אהבת עולם רעו

שתלמודו בידו לכן לא אמר אשרי מי שהוא ת"ח. כי אעפ"י שהוא ת"ח אין מן ההכרח שיהיה תלמודו בידו. וז"ש אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' ע"ד מ"ש חז"ל ע"פ ונערותיה הולכות על יד היאור אין הולכות אלא למיתה וכו'. ר"ל אשרי להם תמימי דרך אשר מעשיהם בתמימות ובודאי לומדים תורה לשמה. שהולכים למות בתורת ה' ר"ל ותלמודו בידו. משא"כ אלו הלומדים שלא לשמה הולכים למות בלי תורה כי תורתם נשכחה מהם

אבי ע"י דבריך אני מבין מ"ש חז"ל הצדיקים דומים בעו"הז לאילן ששרשיו עומדים במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה נקצץ נופו נמצא כולו עומד במקום טהרה. והרשעים דומים בעוה"ז לאילן ששרשיו עומדים במקום טומאה ונופו נוטה למקום טהרה נקצץ נופו נמצא כולו עומד במקום טומאה עכ"ל. ירצה שרשיו מרמזים על העיקר הצלם היא התורה וזהו שרשיו עומדים במקום טהרה. והממון אצלם הוא טפל וזהו נוטה למקום טומאה. אך הבשר ימות וזהו נקצץ נופו אז כולו עומד במקום טהרה. כי גם הממון הוא תורה כנ"ל. והרשעים בהיפך זה. כאשר נקצץ נופם היינו בזמן שימותו אז כולו עומד במקום טומאה כי גם התורה נחשב כמו הממון כנ"ל והוא בכלל יעזוב לאחרים חילו. אך אבי ומורי בחסדך האר עיני איך אפשר שת"ח ישכח כל תורתו

בני אל יפלא בעיניך הדבר הזה. בוא וראה מ"ש חז"ל תינוק במעי אמו מלמדין אותו כל התורה כולה ובא מלאך וסטרו על פיו ונשכח ממנו הכל. ומה אם ע"י סטירה א' שוכח הכל. מה גם ע"י חרבו של מלאך המית. ובזה תבין מ"ש בקהלת יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו ואבד העושר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה כאשר יצא מבטן אמו ערום ישיב ללכת כשבא ומאומה לא ישא בעמלו שיוליך בידו עכ"ל. ר"ל שהנה מן הראוי שיהיה העושר שמור לבעליו דייקא ולא לאחרים יעזוב חילו. והוא לרעתו ואבד העושר ההוא בענין רע ר"ל בעבור שהוא איש רש ואינו מקיים בכל דרכיך דעהו והכסף הוא אצלו העיקר. עי"ז יאבד עשרו כי יעזוב לאחרים חילו ומי יודע מי יקח את עמלו כי איש נכרי יאכלנו. ולא זו בלבד שיעזוב עשרו אלא אף גם התורה ומ"ט שלו לא יקח עמו. וז"ש והוליד בן ע"ד מ"ש עיקר תולדותיהם של צדיקים מ"ט. ואין בידו מאומה ר"ל גם תורתו לא תהיה בכלל ותלמודו בידו. ואמר אל תתמה על החפץ איך משכחת שישכח הת"ח את תורתו. לז"א כאשר יצא מבטן אמו ערום אעפ"י שלמד כל התורה כולה. כ"ש שיכול להיות שערום ישוב ללכת היינו יום המיתה כנ"ל וסיים ומאומה לא ישא בעמלו שיוליך בידו דייקא ע"ד ותלמודו בידו כנ"ל

אבי מתוך דבריך יצא לי עוד הקדמה חדשה והוא שהנה אמרו חז"ל שהמליץ יצחק בעד ישראל ואמר כמה ימי שני חייו ע' שנה כו' דל פלגא דלילתא ודל פלגא דמיכל ומישתי וכו' ע"ש, היוצא משם שכל חיי האדם נכללים בי"ב שנה ומחצה אף אם ע' שנה יחיה. שהאדם אינו קרוי חי רק בזמן שעובד את ה' לא בזמן שעושה מעשה בהמה להמציא טרף לנפשו ואוכל ושותה וישן. ואם הוא במדרגה שאפי' מה שאוכל ושותה וישן נחשב אצלו כמו תורה כנ"ל. הנה כאשר חי י"ב שנים ומחצה הוא כבר יכול לומר הרי אני כבן שבעים שנה כנ"ל. שאפי' מה שהיה מבקש לחם ומזון היה אצלו בכלל תולדותיהם