אהבת עולם רעט

שמ"ש ועשית כאשר נדרת הוא שפת יתר. וכן מ"ש ככל היוצא מפיו יעשה. ובזה אני מבין דקדוק נכון בעקידה והוא מ"ש ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק. שלמאי נפקא מינה סיפרה לנו התורה שראה המקום מרחוק או מקרוב. אמנם יאמר שהתורה סיפרה לנו בזה. את כל דבריך הנחמדים אבי. והוא שעיקר הנסיון של מעשה העקידה לא היה הדבר הפשוט שלקח את בנו והעלהו לעולה. אבל עיקר הנסיון היה החשק הנמרץ מזקן המופלג הזה. לכן אמר ביום השלישי ר"ל שלא תאמר שבאמת בשעת מעשה כאשר אמר לו ה' קח נא וכו' היה לאברהם חשק נפלא לעשות כמ"ש וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו והזריזות מורה על שמחה כנ"ל. אבל אח"כ הנה אפשר שנתקרר החשק הזה. ומה שעשה הזקן היה בעצלות ובעצבות. לז"א בוא וראה שהנה ביום השלישי ר"ל שכבר עברו שלשה ימים ועדיין לא נתקרר החשק. שהרי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק. וזה יבואר משני פנים. הא'. מה שהעידה התורה שראה את המקום מרחוק. מורה שהי' צופה ומביט בכל פסיעה ופסיעה בשמחה גדולה ובחשק נמרץ אי' מקום כבודו למלאות את דבר ה'. לכן היה רואה את המקום אף שהיה רחוק. כי כן דרך ההולך אל עיר אשר שם מקום חפצו. שיראה ויביט בכלים מכלים שונים לאמר מתי יזכה ויראה אף רק ראש המגדל אשר בתוך העיר. וז"ש וישא אברהם את עיניו ר"ל שנשא עיניו וצפה והביט וירא את המקום אף מרחוק. וזה מורה שאף ביום השלישי עדיין לא נתקרר חפצו וחשקו. הב'. נראה לי שהנה מוכרח שלא היה המקום רחוק באמת. שהרי ראה את המקום. ובדרך הטבע לא יראה אדם ובפרט זקן מופלג את דבר שהוא רחוק ממנו. אבל יראה לי שבאמת היה כבר המקום קרוב אליו. אבל לבעבור שהיה לו חשק נפלא ונמרץ לבוא אל המקום. היה נדמה בעיניו כאילו עדיין רחוק. שכן דרך החושק. שהזמן המוגבל להשיג הדבר הנחשק יהיה בעיניו ארוך מאד. שמה שנאמר ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה. זה היה אחר אשר כבר חלפו ועברו השבע שנים. לומר שנגד גודל אהבתו היה הטורח של שבע שנים מעט בעיניו. אבל קודם שנשלמו השבע שנים. אדרבה יום לשנה יחשב בעיני האוהב. וכן המקום המוגבל יהיה בעיניו רחוק הרבה. ואף אם קרוב אליו הדבר מאד. כל זמן שלא השיגהו. ידמה בעיניו כאילו עדיין רחוק וז"ש וירא את המקום מרחוק אף שבאמת כבר קרוב היה. וכל זה מורה על רוב חשקו ושאפי' ביום השלישי לא נתקרר מחשקו הנפלא

בני אם חכם בני ישמח לבי כי מאד היטבת לראות בענין הזה. כי הענין הזה אשר אמרנו שעיקר הנסיון של העקידה היה החשק והשמחה של אבינו אברהם לא המעשה לבדו. הוא קרוב אל האמת כי בוא וראה איך אמר הקב"ה לאברהם קח נח את בנך וכו' אשר אומר אליך וכבר הרגישו חז"ל למה לא אמר מיד. ומה שתירצו כדי ליתן לו שכר על כל דבור ודבור הוא דרך דרש. אמנם יובן עפ"י מ"ש במדרש תנחומא וז"ל ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם למה ב' פעמים לפי שהיה אברהם ממהר לשחטו א"ל מי אתה א"ל מלאך א"ל כשאמר לי קח נא הקב"ה בעצמו אמר לי עכשיו אם הוא מבקש הוא בעצמי יאמר לי מיד ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית מן השמים ויאמר בי נשבעתי נאם ה' עכ"ל. ירצה שהתנחומא רוצה לתרץ קושית המד"ר שבועה זו למה ומתרץ בעבור שלא היה מאמין במלאך כי היה אומר