו על ככה שה' בעצמו הוא הדובר וז"ש בי נשבעתי שהוא נאם ה' ולא נאם המלאך. אמנם הטעם של אברהם אשר רצה דוקא שידבר עמו ה' בעצמו. הוא ע"ד מה שהקשה הר"ן בדרשותיו בענין הברכה שבירך יצחק את יעקב. יצחק רצה לברך את עשו. והקב"ה רצה שיברך את יעקב. ראה נא כמה סבות סבב הקב"ה עד שהוציא הדבר מכח אל הפועל לברך את יעקב. הלא יצחק נביא היה. היה לו להקב"ה לומר ליצחק שלא יברך את עשו אבל יברך את יעקב ולא היה צריך לעשות סבות רבות כמו שעשה. ותירץ ענין נכבד והוא שכלל מונח שאין השכינה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצוה. כמ"ש חז"ל ע"פ ותחי רוח יעקב שכ"ז שהיה בעצבות על יוסף לא היתה השכינה מדברת עמו. והנה רצה הקב"ה שיצחק יברך את יעקב ברכת שמים מעל ברכה שהשכינה תסכים עמו. והנה יצחק היה סבור שעשו הוא צדיק. כי לא ידע ממעשיו הרעים וגם לא הגידו לו. והיה שמח מאד על אשר זכה לברך את בנו בכורו. ואם היה אומר לו ה' שלא יברך את עשו רק את יעקב. בלי ספק שהיה חוקר על מעשיו של עשו. והיה נתודע לו ממעשיו הרעים. ואין לך עצבות גדול ממי שנתודע לו שבנו בכורו יצא לתרבות רעה ואינו ראוי לברכה. והנה אם בעת הזאת יברך את יעקב. תהיה ברכה בעצבות. והקב"ה רצה שיעקב ישיג ברכה הגונה עם השכינה. לכן סבב הוא ית' את כל הסבות האלה. שיצחק יהיה סבור שמברך את עשו. והיה בשמחה שלימה כנ"ל. והוא אעפי"כ בירך את יעקב. והשיג יעקב ברכה מאביו בזמן שהשכינה שרויה עליו. ברכה טובה ושלימה בשמחה. ובענין הזה מפרשים ג"כ מ"ש חז"ל ביקש יעקב לגלות את הקץ נסתלקה הימנו שכינה. לפי שכאשר התחיל יעקב להתבודד בנבואה וראה את הגלות הארוך. ובטרם הגיע אל הקץ היה נופל בעצבות גדול כי היה מצער בצרות ישראל ועי"ז נסתלקה הימנו שכינה. וזה היה הטעם של אברהם שלא שמע לקול הראשון שאמר לו אל תשלח ידך כי היה סובר שהוא מלאך. ואמר כשאמר לי קח נא הוא בעצמו אמר לי עכשיו אם הוא מבקש הוא בעצמו יאמר לי כנ"ל בתנחומא. לפי שאם אין הקב"ה בעצמו מדבר עמו הנה זה מורה שמה שעקד אברהם את יצחק בנו היה בעצבות ולכן נסתלקה הימנו שכינה. נמצא שכל מעשה העקידה אינו שוה לכלום. ואברהם ידע בעצמו שהוא שמח לכן עיכב הדבר כנ"ל עד שיצתה ב"ק ואמרה בי נשבעתי שהוא נאם ה' כנ"ל. וז"ש לו הקב"ה קח נא את בנך את וכו' והעלהו שם לעולה על אחד ההרים. אמנם לזה הדבר לבד דהיינו שתעלה את בנך לעולה. לא הייתי צריך לבקש ממך ולומר בלשון קח נא ואמרו חז"ל אין נא אלא לשון בקשה. כי מי מבני אדם אשר אומר אליו קח בנך והעלהו לעולה. לא ישמע בקולי. ומה גם אתה צדיק כמוך. בלי ספק אשר תשמע בקולי. ותעלה את בנך לעולה. אבל אפשר שתעשה הדבר בעצבות ובעצלות. ולא אהיה יכול לדבר עמך בעצמי. לזה אני מבקש ממך שתעשה באופן אשר אומר אליך ר"ל שתעשה בשמחה כדי שאהיה יכול לומר